צַהֲלִי וָרֹנִּי, יוֹשֶׁבֶת צִיּוֹן כִּי-גָדוֹל בְּקִרְבֵּךְ, קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל

המרכז הקהילתי איחוד שיבת ציון
Bookmark and Share
הודעות

שיעורים היום :
  • נושא: תלמוד-דף יומי בימי: ראשון בשעה: 07:30 מיקום: במרכז הקהילתי מיועד ל: גברים
  • נושא: תלמוד בבא מציעא בימי: ראשון בשעה: 10:30 מיקום: במרכז הקהילתי מיועד ל: למבוגרים[גימלאים
  • נושא: תלמוד-מסכת קידושין בימי: ראשון בשעה: 18:00 מיקום: במרכז הקהילתי מיועד ל: למתחילים
  • נושא: משניות ממסכת ברכות בימי: ראשון בשעה: 20:00 מיקום: במרכז הקהילתי מיועד ל:
  • נושא: הלכות שבת בימי: ראשון בשעה: בין מנחה לערבית מיקום: במרכז הקהילתי מיועד ל: גברים

זמני תפילה לשבוע בתאריכים
18/11 - 25/11

אמצע השבוע ימים א-ה

שחרית מניין א : 06:00

שחרית מניין ב : 7:00

מינחה : 16:31

ערבית : 16:51

שבת פרשת : ויצא

הדלקת נרות : 16:15

מנחה ערב שבת : 16:25

שחרית : 09:15

מנחה גדולה : 12:15

ערבית מוצ"ש : 17:16


האתר מוקדש לעילוי נשמת:
ת.נ.צ.ב.ה.

מעוניין להקדיש את האתר לעילוי נשמת קרוביך? צור קשר
(ח"י ש"ח לחודש)


יוארצייט
קישורים

על פרשת: תזריע מצורע

לידה צומחת

"אשה כי תזריע וילדה זכר" - התחלת החיים המלווה בשמחה של התרעננות, ואושר של התחלה חדשה, "וטמאה שבעת ימים..." - נמהלים בתחילת הפרשה שלנו בצמצום, בכאב, במעצור, שמסמלת הטומאה המלווה למהלך הלידה. התחושה הראשונית היא של סתירה ללא הסבר. כיצד משתלבים שני הדברים?

בהמשך הפרשות מדובר הרבה בטומאת הצרעת וכן בזוב ונדה. על כך מסביר ספר הכוזרי (מאמר ב' ס'), שטומאות אלו שבהן נחסרים חלקי חיים, ובודאי טומאת מת - שבו נחסרים החיים לגמרי - נראים מתאימים לעניין הטומאה מחמת איבוד החיות. אך כאשר עומד לפנינו תינוק שרק נולד, ריבוי חיים עצום כזה, תמימות וטהרה נפלאים, כיצד אפשר למצוא כאן חסר שיסביר טומאה?

שאלה נוספת (שנראית לכאורה לא קשורה), בעניין ספירת-העומר, שהתחלנו בחג הפסח. מדוע לא מתחילה הספירה מייד בלילה הראשון של חג-הפסח? למה מחכים רק למוצאי החג? ובכלל מדוע עם ישראל לא מוכן לקבלת התורה מייד בשחרור ממצרים? מדוע ההתעלות של יציאת מצרים לא מספיקה וצריכים אנו לספור ספירה, שמלמדת אותנו לתקן כל יום מידה אחרת, ורק אז להיות ראויים  לקבלת התורה?

לידת הכלל והפרט

עם ישראל הנולד בליל מכת בכורות, בשעת חצות, המסמלת שנחצה העם ונחלק מהאומה המצרית, זכה לאירוע שיא שבו נדחו כל גילויי הטומאה מן העולם. זהו ליל שימורים מן המזיקים.

אומר בעל ספר "שם משמואל" עפ"י האריז"ל, כך גם בלידה. ישנו גילוי עצום של חסד אשר דוחה את כל המזיקים הטבעיים והעל טבעיים הרוצים למנוע את לידתו של עוד יהודי בעולם. נשמה חדשה שמופיע בתינוק שהנולד זה עתה. נשמתו עוד ספוגה מאור האינסופי של עולם הנשמות, לאחר שלמד את כל התורה כולה כפי שאומרים חז"ל (נידה ל:). זהו גילוי שמימי שכל כוח טומאה נדחה ונמוג מפניו. כל זה ברגע הלידה עצמו שבאמת זהו רגע עצום של טהרה בלבד וטומאה לא שייכת בו.

אך מייד לאחר הלידה מתחילים סיבוכי החיים. האדם עלול לנפילה, דוגמת מחלת –הצרעת  שמפורטת רבות בפרשתנו. כאן במגע עם העולם, נשכח מן האדם מה שלמד והוא נעזב לנפשו, למצוא את הדרך חזרה אל כור מחצבתו ולהגיע לכך בכוחותיו שלו.

 כך גם לאחר לידת עם ישראל והגילוי השמימי המיוחד שביציאת מצרים, נותר העם כפי שהיה במדרגתו הנמוכה במ"ט שערי טומאה. מכאן טיפס העם בעבודה מאומצת יום יומית כדי להיכנס בשערי הקדושה.

והשאלה הכפולה ממשיכה. מדוע להביא את העם ואת היחיד למצב כל כך נעלה ואח"כ להשאיר אותו לעבוד בעצמו? למה ללמד את התורה כולה ואחר כך להשכיחה? לא חבל על המאמץ? 

בדיעבד אבל אופטימי

לאחר חטא אדם הראשון, אין האדם הנולד מופיע בשיא תפארתו, בשיא הכוחות הטמונים בו. האדם כולו בכוח (בפוטנציאל) ולא בפועל. לאמא המאושרת, שכל כך רוצה להוציא את בנה לאור עולם שלם כפי יכולתה, יש כאן הרגשת החמצה. נשמה כל כך עצומה, עם אור כה נעלה, מופיעה מצומצמת. באופן שבו התינוק שנולד, צרכי גופו הם אלו שיעניינו אותו בעיקר במשך שנים ארוכות. התורה שלמד תשכח ממנו והוא יצטרך לעמול שנים כדי לחפש את אשר אבד לו. גם על כאב כזה של איבוד חיים שהיו אפשריים להתגלות ולא התגלו יש להצטער וגם לכאן מגיעה הטומאה.

אבל אופטימיות יש כאן. גנוזה בו בנשמתו כל התורה כולה. הכל כבר נמצא כאן, צריך רק לשחזר, לא צריך להמציא את הכל מהתחלה. המילה 'תזריע' רומזת לנו שזרע נטמן כאן באדמה ועתיד לצמוח בהדרגה, גם אם נראה שהוא מרקיב לגמרי.

כך גם ברגע לידת ישראל במצרים גנוזות כבר כל היציאות מכל הגלויות. גנוז כל הפוטנציאל של העם. אבל בעולמנו הדברים צריכים להיבנות אח"כ שלב אחר שלב בהדרגה. קפיצת מדרגות אפשרית רק לעיתים מזומנות, אבל עבודה רבה מוטלת על העם ועל היחיד לעשות ולהתקדם בעצמו. כך הקומות  נבנות בזכות ולא בחסד ומקנות להן יציבות, שגם עולמנו עם כל פגמיו יכול להכיל, עד לגילוי הטוב המוחלט.


הרב דניאל ארנוולד

וביום השמיני ימול בשר עורלתכם

מעשה ששאל טורנוסרופוס הרשע את ר' עקיבא איזו מעשים נאים של הקב"ה או של בשר ודם? אמר לו: של בשר ודם נאים. אמר לו טורנוסרופוס הרי השמים והארץ יכול אדם לעשות כיוצא בהם? אמר לו רבי עקיבא: לא תאמר לי בדבר שהוא למעלה מן הבריות שאין שולטין עליו אלא אמור דברים שהם מצויין בבני אדם. אמר לו: למה אתם מולין? אמר לו: אני הייתי יודע שעל דבר זה אתה שואלני ולכך הקדמתי ואמרתי לך שמעשה בני אדם נאים משל הקב"ה. הביא לו רבי עקיבא שבלים וגלוסקאות (ככרות לחם) אמר לו: אלו מעשה הקב"ה ואלו מעשה ידי אדם אין אלו נאים יותר מן השבלים?! אמר לו טורנוסרופוס: אם הוא חפץ במילה למה אינו יוצא הולד מהול ממעי אמו? אמר לו רבי עקיבא ולמה שוררו (טבורו) יוצא עמו והוא תלוי בבטנו ואמו חותכו?! ומה שאתה אומר למה אינו יוצא מהול לפי שלא נתן הקב"ה את המצוות לישראל אלא לצרף אותם בהם, ולכך אמר דוד (תהלים יח) כל אמרת ה' צרופה. (מדרש תנחומא פרשת תזריע ה)

למה בחר טורנוסרופוס לשאול שאלות אלו את רבי עקיבא ודווקא עימו לערוך את אותם ויכוחים אידיאולוגיים ? על מה בעצם נסב הויכוח ? האם כשם שאמר רבי עקיבא, על הצורך למול את הבנים, או שמא זוהי רק מצווה אחת אשר בחר בא אותו רשע כדוגמא ? 

ידועה ומוכרת לנו דרכו והשקפת עולמו של רבי עקיבא. כאשר  היו חכמי ישראל בוכים כששועל יוצא מבית קודש הקדשים רבי עקיבא היה מצחק. כאשר חכמים היו מפקפקים בהיות בר כוכבא משיח, והיו מטיחים ברבי עקיבא  "יעלו עשבים בלחייך ועדיין בן דוד לא יבא" שימש רבי עקיבא נושא כליו של בר כוכבא, ולא שת לבו עליהם. גם כאשר מתו עשרים וארבעה אלף תלמידיו לא אמר נואש והמשיך לבנות ולשקם מאפס את עולם התורה בעזרת חמישה תלמידים. אמנם לא תמיד עמדה לו ראייתו החיובית ואכן נתברר שבר כוכבא איננו המשיח ואת המחיר על טעות זו שילם רבי עקיבא כאשר סרקו את בשרו במסרקות ברזל. אך כיאה וכיאות לרבי עקיבא גם בנקודת השפל והכאב הנורא ידע למצוא את הנקודה החיובית ולהסתכל בהסתכלות נצחית ואמונית על מצבו, כאשר הפליא את תלמידיו באומרו שכל חייו חיכה לרגע זה לקדש שם שמיים ולקיים "ולעובדו בכל לבבך ובכל נפשך, אפילו הוא נוטל את נפשך".

מול השקפת עולם אמונית וזקיפות הקומה הרוחנית והלאומית, מול אישיות הנצח אשר מבטאת את דרכו של העם היהודי, ניהל אותו רשע את הויכוח, באומרו קבלו עליכם את הדין השלימו עם שלטוננו ועם גזרותינו שהרי זהו מן הסתם רצון ה' (כך גם טען רבשקה שרו של מלך אשור מעל חומת ירושלים הנצורה-"המבעלדי ה' עליתי על המקום הזה להשחיתו" ).מולו עמד רבי עקיבא וטען אין לומר על כל דבר גזירה מן השמיים. מוטלת עלינו העשייה והתרומה להצלחת המעשה כשם שעלינו לחתוך את הטבור המחבר בין האם לעוברה.

יחזקאל הנביא מנבא בזמן גלות בית ראשון שלא כל גאולה מגלות היא כתוצאה ממעשינו וחזרתנו בתשובה, לעיתים, יש גורם נוסף במשוואה – קידוש ה' או חלילה חילול ה'.

"ויהי דבר ה' אלי לאמר:בן אדם בית ישראל ישבים על אדמתם ויטמאו אותה בדרכם ובעלילותם כטמאת הנדה היתה דרכם לפני: ואשפך חמתי עליהם על הדם אשר שפכו על הארץ ובגלוליהם טמאוה: ואפיץ אתם בגוים ויזרו בארצות כדרכם וכעלילותם שפטתים: ויבוא אל הגוים אשר באו שם ויחללו את שם קדשי באמר להם עם ה' אלה ומארצו יצאו: ואחמל על שם קדשי אשר חללוהו בית ישראל בגוים אשר באו שמה: לכן אמר לבית ישראל כה אמר ה' אלוקים לא למענכם אני עשה בית ישראל כי אם לשם קדשי אשר חללתם בגוים אשר באתם שם: וקדשתי את שמי הגדול המחלל בגוים אשר חללתם בתוכם וידעו הגוים כי אני ה' נאם ה' אלוקים בהקדשי בכם לעיניהם: ולקחתי אתכם מן הגוים וקבצתי אתכם מכל הארצות והבאתי אתכם אל אדמתכם:" (יחזקאל פרק לו(טז)  

דבר נפלא התרחש כאן בשנים האחרונות ברצונו של הקב"ה, עם ישראל שב לארצו מגלות נכר ומארבע כנפות הארץ לארצו. לא כעם נשלט אלא כאומה עצמאית, פלא והצלה שקשה לרובנו לתאר את גודלם ומהותם. הנה זה לא מכבר זכרנו את ששת מיליוני הקדושים אשר באין מפריע הובלו כצאן לטבח, כנקודת אזכור מזעזעת למה שעבר על עמינו בגלות. לא כל כך קשה לקרוא ולתאר מה עבר על אבותינו ואבותיהם בנכר, בטח לא בדור הנוכחי כאשר אודים מוצלים מאש מסתובבים עדיין בינינו .אמנם, קשה מאוד לדעת ולכוון לרצונו ודעתו של הקב"ה כאשר אין בינינו נביאים שיורונו על רצונו. לוותר אם לאו, לזקוף קומתנו או לכפוף ראשינו כלפי האומות .  אך ישנם דברים אשר אינם צריכים להיות נתונים למחלוקת. הכרת הטוב והכרת תודה על כך שזכינו לראות בשוב ה' את שיבת ציון למרות שלא אנו היינו אלה שחלמו. על כל אחד ואחד להסתכל על מדינתנו, כאילו הייתה בנו הרך אשר עושה כעת את צעדיו הראשונים, וזקוק לכל העזרה והעידוד. מי בלימוד תורה, מי בעשייה חינוכית, מי בעשייה חברתית, מי בטכנולוגיה, ובלבד שיכוונו ליבם לשמים. לומר לריבונו של עולם החזרת אותנו אל ארצנו ואל מדינתנו ואנו ממשיכים לפעול, להשתדל ולעשות למען מדינתך וקידוש שמך, השקיפה ממעון קודשך מן השמים והמשך לסייע בעדנו לעשות רצונך ולקדש את שמך.


הרב גולן נאוי

פינת ההלכה פלפול לפרשת: תזריע מצורע

מאת מורינו ורבנו: הרב בן ציון נשר

איש עסקים שטס תמידין כסדרן מהכא להתם, שואל כענין מכיון שלבשתנו ולחרפתנו בחנות ה"דיוטי פרי" בנתב"ג, מוכרים בפסח חמץ גמור וחשש חמץ וחמץ בתערובת, ר"ל, וממילא אינם מוכרים חמצם כדין לפני פסח, ואסור לקנות שם כל מיני חמץ וחשש חמץ, אלא ששואל עד מתי יש לאסור, ומתי יש לומר שהחמץ הוא מתוצרת שלאחר הפסח.

תשובה: בפסחים כ"ח א' שנינו: "חמץ של נכרי שעבר עליו הפסח מותר בהנאה, ושל ישראל אסור בהנאה, שנאמר לא יראה לך שאור", ואוקימנא בגמ' להלן כ"ט א' כרבי שמעון, שדבר תורה מותר אלא שקנסו אותו משום שעבר על בל יראה ובל ימצא. וכן פסק הרמב"ם בהל' חמץ ומצה פ"א ה"ד: "חמץ שעבר עליו הפסח אסור בהנייה לעולם, ודבר זה קנס הוא מדברי סופרים מפני שעבר על בל יראה ובל ימצא אסרוהו, אפילו הניחו בשגגה או באונס, כדי שלא יניח אדם חמץ ברשותו בפסח כדי שיהנה בו אחר הפסח". וכן נפסק בשו"ע או"ח סי' תמ"ח ס"ג. ולפי זה ברור שבעלי חנויות עבריינים שאינם מוכרים חמצם לפני פסח כדת, החמץ שלהם אסור בהנאה, ואסור לכל יהודי לקנות מהם כל מיני חמץ לאחר הפסח, שהרי החמץ אסור בהנאה לעולם. ומכאן לשאלה שלפנינו עד מתי יש לאסור לקנות מהם חמץ, ומאימתי יש להניח שזו סחורה חדשה.

[אמנם רוב ככל רבותינו הראשונים סבירא להו, שהחמץ שעבר עליו הפסח אסור בהנאה לכל ישראל, ולא רק למי שעבר עליו בבל יראה ובל ימצא, אבל רבנו מנוח הביא בשם שו"ת הרי"ף שהוא מותר לישראל אחר. ונראה דפליגי במה שיש להסתפק, האם איסור חמץ שעבר עליו הפסח שהוא כאמור קנס מדרבנן, משמעותו שרבנן המשיכו את האיסור שהיה בו בימי הפסח, וקנסו שלא ירד ממנו איסור ההנאה מכיון שעבר עליו, או דילמא שהקנס של חמץ שעבר עליו הפסח הוא איסור הנאה מחודש, ואינו המשך של איסורו בימי הפסח. שהרי"ף סובר שהוא איסור מחודש שאסרו חכמים, ולכן האיסור הוא רק למי שעבר עליו בב"י וב"י, ולמי שלא עבר עליו לא שייך לקנסו בחידוש איסור. אבל רוב הראשונים סוברים שהוא האיסור שהיה בו בימי הפסח, וחכמים גזרו שלא ירד ממנו האיסור, ומכיון שנשאר בו האיסור של חמץ בפסח, הוא אסור לא רק על בעל החמץ אלא לכולי עלמא. ודו"ק].  

והנה בתוספתא מס' פסחים פ"ב א' שנינו: "חמץ של כותים מאימתי מותר אחר הפסח, של בעלי בתים אחר שלש שבתות, של אפיה ושל נחתומים בכפרים עד ג' ימים ובכרכין עד שלשה תנורין...". ובפירוש "חסדי דוד" שם פירש, שסובר התנא שכותים גרי אמת הם, ובדבר שכתוב בתורה הם זהירים, מיהו על הלאוין  של בל יראה ובל ימצא הם חשודים, ולכן חמצם אחר הפסח מיד אסור בהנאה, אבל אם עברו שלשה שבועות שאז יש חזקה שנאפה אחר הפסח מותר, כיון שהיו רגילים לאפות פת בכל ערב שבת, והנחתומים שבכפרים שאופים בכל יום, לאחר שלשה ימים מותר שתולים שנאפה לאחר הפסח, ובכרכים לאחר שלשה תנורים שבזה הוי חזקה. וכעין זה היא שנויה בירושלמי מסכת ערלה פ"ב ה"ו, ובמס' עבודה זרה פ"ה הי"א. ועיין עוד ב"חזון יחזקאל" בביאוריו לתוספתא פסחים הנ"ל.

ולמדנו מזה ששיעור הזמן של היתר החמץ לאחר הפסח, תלוי לפי המקום והאיש שנמצא אצלו החמץ, ויש לברר כמה זמן עובר עד שמתחלפת הסחורה הישנה בסחורה חדשה, וכאשר הוברר הדבר שעבר זמנה של הישנה מותר לקנות שם. [ודע כי יש דברים שיש עליהם קוד יצור, שעל פיו אפשר לדעת מתי יוצר המוצר החמצי, ואם אפשר לברר שיוצר לפי הפסח, לא יועיל משך הזמן שעבר, ונשאר באיסורו לעולם כי הוא חמץ שעבר עליו הפסח ברשות ישראל].  


פינת ההלכה פלפול לפרשת: תזריע מצורע

מאת מורינו ורבנו: הרב בן ציון נשר

איש עסקים שטס תמידין כסדרן מהכא להתם, שואל כענין מכיון שלבשתנו ולחרפתנו בחנות ה"דיוטי פרי" בנתב"ג, מוכרים בפסח חמץ גמור וחשש חמץ וחמץ בתערובת, ר"ל, וממילא אינם מוכרים חמצם כדין לפני פסח, ואסור לקנות שם כל מיני חמץ וחשש חמץ, אלא ששואל עד מתי יש לאסור, ומתי יש לומר שהחמץ הוא מתוצרת שלאחר הפסח.

תשובה: בפסחים כ"ח א' שנינו: "חמץ של נכרי שעבר עליו הפסח מותר בהנאה, ושל ישראל אסור בהנאה, שנאמר לא יראה לך שאור", ואוקימנא בגמ' להלן כ"ט א' כרבי שמעון, שדבר תורה מותר אלא שקנסו אותו משום שעבר על בל יראה ובל ימצא. וכן פסק הרמב"ם בהל' חמץ ומצה פ"א ה"ד: "חמץ שעבר עליו הפסח אסור בהנייה לעולם, ודבר זה קנס הוא מדברי סופרים מפני שעבר על בל יראה ובל ימצא אסרוהו, אפילו הניחו בשגגה או באונס, כדי שלא יניח אדם חמץ ברשותו בפסח כדי שיהנה בו אחר הפסח". וכן נפסק בשו"ע או"ח סי' תמ"ח ס"ג. ולפי זה ברור שבעלי חנויות עבריינים שאינם מוכרים חמצם לפני פסח כדת, החמץ שלהם אסור בהנאה, ואסור לכל יהודי לקנות מהם כל מיני חמץ לאחר הפסח, שהרי החמץ אסור בהנאה לעולם. ומכאן לשאלה שלפנינו עד מתי יש לאסור לקנות מהם חמץ, ומאימתי יש להניח שזו סחורה חדשה.

[אמנם רוב ככל רבותינו הראשונים סבירא להו, שהחמץ שעבר עליו הפסח אסור בהנאה לכל ישראל, ולא רק למי שעבר עליו בבל יראה ובל ימצא, אבל רבנו מנוח הביא בשם שו"ת הרי"ף שהוא מותר לישראל אחר. ונראה דפליגי במה שיש להסתפק, האם איסור חמץ שעבר עליו הפסח שהוא כאמור קנס מדרבנן, משמעותו שרבנן המשיכו את האיסור שהיה בו בימי הפסח, וקנסו שלא ירד ממנו איסור ההנאה מכיון שעבר עליו, או דילמא שהקנס של חמץ שעבר עליו הפסח הוא איסור הנאה מחודש, ואינו המשך של איסורו בימי הפסח. שהרי"ף סובר שהוא איסור מחודש שאסרו חכמים, ולכן האיסור הוא רק למי שעבר עליו בב"י וב"י, ולמי שלא עבר עליו לא שייך לקנסו בחידוש איסור. אבל רוב הראשונים סוברים שהוא האיסור שהיה בו בימי הפסח, וחכמים גזרו שלא ירד ממנו האיסור, ומכיון שנשאר בו האיסור של חמץ בפסח, הוא אסור לא רק על בעל החמץ אלא לכולי עלמא. ודו"ק].  

והנה בתוספתא מס' פסחים פ"ב א' שנינו: "חמץ של כותים מאימתי מותר אחר הפסח, של בעלי בתים אחר שלש שבתות, של אפיה ושל נחתומים בכפרים עד ג' ימים ובכרכין עד שלשה תנורין...". ובפירוש "חסדי דוד" שם פירש, שסובר התנא שכותים גרי אמת הם, ובדבר שכתוב בתורה הם זהירים, מיהו על הלאוין  של בל יראה ובל ימצא הם חשודים, ולכן חמצם אחר הפסח מיד אסור בהנאה, אבל אם עברו שלשה שבועות שאז יש חזקה שנאפה אחר הפסח מותר, כיון שהיו רגילים לאפות פת בכל ערב שבת, והנחתומים שבכפרים שאופים בכל יום, לאחר שלשה ימים מותר שתולים שנאפה לאחר הפסח, ובכרכים לאחר שלשה תנורים שבזה הוי חזקה. וכעין זה היא שנויה בירושלמי מסכת ערלה פ"ב ה"ו, ובמס' עבודה זרה פ"ה הי"א. ועיין עוד ב"חזון יחזקאל" בביאוריו לתוספתא פסחים הנ"ל.

ולמדנו מזה ששיעור הזמן של היתר החמץ לאחר הפסח, תלוי לפי המקום והאיש שנמצא אצלו החמץ, ויש לברר כמה זמן עובר עד שמתחלפת הסחורה הישנה בסחורה חדשה, וכאשר הוברר הדבר שעבר זמנה של הישנה מותר לקנות שם. [ודע כי יש דברים שיש עליהם קוד יצור, שעל פיו אפשר לדעת מתי יוצר המוצר החמצי, ואם אפשר לברר שיוצר לפי הפסח, לא יועיל משך הזמן שעבר, ונשאר באיסורו לעולם כי הוא חמץ שעבר עליו הפסח ברשות ישראל].