צַהֲלִי וָרֹנִּי, יוֹשֶׁבֶת צִיּוֹן כִּי-גָדוֹל בְּקִרְבֵּךְ, קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל

המרכז הקהילתי איחוד שיבת ציון
Bookmark and Share
הודעות

שיעורים היום :
  • נושא: תלמוד-דף יומי בימי: ראשון בשעה: 07:30 מיקום: במרכז הקהילתי מיועד ל: גברים
  • נושא: תלמוד בבא מציעא בימי: ראשון בשעה: 10:30 מיקום: במרכז הקהילתי מיועד ל: למבוגרים[גימלאים
  • נושא: תלמוד-מסכת קידושין בימי: ראשון בשעה: 18:00 מיקום: במרכז הקהילתי מיועד ל: למתחילים
  • נושא: משניות ממסכת ברכות בימי: ראשון בשעה: 20:00 מיקום: במרכז הקהילתי מיועד ל:
  • נושא: הלכות שבת בימי: ראשון בשעה: בין מנחה לערבית מיקום: במרכז הקהילתי מיועד ל: גברים

זמני תפילה לשבוע בתאריכים
18/11 - 25/11

אמצע השבוע ימים א-ה

שחרית מניין א : 06:00

שחרית מניין ב : 7:00

מינחה : 16:31

ערבית : 16:51

שבת פרשת : ויצא

הדלקת נרות : 16:15

מנחה ערב שבת : 16:25

שחרית : 09:15

מנחה גדולה : 12:15

ערבית מוצ"ש : 17:16


האתר מוקדש לעילוי נשמת:
ת.נ.צ.ב.ה.

מעוניין להקדיש את האתר לעילוי נשמת קרוביך? צור קשר
(ח"י ש"ח לחודש)


יוארצייט
קישורים

על פרשת: תולדות

"ושני לאומים ממעיך יפרדו"

פרשיות ספר בראשית משקפות את התפתחות עם ישראל והתפתחות אמונת ישראל, מתוך כך מלמדות על אמונת ה' בקרב אבותינו. אך בפרשתנו פרשת תולדות בא לידי ביטוי היחס ההבדל וההפרדה שקיימת או מתבקשת בינינו לבין שאר העמים.למרות, שהמטרה הסופית הינה, אמונה אוניברסאלית בבורא עולם.

מתוך נבואת רחל - " שני גויים בבטנך ושני לאומים ממעייך יפרדו" , לא ניתן להבין אם זו המטרה והיעוד הסופי, או שמא זו אבן דרך ביחסי האומות או היצרים והתכונות שאותם משקפים כל אומה ואומה. אך מתוך המשך הפרשה , מצפייה באינטראקציה הבלתי פוסקת בין עשיו ליעקב, וכן מתור ברכות יצחק לעשיו -"... וְהָיָה כַּאֲשֶׁר תָּרִיד וּפָרַקְתָּ עֻלּוֹ מֵעַל צַוָּארֶךָ ...." , נראה כי ההיפרדות אינה היפרדות שלמה. ישנו קשר היסטורי ונצחי  בין יעקב שמשקף את ההוויה הישראלית לבין עשיו ותולדותיו. ברכת הבכורה נתנה את האפשרות לבחור בטל השמיים (רוחניות) כעיקר ולא רק בשמני הארץ (גשמיות) כעיקר. אך "ויבז עשו את הבכורה" ברגעי הדילמה והבחירה הראה מה חשוב לו באמת, 'נזיד העדשים' , המסמל את תאוות האדם . השאר, הבכי והכעס על גניבת הבכורה, אינם אלא התפרצות של אגו ונקמנות . לכן לא מצינו שעשיו מתלונן על תוכן הברכה, אלא על כך שברך את יעקב ( וַיִּשְׂטֹם עֵשָׂו אֶת יַעֲקֹב עַל הַבְּרָכָה אֲשֶׁר בֵּרֲכוֹ אָבִיו).

רבקה אמנו ידעה ברוח קדשה, איזו ברכה( שפע, "וה' ברך את אברהם בכל...") מתאימה לעם ישראל, ומה מתאים לשאר העמים. ממש כשם שידעה שרה אמנו מי מתאים יותר להמשיך את מקומו ודרכו של אברהם אבינו ( כִּי לֹא יִירַשׁ בֶּן הָאָמָה הַזֹּאת עִם בְּנִי עִם יִצְחָק בראשית פרק כא). אך לא לעולם חוסן, על פי הרמב"ם ביכולתנו להרחיב צינור רוחניות זה או לצמצמו חלילה. צמצום השפע הרוחני אומר הרמב"ם, קשור בהכרח ליחסנו אל הגשמי והעמדתו במרכז חיינו. "הלא ביארתי לך שזה השכל אשר שפע עלינו מהשם יתעלה, הוא הדבוק אשר בינינו ובינו, והרשות נתונה לך אם תרצה לחזק הדבוק הזה תעשה, ואם תרצה להחלישו מעט מעט עד שתפסקהו תעשה... ודע שאתה ולו היית החכם שבבני אדם באמיתת החכמה האלוקית, כשתפנה מחשבתך למאכל צריך, או לעסק צריך, כבר פסקת הדבוק ההוא אשר בינך ובין השם יתברך, ואינך עמו אז וכן הוא אינו עמך, כי היחס ההוא אשר בינך ובינו כבר נפסק בפעל בעת ההיא, ומפני זה היו מקפידים החסידים על השעות שהיו בטלים בהם מלחשוב בשם, והזהירו ממנו ואמרו, אל תפנו אל מדעתכם... (ספר מורה הנבוכים חלק שלישי פרק נא)

כך גם מתברר מברכת יצחק את עשיו, אשר בסיומה מנסה יצחק לנחמו קמעה... "והיה כאשר תריד-, את יש לך ירידים שווקים והוא יש לו שווקים, את יש לך נימוסות והוא יש לו נימוסות, א"ר יוסי בר חלפתא אם ראית אחיך פורק עולה של תורה מעליו גזור עליו שמדים ואתה שולט בו, הה"ד (שם /ישעיהו/ סג) כי אתה אבינו כי אברהם לא ידענו וישראל לא יכירנו ויצחק היכן הוא מי שהוא אומר לו גזור עליו שמדים את מתכיפו לאבות." (בראשית רבה (וילנא) פרשה סז)

אך לא זו עיקר תכליתנו ומגמתנו, להצליח ולשלב בין החול ובין הקודש. אמנם עם שעיקרו רוחניות ועיסוקו גם בגשמיות אנו, אך גם שליחות יש לנו בקרב העמים. הצורך באומה הישראלית היה ועדיין, להשרות בקרב האומות את האידיאל הרוחני והאמונה בה' ולהוכיח שיש מקום לשלב חיי עמל, בד בבד עם חיים רוחניים .  דבר זה עשו אבות האומה  ע"י נטיעת הפן הרוחני בנו והפצתו בעולם (תפקיד ישראל בעמים הרש"ר הירש אגרות צפון אגרת ט"ו)   

זו הייתה תכלית מעשיהם של אבות האומה והדרך הטובה והחינוכית  ביותר הייתה דוגמא טובה , ומעשה אבות סימן לבנים  -   כך גם נראה מתוך המשך דברי הרמב"ם:

"מדרגת מרע"ה, הנאמר עליו ונגש משה לבדו אל ה', ונאמר בו ויהי שם עם ה', ונאמר לו ואתה פה עמוד עמדי, כמו שבארנו מעייני אלו הפסוקים, וזאת ג"כ מדרגת האבות, אשר הגיע קרבתם אל השם יתברך עד שנודע שמו בהם לעולם, אלוהי אברהם אלוהי יצחק ואלוהי יעקב וגו', זה שמי לעולם... כי אלו הארבעה ר"ל האבות ומשה רבנו, התבאר בהם מן ההתאחדות בשם, ר"ל השגתו ואהבתו, מה שהעיד עליו הכתוב, וכן השגחת השם בהם ובזרעם אחריהם גדולה, והיו עם זה מתעסקים בהנהגת בני אדם והרבות ממון ומשתדלים במקנה ובכבוד, הוא אצלי ראיה שהם כשהיו עושים המעשים ההם, לא היו עושים אותם רק באבריהם לבד, וליבותיהם ודעותיהם לא יסורו מלפני השם. ... מפני שתכלית כוונתם הייתה בכל המעשים ההם להתקרב אל השם יתברך קרבה גדול, כי תכלית כוונתם כל ימי חייהם להמציא אומה שתדע השם ותעבדהו, כי ידעתיו למען אשר יצווה את בניו ואת ביתו אחריו, הנה התבאר לך כי כוונת כל השתדלותם הייתה לפרסם יחוד השם בעולם ולהישיר בני אדם לאהבתו, ומפני זה זכו לזאת המדרגה..." ספר מורה הנבוכים חלק שלישי פרק נא

על פי דבריו של הראי"ה קוק בהקדמתו לספרו שבת הארץ זו היא הסגולה של האומה הישראלית אשר מייחדת אותה משאר האומות.

"מי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו!" - סגולתה של כנסת-ישראל היא, שהיא מסתכלת על ההויה כולה באספקלריא המאירה של קודש ; בכל עז-חייה היא מכרת, שהחיים שווים הם את ערכם רק באותה מדה שהם אלוקיים, וחיים שאינם אלהיים אינם שווים לה מאומה. היא יודעת עוד, שבאמת אין חיים אלא אלוקיים, וחיים שאינם אלוקיים אינם חיים כלל, והידיעה הזאת, המונחת בעומק תכונת נשמתה, מטבעת עליה את חותם-ערכה המיוחד לה, המוטבע על כל יחיד ויחיד מיחידיה. כי אורו-וישעו של היחיד תלויים הם במידת ידיעתו את התעמקותו והתלבטותו של החותם הזה, של הכרת ערך החיים רק באלוקותם, בתוך נשמתו. "ואתם הדבקים בה' אלוקיכם, חיים כולכם היום".

 


הרב גולן נאוי

זרע-אמת וזרע-שוא

רצה הגנן לגדל שני עצי פרי, אשר פרים יברך את העולם משמי שמים ועד עפר הארץ.

הלך אל המובחר שבעצים ונטל ממנו שני זרעים, מולל את שניהם מעורלתם ושם בשפופרת צרה. לקח הגנן את השפופרת והוציא מתוכה את האחרון שהכניס לתוכה ושתלו ראשון. לקח את הזרע שנותר ושתלו שני. זרעם במקום שבו ינקו שניהם ממקור העץ הותיק אשר בגן. אמר לעצמו הגנן: זה הראשון הנשתל, ידאג לטפח ארץ, והשני אשר שתלתי (אשר ראשון נכנס לשפופרת), ירימה לשמי שמים.   

 נשתלו שני הזרעים זה לצד זה בגן והגנן מטפחם ומגדלם. ידע הגנן את טיבם של השניים ויחנכם. אך אמא אדמה הרגישה כי לא תאומים הם השניים. ותרגש בקרבה כי עקר הזרע אשר נשתל ראשון את עצמו מיניקתו הזכה ובחר במקור אכזב. את מלילתו קלקל, שערו צימח ומלא עצמו בטינופת. ואילו הנשתל שני, החזיק בכל כוחו ביניקת אבותיו העצים החסונים, וישכון באוהלם.   

התפתחו הזרעים, הכו שורשים, זה ממקורו הנאה וזה. אמנם בתחילת גידולם עוד לא נראה בהם השוני, אך משגדלו השתילים הצעירים - התגלה כי פנה כל איש למקורו.

התפתחה סגולת השני, כולו זרע אמת, ראשיתו התפתחה וצמחה ותולדותיו לברכה, היה שתול על פלגי מים, פריו נתן בעתו ואף עלהו לא נבל.

ניתק עצמו הראשון מראשיתו ומאבותיו, עשה פירותיו ביאושים וכל ענפיו וגידוליו אך שוא ושקר.

 

ראה השני, אשר שותפתם למילוי מגמת הגנן לא תצלח, באשר זנח אחיו הנשתל ראשון את בכורתו - ויטלה לעצמו, למען יביא הוא גם את מגמת אחיו אל תיקונה.

רצה הגנן הזקן - אשר עיניו כבדו מזוקן - לברך את גידוליו, למלאות כל אחד את תפקידו, איש אשר כברכתו. ראתה אמא אדמה ושלחה את השתיל הצעיר אל בין ידיו ויברכהו בברכת הבכור.

ראה הנשתל ראשון, ודחק עצמו גם כן לקבל ברכה. נחרד הגנן, כי גילה אשר שורשו של זה נעקר ממקורו האיתן אל בורות נשברים. אמר לו: "הן הקישור לראשית ולבכורה - היא עצמה מקור הברכה והתולדה; ולך, אפוא, מה אעשה? אמנם בני אתה וראשך טמון במקום אבות, תחול ברכתך רק אם הפיתוחים אשר פיתחת יהיו משרתי עליון - הוא אחיך אשר לו ראויה המלוכה. וכאשר ישכח זמנית אחיך המבורך את שליחותו, תזכירהו אותה בחיקוי-המלכות אשר לך".

  

*                    *                  *

מתפתחים העצים וגדלים. שנאה כבושה וגלויה ביניהם ומלוכה מתנדנדת בין שניהם. אך הברכה תחול ותופיע "ורב יעבוד צעיר"... 


הרב דניאל ארנוולד