צַהֲלִי וָרֹנִּי, יוֹשֶׁבֶת צִיּוֹן כִּי-גָדוֹל בְּקִרְבֵּךְ, קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל

המרכז הקהילתי איחוד שיבת ציון
Bookmark and Share
הודעות

שיעורים היום :
  • נושא: תלמוד-דף יומי בימי: ראשון בשעה: 07:30 מיקום: במרכז הקהילתי מיועד ל: גברים
  • נושא: תלמוד בבא מציעא בימי: ראשון בשעה: 10:30 מיקום: במרכז הקהילתי מיועד ל: למבוגרים[גימלאים
  • נושא: תלמוד-מסכת קידושין בימי: ראשון בשעה: 18:00 מיקום: במרכז הקהילתי מיועד ל: למתחילים
  • נושא: משניות ממסכת ברכות בימי: ראשון בשעה: 20:00 מיקום: במרכז הקהילתי מיועד ל:
  • נושא: הלכות שבת בימי: ראשון בשעה: בין מנחה לערבית מיקום: במרכז הקהילתי מיועד ל: גברים

זמני תפילה לשבוע בתאריכים
18/11 - 25/11

אמצע השבוע ימים א-ה

שחרית מניין א : 06:00

שחרית מניין ב : 7:00

מינחה : 16:31

ערבית : 16:51

שבת פרשת : ויצא

הדלקת נרות : 16:15

מנחה ערב שבת : 16:25

שחרית : 09:15

מנחה גדולה : 12:15

ערבית מוצ"ש : 17:16


האתר מוקדש לעילוי נשמת:
ת.נ.צ.ב.ה.

מעוניין להקדיש את האתר לעילוי נשמת קרוביך? צור קשר
(ח"י ש"ח לחודש)


יוארצייט
קישורים

על פרשת: שבת חוהמ"ס

הפטרת גוג ומגוג

"...והכי אמר רב האי: שמעתי מפי חכמים, כי תחיית המתים עתידה להיות בניסן וניצחון גוג ומגוג בתשרי ומשום הכי בניסן מפטירין 'העצמות היבשות'(יחז',לז) ובתשרי: 'ביום בוא גוג'(יחז',לח)". טור אורח חיים סימן ת"צ. ואכן, בחג הסוכות מפטירין פעמיים בעניין 'גוג ומגוג', בחג הראשון מפטירין:"הנה יום בא לה'"-זכריה י"ד, ובשבת של חוה"מ סוכות מפטירין ג"כ בענין זה, מיחזקאל ל"ח:"ביום בוא גוג". -ננסה ב"ה ללמוד מעט על מלחמה עתידית ומסקרנת זו: -מי הוא 'גוג ומגוג': מדברי חז"ל למדים, כי כיום 'גוג ומגוג' הוא כינוי, או שם כולל לכל האומות שיבואו להלחם על ישראל באחרית הימים,כדברי מדרש תנחומא, קרח,יב: "גוג ומגוג, בגימטריא -שבעים, שהם שבעים אומות" וכן מתרגם יונתן,במדבר,יא,כו: "...שניהם כאחד מתנבאים[אלדד ומידד] ואומרים: הנה מלך עולה מן הארץ של מגוג בסוף הימים ואוסף מלכים קושרי כתרים וגנרלים [שׂרי צבא] לובשי שִׁריונים וכל העמים ישמעו לו ועורכים מלחמה בארץ של ישׂראל על בני הגלות ..."(כתר יונתן). ובמדרש ויקרא רבא,ל', תהלים כ"ו,ז:" לספר כל נפלאותיך" אמ' ר' אבין: זה הלל, שיש בו לשעבר ויש בו לדורות הללו ויש בו לימות המשיח ויש בו לימות גוג ומגוג ויש בו לעתיד לבוא... 'כל גוים סבבוני'- לימות גוג ומגוג..." הזוהר,(בשלח,נח: (מלמד דבר מפליא ולפיו, לא רק העמים שיחיו בזמן מלחמה זו ילחמו בישראל, אלא גם כל העמים ומלכיהם, שהחריבו את ירושלים,יקומו לתחיה ויצטרפו למלחמה: "תאנא, זמינין אינון שבעין קסטורין מכל עמין לאתכנשא בההוא זמנא באוכלוסין דכל עלמא ולמעבד קרבא על ירושלם קרתא קדישא... אמר רבי שמעון:" זמין קודשא בריך הוא לאחייא לכל אינון מלכין דעקו לישראל ולירושלם לאנדריאנוס ללופינוס ונבוכדנצר ולסנחריב ולכל שאר מלכי עמין דחריבו ביתיה ולשלטאה לון כקדמיתא ויתכנשון עמהון שאר עמין ...'אשר יצבאו' לא כתיב, אלא: 'אשר צבאו על ירושלם". אמת,כי בבר',י,ב, מוזכר 'מגוג' כבנו של יפת, שנ':"בְּנֵי יֶפֶת: גֹּמֶר וּמָגוֹג וּמָדַי וְיָוָן וְתֻבָל וּמֶשֶׁךְ וְתִירָס" ומתרגם יונתן:" בניו של יפת גומר ומגוג ומדי ויון ותובל ומשך ותירס ושם מדינותיהם: אפריקי, גרמניא ותמדיי... ", כלומר: שהעם היושב בגרמניה הוא מגוג, אך כיום, בעקבות בלבול העמים של סנחריב, כנראה שאין לדעת בוודאות מי הוא,כדברי המלבי"ם,יחז',לח,ב: "וגוג וכן ארץ המגוג, לא ידענו עתה מי הם, רק כפי המבואר שהוא מבני יפת ואינם נמולים...". -מקום המלחמה: מפשט הפס' מוכח שתהיה בארץ ישראל בכלל ובירושלים בפרט,יחזקאל פרק לח:"(ח) מִיָּמִים רַבִּים תִּפָּקֵד בְּאַחֲרִית הַשָּׁנִים תָּבוֹא אֶל אֶרֶץ מְשׁוֹבֶבֶת מֵחֶרֶב מְקֻבֶּצֶת מֵעַמִּים רַבִּים עַל הָרֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הָיוּ לְחָרְבָּה תָּמִיד וְהִיא מֵעַמִּים הוּצָאָה וְיָשְׁבוּ לָבֶטַח כֻּלָּם" [רש"י:...ואשיאך באחרית השנים לבא אל ארץ ישראל המשובבת מחרב ששבו יושביה מן הגולה אשר גלו שם ע"י חרב האויב".] (טז) וְעָלִיתָ עַל עַמִּי יִשְׂרָאֵל... וַהֲבִאוֹתִיךָ עַל אַרְצִי... " (יח) וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא בְּיוֹם בּוֹא גוֹג עַל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל ". ובזכריה,יד:"(ב) וְאָסַפְתִּי אֶת כָּל הַגּוֹיִם אֶל יְרוּשָׁלִַם לַמִּלְחָמָה...(יב) וְזֹאת תִּהְיֶה הַמַּגֵּפָה אֲשֶׁר יִגֹּף יְקֹוָק אֶת כָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר צָבְאוּ עַל יְרוּשָׁלִָם...". ומדרש תהלים,קי'ט מלמד: "אמר ר' תנחומא, כך לימדו אותם, ר' יהודה הלוי בר שלום, ור' פנחס הכהן ורב הונא, שלשתן אמרו: ששלשה פעמים גוג ומגוג יבוא על ישראל לעתיד לבא, ובשלישית הן באין ועולין לירושלים." ומדוע דווקא לירושלים? על כך עונה המדרש,'פסיקתא דרב כהנא':"א"ר שמואל בר נחמני: מפני שגיהנם נתונה בירושלם, והקב"ה יושב ודן אותם ומחייבן ומורידן לגהינם. ומניין שגהינם נתונה בירושלם?, שנא':" נאום י"י אשר אור לו בציון ותנור לו בירושלים" (ישעיה לא: ט). א"ר שמואל בר' נחמני: במקום שקיפח הליסטים שם צולבין אותו, מן ירושלים קפחו ושבו[שבויים],לפיכך יצלבו בירושלם". -מטרת המלחמה: קידוש שם השם בעולם,נקמה מהגוים ולהנאתם של ישראל: יחז',לח,טז:" וַהֲבִאוֹתִיךָ עַל אַרְצִי לְמַעַן דַּעַת הַגּוֹיִם אֹתִי בְּהִקָּדְשִׁי בְךָ לְעֵינֵיהֶם גּוֹג". (כג) וְהִתְגַּדִּלְתִּי וְהִתְקַדִּשְׁתִּי וְנוֹדַעְתִּי לְעֵינֵי גּוֹיִם רַבִּים וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי ה'". 'מלבי"ם,יחז',לח,ג:"כי בני אדום החריבו בית שני ומשך ותובל היו עמהם...ורוצה ה' שבאחרית הימים יתאספו שם במקום הרשע הם ובני ישמעאל שתחתם גלו ישראל וסבלו רעות רבות וצרות ושם יוריד אותם אל עמק יהושפט". ומוסיף הרד"ק ישעיהו,נד,טו: "האל שם בלבו לבא שם, לא לרעת ישראל אלא לטובתם ולקחת נקמת ישראל ממנו ומן העכו"ם האחרים שהרעו לישראל. ובארץ ישראל יקח נקמתו מהם, לכבוד שמו ולכבוד ישראל ולהנאתם שיהיה בזתם ושללם לישראל. -תוצאות המלחמה... לבסוף: עיקר הלחימה תהיה ע"י הקב"ה, אולם גם ישראל יצטרפו לנקמה:יחז',לח,כב:"וְנִשְׁפַּטְתִּי אִתּוֹ בְּדֶבֶר וּבְדָם וְגֶשֶׁם שׁוֹטֵף וְאַבְנֵי אֶלְגָּבִישׁ אֵשׁ וְגָפְרִית אַמְטִיר עָלָיו וְעַל אֲגַפָּיו וְעַל עַמִּים רַבִּים אֲשֶׁר אִתּוֹ" ובזכריה,יד,יב:"וְזֹאת תִּהְיֶה הַמַּגֵּפָה אֲשֶׁר יִגֹּף ה' אֶת כָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר צָבְאוּ עַל יְרוּשָׁלִָם הָמֵק בְּשָׂרוֹ וְהוּא עֹמֵד עַל רַגְלָיו וְעֵינָיו תִּמַּקְנָה בְחֹרֵיהֶן וּלְשׁוֹנוֹ תִּמַּק בְּפִיהֶם"(יד) וְגַם יְהוּדָה תִּלָּחֵם בִּירוּשָׁלִָם...",ונאמר, זכריה פרק יב,ו:" בַּיּוֹם הַהוּא אָשִׂים אֶת אַלֻּפֵי יְהוּדָה כְּכִיּוֹר אֵשׁ בְּעֵצִים וּכְלַפִּיד אֵשׁ בְּעָמִיר וְאָכְלוּ עַל יָמִין וְעַל שְׂמֹאול אֶת כָּל הָעַמִּים סָבִיב וְיָשְׁבָה יְרוּשָׁלִַם עוֹד תַּחְתֶּיהָ בִּירוּשָׁלִָם" ומבאר הרד"ק:" ויכו הם ובני יהודה שעמהם בגוים על ימין ועל שמאל. ופירוש 'כיור אש'- גחלת אש,וכמו שהעצים והעמיר נכונים לבער עם אש, כן העכו"ם יהיו נכונים לאבדון ולכליון בתמהון ובשגעון שישלח בהם האל יתברך ואלופי יהודה יהיו בהם כמו האש לכלותם". וב 'פסיקתא דרב כהנא': "אומר להם הקב"ה: הכל מכם והרשות בידכם להמית אותם במיתה שאתם רוצים, שנא':" גואל הדם הוא ימית את הרוצח".... ומה אני עושה להם, מוסרם בידכם ואתם גובין נקמתי מהם, שנ'(יחזקאל כה,יד):" ונתתי נקמתי באדום ביד עמי ישראל".
הרב יגאל זורבבלי

פינת ההלכה פלפול לפרשת: שבת חוהמ"ס

מאת מורינו ורבנו: הרב בן ציון נשר

אדם אחד ראה אצל חבירו ביום טוב של סוכות אתרוג מהודר מאד, ולרגע חלפה בו מחשבה של חמדה, שהיה רוצה כזה אתרוג לעצמו, ונסתפק אם היה מפציר בו שימכרנו לו בדמים, וההוא היה מוכר לו, האם היה עובר בלאו ד"לא תחמוד", האם גם בחפצי מצוה נאמר הלאו של "לא תחמוד", או אולי רק בחפצי הרשות.

תשובה: ראיתי לחכם אחד שרצה להביא ראיה לפשוט הספק, מהכתוב בתורה שאברהם אבינו רצה והפציר לקנות את מערת המכפלה, והיינו טעמא דלא חשש ללאו ד"לא תחמוד", משום שרצה את המערה לדבר מצוה לעשותה מערת קבורה, ומוכח שבדבר מצוה אין לאו דלא תחמוד. ולענ"ד לאו שמיה מתיא, משום שכבר נתבאר אצלנו בתשובה כי אין איסור "לא תחמוד" כלפי גוי, שלהדיא כתבה התורה "רעך", ולכן לא חשש לזה אברהם אבינו ע"ה, כי עפרון לאו בכלל רעך. יתר על כן יש לומר, הרי אברהם אבינו בא בטענת "גר ותושב", וכפירש"י (בראשית כ"ג ד') בשם מדרש, "אם תרצו הריני גר, ואם לאו אהיה תושב ואטלנה מן הדין, שאמר לי הקב"ה לזרעך אתן את הארץ הזאת". ומשמעותו כי הקב"ה הבטיח ונתן לו את הארץ, ומכיון שהיא  שייכת לו מכח ההבטחה, שוב לא עובר בלא תחמוד שאינה של עפרון אלא שלו. ובזה מיושב גם אם נימא דקודם מתן תורה נכלל הגוי בכלל "רעך". 

וכדברים הללו יש לומר במה שרצו להוכיח שאין בחפץ של מצוה משום לא תחמוד, שאם לא כן האיך קנה יעקב אבינו את הבכורה מעשו ולא חשש ללאו דלא תחמוד, דהכי נמי יש לומר כי כלפי הגוי לא נאמר האיסור דלא תחמוד, ואף כד נימא דעשו ישראל מומר הוא, כבגמ' קדושין י"ח א', מ"מ יש לדון שגם המומר לאו בכלל רעך, אולם יש לומר יותר כנ"ל, כי יעקב טען בדין ובצדק שהבכורה שלו, וכדפירש"י (שם כ"ה כ"ו), "שמעתי מדרש אגדה הדורשו לפי פשוטו, בדין היה אוחז בו לעכבו, יעקב נוצר מטיפה ראשונה ועשו מן השניה, צא ולמד משפופרת... ויעקב בא לעכבו שיהא ראשון ללידה כראשון ליצירה, ויפטור את רחמה ויטול את הבכורה מן הדין", [ועיין "תורה שלמה" מה שהאריך בזה], ולהכי לא עבר בלא תחמוד.

וראיתי בשו"ת "בצל החכמה" ח"ג סי' מ"ג, שדן בעובדא דהוה בקהלה אחת שלא היה קמח למצה שמורה רק לרב הקהלה, ולאחר שאפו מצות מצוה, הפצירו כמה אנשים ברב שיתן להם משלו, ונתן להם מלבד מה שהשאיר לעצמו לצורך אכילת "כזיתים" ללילי הסדר, וטען חכם אחד שעברו המבקשים על לא תחמוד. וחקר האם בדבר מצוה יש איסור ולאו דלא תחמוד או לא, ומביא ראיה לאיסור, ממה ששנינו במכילתא פר' יתרו, "לא תחמוד בית רעך – כלל, ועבדו ואמתו ושורו וחמורו  - פרט, וכל אשר לרעך חזר וכלל, מה הפרט מפורש בדבר שהוא קונה ומקנה אף הכלל מפורש בדבר שהוא קונה ומקנה". ובפירוש "מרכבת המשנה" כתב לאפוקי חימוד תורה, דמה אני בחינם אף אתם בחינם. מבואר דדוקא לימוד תורה ממעטינן משום שהוא בחינם ואינו בקונה ומקנה, אבל ספר תורה ותפילין ומזוזות אף שהן צורך מצוה, הרי הם בקונה ומקנה, ולפיכך הרי הם בלא תחמוד. ועיי"ש מה שצידד בזה עוד להנך תרי צדדי, בגוף הענין של לא תחמוד בדבר מצוה, וגם בעצם האיסור אם הוא בכה"ג, וציין שם למש"כ סביב לזה בשו"ת "ארץ צבי" (פרומר) סי' ד'. [ועיין עוד בשו"ת "דברי יציב" חו"מ סי' ס"ה, מה שדן בכמה דברים בלאו דלא תחמוד].