צַהֲלִי וָרֹנִּי, יוֹשֶׁבֶת צִיּוֹן כִּי-גָדוֹל בְּקִרְבֵּךְ, קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל

המרכז הקהילתי איחוד שיבת ציון
Bookmark and Share
הודעות

שיעורים היום :
  • נושא: תלמוד-דף יומי בימי: ראשון בשעה: 07:30 מיקום: במרכז הקהילתי מיועד ל: גברים
  • נושא: תלמוד בבא מציעא בימי: ראשון בשעה: 10:30 מיקום: במרכז הקהילתי מיועד ל: למבוגרים[גימלאים
  • נושא: תלמוד-מסכת קידושין בימי: ראשון בשעה: 18:00 מיקום: במרכז הקהילתי מיועד ל: למתחילים
  • נושא: משניות ממסכת ברכות בימי: ראשון בשעה: 20:00 מיקום: במרכז הקהילתי מיועד ל:
  • נושא: הלכות שבת בימי: ראשון בשעה: בין מנחה לערבית מיקום: במרכז הקהילתי מיועד ל: גברים

זמני תפילה לשבוע בתאריכים
18/11 - 25/11

אמצע השבוע ימים א-ה

שחרית מניין א : 06:00

שחרית מניין ב : 7:00

מינחה : 16:31

ערבית : 16:51

שבת פרשת : ויצא

הדלקת נרות : 16:15

מנחה ערב שבת : 16:25

שחרית : 09:15

מנחה גדולה : 12:15

ערבית מוצ"ש : 17:16


האתר מוקדש לעילוי נשמת:
ת.נ.צ.ב.ה.

מעוניין להקדיש את האתר לעילוי נשמת קרוביך? צור קשר
(ח"י ש"ח לחודש)


יוארצייט
קישורים

על פרשת: ראש השנה

זכרון ליום ראשון

סיפר רבי נחמן על המשל מהתבואה....

שפעם אחת אמר המלך לאהובו השני למלך, באשר אני חוזה בכוכבים, רואה אני שכל התבואה שיגדל בשנה זאת, מי שיאכל ממנה יהיה נעשה משוגע, אם כן יטכס עצה. וענה לו, שעל כן יכינו בעדם תבואה שלא יצטרכו לאכול מתבואה הנ"ל.

האם יקבל המלך את תשובת המשנה?

שנה חדשה בפתח. יום א' תשרי. יום הולדת אדם הראשון, בו הופיע צלם אלוקים בעולם. המלך הקדוש, ומשנהו סגולת האדם עמו וצאן-מרעיתו, נפגשים.

באשר אנו קרבים ובאים אל השנה החדשה שבפתח, צופה המלך לראות כיצד תהיה שנה זו. ביום בו הומלך המלך על כל העולם, נמלך הוא עם עמו ישראל, השני למלכות: "עוץ לי עצה ידידי. זכרני את היום הראשון 'היום הרת עולם', יום שנולד בו אדם הראשון... ביום זה נברא האדם צופה מסוף העולם ועד סופו...

אך בו ביום גם חטא... רואה אני, כי אותה חיטה שאכל האדם מן העץ האסור, הפילה שיגעון על העולם... מה אעשה לזה העולם אשר החטא הקדמוני שיבש את סדריו ושיגעון פשה בכל".

אמר השני למלכות: "הנה אין אנו שייכים למציאות זו עלי אדמות, אין החטא קשור בנו כלל. נשמה שנתת בי טהורה היא. נאכל נא אנו מעץ החיים ולא נטעם מטעם החיטה המחטיאה."

וענה לו המלך אם כן כשאנחנו לבד לא נהיה משוגעים וכל העולם יהיה משוגע, אז יהיה להפך (ולהכין בשביל כולם אי אפשר) שאנחנו יהיו המשוגעים.

אמר המלך: "הנה בזה העולם אשר בו חוקי השיגעון שוררים, עולם הפוך נוהג. כיצד נוכל להביא לתיקונו אם נוכרז כמשונים, כלא שייכים? עולם שבו חיי החולין מוערכים וחיי קדושה רחוקים... כיצד נוכל לפעול במציאות העולם הזה המטעה, אבל לזכות להעלותו, לשוב ולחדש ימיו כקדם"?

אמרו חז"ל במדרש (ב"ר כב יג): "פגע אדה"ר בקין ואמר לו מה נעשה בדינך א"ל עשיתי תשובה ונתפשרתי אמר כך היא כחה של תשובה... פתח ואמר מזמור שיר ליום השבת (תהלים צב) ". ראה אדם הראשון את הקרן במצחו של בנו וניסה כוחו לתקן את חטאו...

"אמר רב יהודה אמר שמואל: שור שהקריב אדם הראשון קרן אחת היתה לו במצחו שנאמר ותיטב לה' משור פר מקרין מפריס (שבת כ"ח ע"ז ח) ".

אמנם נפסל קרן השור לתקיעה על ידי חכמים (ראש השנה כ"ו.), אבל נבחר השופר לעורר ישנים מתרדמתם. להחיות את הזיכרון הקדום ולהשיב לב אבות על בנים ובנים על אבותם.

האם אצליח להגיע לשם? לשחזר את היום הראשון המקורי? יום הולדתי, יום הולדת אדם הראשון? האם נזכה לחזור לגן העדן של הינקות? להיות כגמול עלי אמו כגמול עלי נפשי? האם תוכל אתה לשוב אל ימי התום של ילדותך? האם הוא יהיה מסוגל להיטהר כתינוק של בית רבן?

ואולי ילמדנו רבנו...

על כן בודאי נצטרך גם כן לאכול מהתבואה, אבל רק זה שנסמן סימן על מצחנו שנדע על כל פנים שאנחנו משוגע. שאם אהיה מסתכל על מצחך וכן כשתסתכל על מצחי נדע מהסימן שאנחנו משוגע. (כוכבי אור)


הרב דניאל ארנוולד

פינת ההלכה פלפול לפרשת: ראש השנה

מאת מורינו ורבנו: הרב בן ציון נשר

בא אורח לסוכתי ביום הושענא רבה, וכיבדו אותו בעוגה ממולאת באגוזים טחונים, והתפלא עלינו שאנחנו אוכלים אגוזים בתוך החג, ומנהגם (מיוצאי ארץ הגר), שלא לאכול עד אחר הושענא רבה. ואמרתי אסורה נא ואראה.

תשובה: הרמ"א בהגהת שו"ע או"ח סי' תקפ"ג פסק: "יש מדקדקים שלא לאכול אגוזים שאגוז בגימטריא ח"ט (חטא), ועוד שהם מרבים כיחה וניעה ומבטלים התפילה". ומקורו במהרי"ל הל' שופר ב' שם כתוב: "דרש מהרי"ל, יזהרו כל העם שלא להקיא בשעת התקיעה... למען ישמעו את הקול שלם, ולא יפסיק כמלא נימא, ואיכא בזה דעות אם תחילת הקול עיקר או סופה, על כן כל דבר המביא לידי כיחה וניעה אסור לאכול בראש השנה, ומטעם זה יש נזהרין מלאכול אגוזים בראש השנה קודם התקיעה משום דמרבים ליחות". הרי כתב רק הטעם שמרבים כיחה וניעה, ולא הזכיר מהטעם דאגוז בגי' חטא. וכתב "מגן אברהם" סק"ד: "שמעתי שהגדולים קרויים אגוזים והקטנים קרויים לוזים, וכן משמע ברבה שיר השירים, אבל לפי הטעם השני שניהם אסורים", הרי שיש נפקא מינה בין הטעמים, שאם הוא משום הגימטריה הרי רק אגוז שהוא בגימטריה חטא אסור, אבל לוזים מותרים, ואם משום כיחה וניעה יהיה אסור בכולם.

ועיין בשו"ע הרב שם סק"ו: "יש מדקדקים שלא לאכול אגוזים ולוזים (פירוש אגוזים קטנים), מפני שהם מרבים כיחה וניעה ומבטלים התפילה". ובקיצור שו"ע קכ"ט ס"ט כתב: "נוהגים שלא לאכול אגוזים ולוזים כי אגוז בגי' חטא, וגם מרבים כיחה וניעה המבטלים את התפלה". וב"חיי אדם" כלל קל"ט כתב: "ואין אוכלין אגוזים שמרבים כיחו וניעו". וב"ערוך השלחן" שם ס"ג: "ויש מדקדקים שלא לאכול אגוזים דאגוז בגי' חטא, ויש שאין מטבילין בחומץ ואין אוכלים דברים חמוצים..., וגם לא יאכלו דברים שמרבים כיחה וניעה ויהיה הפסק בתפלה, כמו אגוזים ולוזים וכיוצא בהם". ו"בפרי מגדים" (אשל תקפ"ג ד'): "ומבטלין התפלה, ובראש השנה צריכין ביותר לשתוק ולכוין למה שאומר השליח צבור", וב"מטה אפרים" שם סק"ג: "כי בראש השנה צריך שתיקה ביותר, לכוין מה שאומר השליח צבור, ומכל שכן בעת תקיעת שופר שע"י חיכוך בגרון להוציא כיחה וניעה מתבטלים השומעים". ובלבוש שם: "יש מדקדקים שלא לאכול אגוזים מפני שהם מרבים כיחין וניעין וגורמים לבטל התפלה, וסימן לדבר אגוז בגי' חטא, כלומר שלא יאכל חטא בראש השנה יום שנידון על חטא", הרי הרכיב שני הטעמים לאחד. ובשו"ת "דברי יציב" השמטות סי' נ"ג, העיר שמשמע ממג"א הנ"ל שהם שני טעמים, שהרי כתב דלטעם כיחה וניעה אסור לאכול גם לוזים, ולטעם הגימטריה אסור רק באגוז.  וב"תשבץ קטן" קי"ח, מעיד על רבו מהר"מ רוטנברג: "מהר"מ ז"ל היה רגיל לאכול בליל ראשון של ראש השנה ראש של איל... ואינו נזהר מלאכול שומים ובצלים ולא אגוזים ולא שום דבר". גם "כל בו" כתב: "וכן היה רגיל לעשות הר"מ נ"ע ואינו נזהר לאכול שומים ואגוזים ולא שום דבר".

והנה מחילוק הטעמים יש לנו נ"מ נוספת, אם האגוזים טחונים ולא ניכרים כי הם מעורבים בעיסת המאפה, שלטעם הגימטריה עדיין הם מזכרת חטא, ואילו לטעם כיחה וניעה מסתבר שמותר, כי בכה"ג אינם מרבים כיחה וניעה רק באכילה כמו שהם, וכמו כן תהיה נ"מ לאחר ראש השנה ועד ליום הושענא רבא, כי אם הטעם הוא משום הגימטריה של חטא, יתכן כי עדיין צריך להזהר, משום שאנו מצויים ביומי דדינא, אך לטעם שמרבים כיחה וניעה, אין זה אלא בראש השנה כמבואר בפוסקים עליונים למעלה. וראיתי בשו"ת "בית היוצר" או"ח סי' מ"ג, שאוסר אכילת אגוזים עד הושענא רבא, וכן בשו"ת "שיח יצחק" (וייס) סי ער"ה. ועיין עוד בשו"ת "באר משה" (שטרן) ח"ג סי' צ"ז, לענין בישול ואפיה באגוזים. ומהמקובץ נראה כי אין להחמיר בזה, אלא למי שמנהג אבותיו בידו, נהרא נהרא ופשטיה.


פינת ההלכה פלפול לפרשת: ראש השנה

מאת מורינו ורבנו: הרב בן ציון נשר

עוד מעט דיו נשתייר בקולמוס מהתשובה בשבוע שעבר, על אודות חידושו של הסמ"ע, כי אם דנין לאור נרות המאירים את הלילה, מותר לדון אפילו תחילת דין.

וראיתי להחיד"א ב"ברכי יוסף" חו"מ סי' ה', שהקשה על הסמ"ע, ממה ששנינו במס' ראש השנה כ"ה ב', לגבי קידוש החדש ע"י ראית המולד החדש, "ראוהו בי"ד וכל ישראל, נחקרו העדים, ולא הספיקו לומר מקודש עד שחשיכה הרי זה מעובר", ומקדשים החדש למחרת ביום ל', וקשה לשיטת הסמ"ע מדוע לא ייטיבו את הנרות ויקדשו מיד בלילה, וכל צבא השמים ממתינים לבי"ד של מטה לקידוש החדש, ועל כרחך שאף על ידי נרות דולקים לא חשיב כיום.

ונראה דהנה יש לחקור במה ששנינו בר"ה כ"ה ב', שאין מקדשין את החדש בלילה, משום שנאמר "כי חק לישראל הוא משפט לאלקי יעקב..., קריא רחמנא משפט, מה משפט ביום אף הכא נמי ביום". האם הוא דין והלכה בבית דין, שמכיון שבית דין אינם יכולים לדון אלא ביום, משום שנאמר "ביום הנחילו את בניו", לכן גם אינם יכולים לקדש את החודש בלילה אלא ביום. או שמה שאין מקדשין את החודש בלילה, הוא דין בהלכות קידוש החדש, שאי אפשר לקבוע את חלותו בלילה אלא רק ביום.

והנה הרמב"ם בספר המצות מ"ע קנ"ג, כתב בטעם הדין דאין מקדשין את החודש אלא ביום: "ואמרו מנין שאין מעברין ואין מקדשין את החדש אלא ביום, תלמוד לומר מימים ימימה", ומקורו במכילתא דרשב"י סוף פרשת בא. ולכאורה צריך תלמוד אמאי לא סגי ליה בטעם הגמ' משום דקריא רחמנא "משפט". וצריך לומר דסבירא ליה להרמב"ם, דהא דאין מקדשין את החדש בלילה, אינו רק חסרון במעשה הקידוש מצד בית דין, אלא הוא דין בהלכות קידוש החדש, שאי אפשר לקבוע את חלותו של ראש חדש אלא רק ביום. [ועיין בספרנו "שבי ציון" או"ח סי' י"ז, מש"כ כעין זה, והעלינו כמה נ"מ.]

ועיין בסנהדרין י' ב', שאמר ר' אלעזר ברבי צדוק "אם לא נראה (מולד הירח) בזמנו, אין מקדשין אותו (ביום ל"א) שכבר קדשוהו שמים", שרש"י כתב שם: "בי"ד של מעלה מאתמול", וכן כתב הסמ"ג במצות קדוש החדש, דהא דאמרינן שכבר קדשוהו שמים הוא מאתמול משחשיכה. אולם התוס' שם ד"ה שכבר כתבו: "דביום שלשים ממתינים בי"ד של מעלה שמא יעברו אבל יום שלשים ואחד שאי אפשר שלא יקדשוהו היום מקדשין אותו בשמים מן השחר". הרי דפליגי רבוותא האם מה שמקדשים את החדש המעובר בשמים, היינו בליל ל"א או ביום ל"א בשחר, דרש"י וסמ"ג סוברים שקידוש שמים הוא כבר בלילה, ואילו התוס' ס"ל שגם קידוש שמים אינו אלא ביום. ומסתבר דפליגי בחקירה דלעיל, שרש"י וסמ"ג סברי שמה שאין מקדשים את החדש אלא ביום, הוא הלכה בבית דין שאין דנים אלא ביום, ומכיון שקידוש החדש מיקרי "משפט" אף הוא בכלל זה שאין דנים בו אלא ביום, אלא שכל זה אמור רק בבי"ד של מטה שהם לא יכולים לדון אלא ביום שנאמר "ביום הנחילו את בניו", ויתכן יותר שגם אין להם שם בי"ד אלא ביום, אבל בית דין של מעלה אין להם את ההגבלה שלא לדון אלא ביום, ולפיכך יכולים לקדש את החדש בלילה. אולם התוס' סוברים שדין אין מקדשין את החדש אלא ביום, הוא הלכה בהלכות קידוש החדש, שאי אפשר לקבוע את חלותו אלא אך ביום, ולכן מה לי בי"ד של מטה ומה לי בי"ד של מעלה, בתרוייהו נאמרה הלכה זו דאין מקדשין אלא ביום.

ולפי המבואר בדעת הרמב"ם והתוס', שדין אין מקדשין את החדש אלא ביום הוא דין בקידוש החדש, ברור שלא יועיל אם ידליקו נרות בבית הדין וכסברת הסמ"ע, משום שאף שמותר להם לדון אף תחילת דין, עדיין ישאר הדין על מקומו שלא יוכלו בי"ד לקדשו בלילה.