צַהֲלִי וָרֹנִּי, יוֹשֶׁבֶת צִיּוֹן כִּי-גָדוֹל בְּקִרְבֵּךְ, קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל

המרכז הקהילתי איחוד שיבת ציון
Bookmark and Share
הודעות

שיעורים היום :
  • נושא: תלמוד-דף יומי בימי: ראשון בשעה: 07:30 מיקום: במרכז הקהילתי מיועד ל: גברים
  • נושא: תלמוד בבא מציעא בימי: ראשון בשעה: 10:30 מיקום: במרכז הקהילתי מיועד ל: למבוגרים[גימלאים
  • נושא: תלמוד-מסכת קידושין בימי: ראשון בשעה: 18:00 מיקום: במרכז הקהילתי מיועד ל: למתחילים
  • נושא: משניות ממסכת ברכות בימי: ראשון בשעה: 20:00 מיקום: במרכז הקהילתי מיועד ל:
  • נושא: הלכות שבת בימי: ראשון בשעה: בין מנחה לערבית מיקום: במרכז הקהילתי מיועד ל: גברים

זמני תפילה לשבוע בתאריכים
18/11 - 25/11

אמצע השבוע ימים א-ה

שחרית מניין א : 06:00

שחרית מניין ב : 7:00

מינחה : 16:31

ערבית : 16:51

שבת פרשת : ויצא

הדלקת נרות : 16:15

מנחה ערב שבת : 16:25

שחרית : 09:15

מנחה גדולה : 12:15

ערבית מוצ"ש : 17:16


האתר מוקדש לעילוי נשמת:
ת.נ.צ.ב.ה.

מעוניין להקדיש את האתר לעילוי נשמת קרוביך? צור קשר
(ח"י ש"ח לחודש)


יוארצייט
קישורים

על פרשת: ראה

"בל תוסיף"

"את כל הדבר אשר אנכי מצווה אתכם אותו תשמרו לעשות לא תוסף עליו ולא תגרע ממנו" (י'ג,א')

איסור 'בל תוסיף ובל תגרע' כבר הופיע בפרשת ואתחנן ושם נאמר "לא תוסיפו על הדבר אשר אנכי מצווה אתכם ולא תגרעו ממנו לשמור את מצוות ה' אלוקיכם אשר אני מצווה אתכם עיניכם הרואות את אשר עשה ה' בבעל פעור, כי כל האיש אשר הלך אחרי בעל פעור ישמידו ה' אלוקיך מקרבך".   וצריך לבאר, מדוע התורה כפלה את האיסור ומה הקשר לבעל פעור באיסור בל תוסיף ?

ידועים הם דברי חז"ל בהגדרת האיסור 'בל תוסיף' וכפי שמביא רש"י "חמישה טוטפות בתפילין, חמישה מינים בלולב,ארבעה ברכות בברכת כוהנים".                                                            ומוסיף הרמב"ן מה- "הספרי":  "ומניין שאם פתח לברך ברכת כוהנים לא יאמר: הואיל ופתחתי לברך אומר:"ה' אלוקי אבותיכם יוסף עליכם ככם אלף פעמים ויברך אתכם..." ? תלמוד לומר "הדבר" שאפילו דבר(דיבור נוסף) לא תוסף עליו,אבל לא באלה בלבד אמרו,אלא,אף הישן בסוכה בשמיני בכוונה לוקה,וכן אם יעשה החג שישה עובר בלוא הזה(בל תגרע)".

עוד כותב הרמב"ן :"ולפי דעתי :אפילו בדא  לעשות מצווה בפני עצמה כגון שעשה חג בחודש שבדא מליבו כירבעם: "ויעל על המזבח אשר עשה בבית-אל בחמישה עשר יום בחודש השמיני בחודש אשר בדא מליבו,ויעש חג לבנ"י ויעל על המזבח להקטיר" (מלכים א',י"ב,ל'ג)..

נמצאנו למדים, כי עלינו לקיים את מצוות התורה כפי שלימדו חז"ל עפ"י הכתוב בתורה. ואם תשאל הרי שהוסיפו חז"ל דברים הרבה שאינם כתובים בתורה?! על כך משיב רבינו בחיי :"אבל מה שתיקנו חז"ל והגדרים והסייגים שלהם אין זה נקרא תוספת ,כי לא באו אלא לשמור את העיקר כמו שעושים לכרם,גדר סביב כדי שישתמר הכרם.ואדרבא העובר על גדריהם ותקנותיהם עובר על לאו ד"לא תסור מן הדבר אשר הגידו לך ימין ושמאל" (דברים י"ז,י"א)." וכן צוותה התורה:"ושמרתם את משמרתי" (ויקרא י"ח,ל') ואמרו חז"ל :"עשו משמרת למשמרתי".

ומה שהוסיפו חז"ל :מקרא מגילה.על זה נאמר בירושלמי (מגילה,א',ז') :"לא זזו משם נושאים ונותנין בדבר עד שהאיר ה' את עיניהם ומצאו אותה כתובה בתורה ובנביאים ובכתובים. הדא היא דכתיב: "ויאמר ה' אל משה כתוב זאת זיכרון בספר"(ע"ש).

הגר"א מבאר בטעם כפילות ציווי מצווה זו בתורה, שבפרשת ואתחנן מכוין שלא יוסיפו על כלל תרי"ג המצוות ואילו בפרשתנו מכוון, שבאותה מצווה עצמה לא יוסיפו עליה ולא יגרעו ממנה.

בבאור הקשר בין חטא בעל פעור לאיסור 'בל תוסיף',מבאר בעל ה'גלילי זהב',הרב דוד מוסקוביץ' זצ"ל: "ראוי לשים לב מה עניין בעל פעור לכאן,ומה נתינת טעם יש בו ללאו של:" לא תוסיפו ולא תגרעו" ונראה לבאר, כי למעשה של בעל פעור לא היו מכוונים ישראל אלא למצווה לבזותה בעבודתה באמרו" כי למצווה יחשב כי אכסהו בבוז ובקלון ובאמת  הריהו כעובד ע"ז כמאמרם :"הפוער עצמו לבעל פעור הרי זו עבודתה, אף על גב שמכוון לבזותה.וכן הזורק אבן למרקוליס אף על גב שמכוון למרגמיה (סנהדרין ס"ד. ) הרי שאף על פי שהלך בכוונה לעשות מצווה לבזותה, בכל זאת 'השמידו ה'' הרי ש'כל המוסיף גורע'.

עוד צריך לבאר מהו שורש המצווה, כי לכאורה הדבר יפלא, למה באמת אסור להוסיף כגון בברכת כוהנים אחרי שאין ספק שחפץ ה' בטובתם של ישראל ובברכתם?!. ומבאר ה'חינוך' מצווה תנ"ד :"כי האדון המצווה אותנו על התורה ברוך הוא בתכלית השלמות ובכל מעשיו וכל ציוויו הם שלמים וטובים והתוספת בהם חיסרון וכל שכן הגרעון וזה דבר ברור הוא " וכמשל שמביא ה'גלילי זהב': כמו הרפואה שהרופא נותן לחולה לא תועיל לו,אלא אם הוא שותה ממנה בשיעור מוגבל כפי שהוטל עליו,שאם ייקח פחות לא תפעול לו כלום,ואם יותיר, יזיק לו בלי ספק. כן מצוות התורה שהם משמשים פתקה רשמית לרפואת הנפש לא יועילו אלא בשיעור מצומצם (מדויק) כפי שנרשם מאת הרופא הנאמן נותן התורה שאם יעדיף יזיקו לו ואם יגרע מהם לא יועילו לו לרפאות את נפשו"

טעם אחר לאיסור בל תוסיף ובל תגרע מביא בעל ה'תורה תמימה':" אמרו חז"ל בסנהדרין כ"ט. "כל המוסיף גורע" דכיון שירשה האדם לעצמו להוסיף, יאמין כי מה שקצוב בתורה אין זה לעיכובא וממילא לפעמים ירשה לעצמו גם לגרוע ,לכן מצווה על הכהן שלא יוסיף על הקבוע,כדי שלא ימעיט ,וכן אני מוצא לנכון להסביר בכלל עניין 'בל תוסיף',דעיקר החשש הוא כדי שלא יסובב מזה חיסרון. כי מה אכפת לנו למשל אם ייטול שני אתרוגים,שני לולבים או כי ילבוש תפילין מה' בתים וכדומה?! אבל לפי שהסברנו העניין פשוט".

ונסיים במשל למגיד מדובנא(שד"מ): משל לאחד שהיה שואל כלים משכניו והיה מחזיר לבעליו שתי כפות או שתי קערות, תחת אחת. וכאשר הביא אליו ב' קערות התפלא המשאיל מאוד.אמר לו:מדוע תיתן לי יותר מאשר השאלתי לך ? השיב ואמר: כי הכלי אשר הבאתי תוך ביתי הרה וגם ילדה אצלי ואם כן,שלך הוא. ולקול הדברים האלה היה מפציר בו אולי אתה צריך כלי גם היום? וייתן לו כלי אחד ולמחרת ייתן לו שניים. ויהי היום ויבא אליו ויאמר השאילני נא מנורת כסף שלך? וייתן לו בשמחה רבה, כי הלוא יחזיר לו שני מנורות. ולמחר תבע את המנורה.  ויען: דע אחי,כי מתה המנורה וזה צועק ולועג וכי מי שמע כזאת אשר תמות המנורה? והשיב לו: ומי שמע אשר הקערה תלד? ואחר כי אתה האמנת לכל האות הראשון צריך אתה להאמין לכל האות האחרון כי מתה המנורה.

הנמשל, כי המוסיף במצווה אומר: כי המצווה הרה וילדה ואח"כ כאשר תבוא מצווה גדולה ויקרה, תחבולות יעשה ויאמר: כי מתה ואין זה זר אצלו(לגרוע), לכן הזהיר הכתוב ואמר:" לא תוסיפו על הדבר" מדאגה פן: "לא תגרעו ממנו".

 

 


הרב יגאל זורבבלי

פינת ההלכה פלפול לפרשת: ראה

מאת מורינו ורבנו: הרב בן ציון נשר

בחור אחד שאלני, בהיותו ילד שיחק עם חבריו בפארק עירוני, ובתוך כך הזיק צינור מים שעובר שם, ומיד נמלטו הוא וחבריו מהמקום. כעת גדל והיה לאיש וכשעבר שם נזכר בסיפור, ונפשו עגומה עליו האם הוא צריך לשלם את מה שהזיק.

תשובה: במסכת בבא קמא צ"ח ב', בדיון על השורף שטר של חבירו אם חייב לשלם מדינא דגרמי, הביאה הגמ' עובדה שרפרם כפה את רב אשי וגבה ממנו את מלוא הסכום הכתוב בשטר. ופירש"י: "ואכפייה רפרם לרב אשי, ששרף שטר חבירו בילדותו". ומשמע מדבריו כי קטן שהזיק בקטנותו חייב לשלם לכשיגדיל. וכן כתב "אור זרוע" בב"ק סי' שמ"ו, שקטן שהגדיל חייב לשלם מה שהזיק בקטנותו. אולם רש"י במסכת כתובות פ"ו א' הובאה אותה עובדה בגמ', ושם פירש"י: "כפייה רפרם לרב אשי, שבא הדין לפני רב אשי וסובבו והקיפו בראיות ואגבי מדינא דגרמי".

ובאמת שכך מסתבר יותר, הרי שנינו שם בב"ק פ"ז א': "חרש שוטה וקטן פגיעתן רעה, החובל בהן חייב והם שחבלו באחרים פטורין", ועוד נאמר שם כי באשה או עבד שהזיקו, ואין להם כעת, מ"מ חייבים לשלם מיד כשיהיה להם, דהיינו בנתגרשה האשה ונשתחרר העבד, ואילו בקטן לא נאמר שיתחייב לכשיגדיל. וכן פסק הרמב"ם בהל' גניבה פ"א ה"ח: "וקטן שגנב פטור מן הכפל, ומחזירין דבר הגנוב ממנו, ואם אבדו אינו חייב לשלם אף הקרן, ואפילו לאחר הגדיל". ובשו"ע חו"מ שמ"ט ס"ג נפסק: "קטן שגנב מחזירין קרן לבעלים אם הוא בעין ואם אינו בעין פטור אף לאחר שיגדיל". [ואמנם הט"ז באו"ח סי' שמ"ג סק"ב הקשה על רש"י כנ"ל, ובשו"ת "גינת ורדים" חו"מ כלל ג' סי' יט"ג, כתב שאין כוונת רש"י בב"ק שהיה רב אשי קטן ממש, אלא שפסק כן כשהיה צעיר, כבריש פרק הזהב "בילדותך שנית לנו"].

אמנם בשו"ת "תרומת הדשן" ח"ב סי' ס"ב כתב: "אשר שאלתני על הקטן שקלל את אביו בינקותו בהיותו בן י"א שנה עוד עבר עבירה אחרת באותו פרק..., ורוצה לקבל תשובה על ככה, נראה דלקטן אפילו כשהגיע לחינוך לאו בר עונש ואזהרה הוא כלל ועיקר אפילו שעה אחת קודם שהביא שתי שערות כדמוכח פרק ד' אחין..., ובפרק החובל נמי משמע להדיא באשירי, דקטן שחבל או הזיק פטור, אפילו לכשיהיה גדול, משום דלאו בר עונשין..., אמנם בה"ג כתב שם דחייב לשלם לכשיגדל, ונראה נמי אי דייקי תלמודא בכמה דוכתין, דסימן רעה הוא לקטן שנעשו מכשולות מתחת ידו, לכך נראה טוב הוא שיקבל איזה כפרה...".

והרמ"א באו"ח סי' שמ"ג פסק כן להלכה: "וקטן שהכה את אביו או עבר שאר עבירות בקטנותו, אע"פ שאינו צריך תשובה כשיגדל, מ"מ טוב לו שיקבל על עצמו איזה דבר לתשובה ולכפרה, אע"פ שעבר קודם שנעשה בר עונשין". ועיין "משנה ברורה" שם סק"ט שכתב בשם ט"ז ו"חיי אדם" והגר"א, כי אע"פ שמדינא אין צריך לשלם אם אין הגניבה בעין, מ"מ לפנים משורת הדין, בין שחבל בו בגופו או שהזיק לו בממונו צריך לשלם לו. וב"באר היטב" שם ציין לעיין בספר חסידים סי' תרצ"ב, ושם כתוב: "אחד בא לפני חכם, אמר לו זוכר אני כשהייתי קטן הייתי גונב לבני אדם, וגם הייתי חוטא בשאר חטאים, אמר שמא איני צריך תשובה לשלם הגניבות, כי כשחטאתי לא הייתי בן י"ג שנין ויום אחד, וכיון שהייתי קטן למה אני צריך תשובה ולשלם, אמר לו כל עוונות שאתה זוכר וכל אשר גנבת אתה צריך לשלם, שהרי יאשיהו (שבת נ"ו א') שב מכל עוונות, ושילם כל אשר דן שלא כדין, שצוה להפסיד ממון שלא כדין בקטנותו...".

ולכן הוריתי לנער, שאם או כאשר יהיה לו ממון משלו, טוב הדבר שיתן דבר מה לצרכי הרבים, לכפר בו חטאת ילדותו.