צַהֲלִי וָרֹנִּי, יוֹשֶׁבֶת צִיּוֹן כִּי-גָדוֹל בְּקִרְבֵּךְ, קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל

המרכז הקהילתי איחוד שיבת ציון
Bookmark and Share
הודעות

שיעורים היום :
  • נושא: תלמוד-דף יומי בימי: ראשון בשעה: 07:30 מיקום: במרכז הקהילתי מיועד ל: גברים
  • נושא: תלמוד בבא מציעא בימי: ראשון בשעה: 10:30 מיקום: במרכז הקהילתי מיועד ל: למבוגרים[גימלאים
  • נושא: תלמוד-מסכת קידושין בימי: ראשון בשעה: 18:00 מיקום: במרכז הקהילתי מיועד ל: למתחילים
  • נושא: משניות ממסכת ברכות בימי: ראשון בשעה: 20:00 מיקום: במרכז הקהילתי מיועד ל:
  • נושא: הלכות שבת בימי: ראשון בשעה: בין מנחה לערבית מיקום: במרכז הקהילתי מיועד ל: גברים

זמני תפילה לשבוע בתאריכים
18/11 - 25/11

אמצע השבוע ימים א-ה

שחרית מניין א : 06:00

שחרית מניין ב : 7:00

מינחה : 16:31

ערבית : 16:51

שבת פרשת : ויצא

הדלקת נרות : 16:15

מנחה ערב שבת : 16:25

שחרית : 09:15

מנחה גדולה : 12:15

ערבית מוצ"ש : 17:16


האתר מוקדש לעילוי נשמת:
ת.נ.צ.ב.ה.

מעוניין להקדיש את האתר לעילוי נשמת קרוביך? צור קשר
(ח"י ש"ח לחודש)


יוארצייט
קישורים

על פרשת: קרח

כוחם של צדיקים

וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה בְּזֹאת תֵּדְעוּן כִּי ה' שְׁלָחַנִי לַעֲשׂוֹת אֵת כָּל הַמַּעֲשִׂים הָאֵלֶּה כִּי לֹא מִלִּבִּי: אִם כְּמוֹת כָּל הָאָדָם יְמֻתוּן אֵלֶּה וּפְקֻדַּת כָּל הָאָדָם יִפָּקֵד עֲלֵיהֶם לֹא ה' שְׁלָחָנִי: וְאִם בְּרִיאָה יִבְרָא ה' וּפָצְתָה הָאֲדָמָה אֶת פִּיהָ וּבָלְעָה אֹתָם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לָהֶם וְיָרְדוּ חַיִּים שְׁאֹלָה וִידַעְתֶּם כִּי נִאֲצוּ הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה אֶת ה': וַיְהִי כְּכַלֹּתוֹ לְדַבֵּר אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַתִּבָּקַע הָאֲדָמָה אֲשֶׁר תַּחְתֵּיהֶם: וַתִּפְתַּח הָאָרֶץ אֶת פִּיהָ וַתִּבְלַע אֹתָם וְאֶת בָּתֵּיהֶם וְאֵת כָּל הָאָדָם אֲשֶׁר לְקֹרַח וְאֵת כָּל הָרֲכוּשׁ: (פרק ט"ז כ"ח-ל"ב).

משה רבינו מבקש מה' בקשה יוצאת דופן, על מנת להעניש את החוטאים, ומלמד המדרש: "משל למה"ד? לשושבין בתו של מלך שהיו עדותיה בידו. עמד א' מן המסובין וקלל את השושבין ואמר: 'לא היו בתולים לבתו של מלך'! עמד השושבין כנגד המלך ואמר לו: 'אם אין אתה תובע בנפקין שלך ואין אתה מוצא את זה והורגו בפני הכל, אף אני אומר: בוודאי שלא נמצאו בתולים לבתו של מלך! מיד אמר המלך: מוטב לי להרוג את זה ולא יוציא השושבין שם רע על בתי. וכך קרח, נחלק על משה ואמר מלבו ומעצמו. פתח משה ואמר לפני הקב"ה: אם מתים אלו על מטותם כדרך שבני אדם מתים והרופאין עולין והן מבקרין אותם, כדרך שכל החולים מתבקרין, אף אני כופר ואומר: 'לא ה' שלחני ומלבי אמרתי'!... אמר לו הקב"ה למשה: מה אתה מבקש? אמר לפניו: רבש"ע "אם בריאה", אם בראת פה לארץ הרי יפה ואם לאו: "יברא ה'"- יברא לה עכשיו פה, אמר לו הקב"ה, (איוב כב): "ותגזר אומר ויקם לך ועל דרכיך נגה אור" (במדבר רבה, יח).

הקב"ה נותן למשה רבינו את האפשרות לבצע את כל אשר יחפוץ וימלא ה' את דבריו, מכוח: "צדיק גוזר והקב"ה מקיים".

"אור החיים הקדוש" מראה עד כמה מעלת הצדיקים הזו, באה לידי ביטוי בבקשת משה: "ככלתו לדבר את כל הדברים האלה" פירוש: לא איחרה ולא קדמה, אלא המתינה עד שאמר כל הדברים הצריכין בענין, ותיכף לכלותו נבקעה: ולא הספיק לומר: "ותפתח הארץ את פיה ותבלע". כלומר: הבריאה נתונה וכפופה לגזרת הצדיקים, כעבד דייקן וזריז לפני רבו, כמאמר הכתוב במשלי כה, יג: "כְּצִנַּת שֶׁלֶג בְּיוֹם קָצִיר, צִיר נֶאֱמָן לְשֹׁלְחָיו וְנֶפֶשׁ אֲדֹנָיו יָשִׁיב".

ומובא בזוהר סיפור המשלב בתוכו את שני האלמנטים המופיעים בב' המקרים לעיל, גם צדיק גוזר וה' מקיים וגם בליעת הארץ: "ר' יהושע הוה סליק לירושלם והוה אזיל באורחא, חמא חד ערבאה דהוה אזיל באורחא ובריה עמיה. פגעו ביודאי חד, אמר לבריה: "האי יודאי געלא דמאיס ביה מריה, נוול ליה ורקיק ליה בדיקניה ז' זמנין, דאיהו מזרעא דראמין (עליונים), דאנא ידענא דמשעבדן בהו שבעין עמין". אזל בריה ואחיד בדיקניה, אמר רבי יהושע: "ראמין ראמין גוזרנא על עלאין דיחתון לתתא", עד לא סיים אתבלעו באתריהון. (זוהר שמות דף יז.).  האב הערבי ציוה לבנו לבזות את היהודי, שנקלע בדרכם, ברקיקה בזקנו שבע פעמים. משראה זאת רבי יהושע, ביקש מהעליונים (הכוונה לזכות האבות הקדושים) וגזר שהערבים, שהיו באותו זמן עליונים בשלטון, שירדו למטה לאדמה וכך היה (כן יאבדו כל שונאי ישראל בב"א).

 וצריך לשאול, מנין הכוח הזה לצדיקים וכיצד משיגים כוח שכזה? ומשיב על כך "אור החיים" הקדוש,בשמות,יד,כז: "...בכלל התנאים שהתנה ה' על כל מעשה בראשית, להיות כפופים לתורה ועמליה, ולעשות כל אשר יגזרו עליהם, וממשלתם עליהם כממשלת הבורא ברוך הוא, ולזה תמצא כמו כן בשמים ובארץ ובכוכבים ובשמש וירח, שלטו עליהם הצדיקים יחידים, ואין צריך לומר מרובים כאשר חקק ה' להם בעת הבריאה, והוא סוד אומרו (ישעיה מג א): "וְעַתָּה כֹּה אָמַר ה', בֹּרַאֲךָ יַעֲקֹב וְיֹצֶרְךָ יִשְׂרָאֵל וגו', ואמרו ז"ל (ויק"ר לו ד): שאמר הקב"ה לעולמו: מי בראך מי יצרך? ישראל, והכל בכח התורה, והנה ביציאת ישראל ממצרים עדיין לא קבלו התורה ואין גזירתם על הנבראים גזירה, ולזה לא הסכים הים ליחלק להם וטען למשה "אתה נבראת בששי ואני בשלישי", זה רמז כי אינו בן תורה, שאם היה בן תורה הנה הוא קודם לו, כי התורה קדמה לעולם כולו, ולזה נתחכם ה' והוליך ימינו לימין משה פירוש הראהו כי הוא בן תורה המתייחס לה ימין דכתיב (דברים לג ב): "מימינו אש-דת למו וגו'", וכשראהו, תיכף ומיד נקרע כתנאי הראשון, ולזה כל צדיק וצדיק שיעמוד אחר קבלת התורה, יביא בידו שטר חוב אחד לכופו ליחלק לפניו, ותמצא שכשלא רצה ליחלק לרבי פנחס בן יאיר ולהמתלוה עמו רצה לקונסו, ופחד הים ממנו".   

נמצאנו למדים, כי בזכות התורה שהאדם לומד אותה ודבק בה ובאמצעותה מתחבר לקב"ה, בבחינת: "עשה לך רב וקנה לך חבר", כלומר: להרבות בקדושה, בכל מחשבה, דיבור ומעשה שלו בכל איבריו, שע"י כך יתחבר לקב"ה וישרה על איבריו ועל כל גופו ויולבש בו כוח הבורא וכך יגזור והקב"ה יקיים (ועיין ב"עבודת ישראל" למגיד מקוזניץ', אבות א, ה).

יהי רצון שנזכה בקרוב לראות בכוח גזרותיו של זה המסופר עליו במדרש תהילים, כא: "שהן אומרים לו: "מדינה פלונית מרדה בך", והוא אומר להן: "ילך גובאי(ארבה) ויחבל אותה", שנאמר: "והיכה ארץ בשבט פיו" (ישעיה יא ד), וכן יאמרו לו: "אפרכיא פלונית מרדה בך", והוא אומר: "ילך מלאך המות ויחבל אותה", שנאמר: "וברוח שפתיו ימית רשע" (ישעיהו י"א). שהוא גוזר ודבריו קיימים".

 

 


הרב יגאל זורבבלי

לפני העדות למשמרת

הָשֵׁב אֶת־מַטֵּה אַהֲרֹן לִפְנֵי הָעֵדוּת לְמִשְׁמֶרֶת לְאוֹת לִבְנֵי־מֶרִי וּתְכַל תְּלוּנֹּתָם מֵעָלַי וְלֹא יָמֻתוּ: (יז:כה) בכל התורה הביטוי לפני העדות למשמרת מוזכר פעמיים בלבד. הפעם הראשונה היא עדות למן , והנחת צנצנת המן.הפעם השניה היא עדות על מעשה קורח והשלכותיו,והנחת מטה אהרון. יש לציין כי "העדות" במן מופיע בכתיב חסר ואו,ובפרשת קורח מופיע בכתיב מלא. שני מוצגים שהניחו אותם אצל ארון העדות והיו בתוכו,עד שנגנז.הגמרא הוריות( י"ב. )מביאה ברייתא המציינת ,כי מה שהונח למשמרת עם הארון ,נגנז אף הוא בימי יאשיהו. תניא, משנגנז ארון נגנזה צנצנת המן ומקלו של אהרן, מנה"מ, אמר ר' אלעזר, אתיא משמרת משמרת מצנצנת המן.מבאר שם התורה תמימה : בצנצנת המן (פ' בשלח) והנח אותו לפני ה' למשמרת וכתיב כאן למשמרת לאות וגו', ודרשו מה צנצנת המן אף מקלו של אהרן נגנז, ודבר זה היה ידוע לחז"ל בקבלה ואסמכוהו אקרא לסימן וזכרון כדרכם בקודש, ודבר גניזת הארון היה ע"י יאשיהו המלך ,מפני שהיה ירא שלא יגלה לבבל:             הרמב"ם בספר המצוות השרש השלישי שאין ראוי למנות מצות שאין נוהגות לדורות. דע כי אמרם (מכות כג ב) תרי"ג מצות נאמרו לו למשה בסיני מורה על היות זה המספר הוא מספר המצות הנוהגות לדורות. ואני נפלא מזה שמנה אלו הלאוין למה לא מנה אמרו במן ..ואילו היה ראוי למנות כל מה שהוא מזה המין היה מה שצווה בו משה מן היום שהתנבא עד יום מותו חוץ מהמצות הנוהגות לדורות יותר משלש מאות מצות כשנמנה כל צווי שבא במצרים וכל מה שבא במלואים וזולתם כולם כתובים בתורה מהם עשה ומהם לא תעשה. ואחר שהוא נמנע למנותם כולם יתחייב בהכרח שלא תמנה גם אחת מהן. קשה על בה"ג מדוע מנה מצוות שאינן נוהגות לדורות ?הרמב"ן מגן על בה"ג שמנה מצוות חד פעמיות מטעם שהמצוות האלו נוהגות לדורות :פרשת אבנים גדולות ופרשת ברכות וקללות. מקשה הרב פערלא (סה"מ רס"ג סה:נ ) על הרמב"ן מדוע לא מנה מצות צנצנת המן ומצוות מטה אהרון?הרי מצוה של צנצנת המן גם ענינה קיים לנו לדורות כמפורש: (פ' בשלח) ויאמר משה זה הדבר אשר צוה ה' מלא העומר ממנו לדורותיכם למשמרת למען יראו את הלחם אשר האכלתי אתכם במדבר וגו'. הרי ביאר הכתוב בפירוש דעיקר המצוה היא משום כל הדורות הבאים. למען יראו את הלחם וגו'. כמו כן מצות מטה אהרן (פ' קרח) ויאמר ה' אל משה השב את מטה אהרן לפני העדות למשמרת לאות לבני מרי.                                                                                                    מה הקשר בין מטה אהרון ,צנצנת המן וארון הברית,השוכנים בכפיפה אחת?                                              רש"ר הירש (מטה אהרון)כדרך שלוחות העדות מעידים שה' הוא נותן התורה, כן מעיד מטה אהרן שה' הוא הבוחר בבני אהרן, ורק על יסוד בחירת ה' הם משמשים ככהנים במקדש התורה הזאת. מטה אהרן הונח בצד לוחות העדות במקדש, ולמדנו מכאן מה משמעות הבחירה של בני אהרן והלויים: בני אהרן נבחרו מתוך הלויים והלויים נבחרו מתוך העם, וכך הורחק העם ממקדש התורה, והרחקה זו איננה אלא המשך להגבלה הנזכרת בשעת מתן תורה, ובאותו מעמד ניתנו גם הלוחות שהם עדות נצח לתורה; ההגבלה באה להורות שהתורה הגיעה אל העם ולא התפתחה מתוך העם. כל השקפה וכל מעשה, ורוח העם המופרית מן התורה - והמתנחלת בעם מדור לדור - תלך ותתקרב לרוח התורה. בסופו של דבר ייסתם הפער שבין חזון התורה לבין הגשמתה בעם, וכך תלך ותתמעט היהירות שבטענתו של קרח "כי כל - העדה כלם קדשים ובתוכם ה'". וככל שיתגשם החזון הזה, כן ילך ויגדל החשש שמא ימרוד האדם במאור שהאיר את עיניו ותוך כפירה במקור האלוהי של התורה ייחס אותה לרוח האדם, וכך יחדלו להיות תלמידים ומשרתים לתורה ויעזו לבחון אותה ברוח ביקורתית. משום כך ניתנה מצות הגבלה, הנוהגת בכל הזמנים.רש"ר הירש (המן) למשמרת לדרתיכם. ציווי זה בישר לדור המדבר, כי נדודיהם במדבר יגיעו לקיצם ויביאום אל תנאים נורמאליים של חיי פרנסה. אולם, גם באותם התנאים הנורמאליים ישמרו בליבם את לקח אכילת המן, וכאשר יילחמו על ה"לחם", יטרפו "טרף" ויצודו "צידה" בתנאים הרגילים של העולם החברתי והגשמי, גם אז יראו את מזונם רק כאותו "מן", שה' נתן וחלק להם למנה. לפיכך תונח צנצנת המן לפני העדת למשמרת, כלומר, תישמר יחד עם שני לוחות העדות, המעידים על התורה שניתנה להם מתנה מיד ה'. מי שנתן את התורה, הוא הנותן את המחייה לחיי האדם למען יקיים בהם את התורה הזאת. מי שנותן מחייה לאדם, הוא שנתן גם את התורה המורה לאדם את דרך חייו. צאו וראו כיצד מטה אהרון מסמל את כח התורה,כיצד היא משפיעה על העם.כיצד נמסרת הנהגתה ומי ראוי ללמדה.המן מסמל כי ה' זן ומפרנס ,להולך בדרכיו.כך אנו צריכים בראי הדורות לזכור יסודות אלו.


הרב אביעד עקיבא

פינת ההלכה פלפול לפרשת: קרח

מאת מורינו ורבנו: הרב בן ציון נשר

השתתפנו במסיבת סיום מסכת, המסיים אמר את נוסח ההדרן, אלא שהוסיף ואמר "הדרן עלך בלי נדר". לתמיהת השומעים שאמרו שמעולם לא שמענו נוסח כזה, השיב ואמר שחושש מקבלת נדר לדבר מצוה, שהרי הוא כאומר שיחזור על המסכת, ואולי לא יזדמן לו לחזור ולשנותה, על כן מקדים ואומר שקבלה זו היא בלי נדר. ושאלוני האמנם כן הדבר.

תשובה: במסכת נדרים ח' א' שנינו: "אמר רב גידל אמר רב, מנין שנשבעין לקיים את המצוה שנאמר נשבעתי ואקיימה לשמור משפטי צדקך, והלא מובע ועומד מהר סיני הוא, אלא הא קמ"ל דשרי ליה לאיניש לזרוזי נפשיה, ואמר רב גידל אמר רב, האומר אשכים ואשנה פרק זה, אשנה מסכתא זו, נדר גדול נדר לאלקי ישראל, והלא מושבע ועומד מהר סיני הוא ואין שבועה חלה על שבועה, מאי קמ"ל... הא קמ"ל כיון דאי בעי פטר נפשיה בקריאת שמע שחרית וערבית, משום הכי חייל שבועה עליה". ופירשו רבותינו הראשונים, שקושית הגמ' "והלא מושבע ועומד", הרי כל אדם מישראל מצווה ועומד ללמוד דכתיב "והגית בו יומם ולילה", וא"כ מדוע חל הנדר הרי בלאו הכי הוא מצווה על כך, ותירצה הגמ' שמכיון שבדיעבד למי שאי אפשר לו ללמוד יותר, יוצא הוא בלימוד כל שהוא בבוקר ובערב, לכן מי שנודר ללמוד פרק או מסכתא חל עליו הדבר בנדר. וריטב"א ו"נימוקי יוסף" כתבו, שמצד החיוב של תורה אינו מצווה דוקא על לימוד מסויים, ויצא ידי חובה בכל לימוד שהוא, ולכן חל הנדר שמתחייב ללמוד את הדבר המסויים שקבל עליו.

והרמב"ם בהל' שבועות פי"א ה"ג פסק: "ומותר לאדם להשבע על המצוה לעשותה כדי לזרז את עצמו ואע"פ שהוא מושבע עליה מהר סיני שנאמר נשבעתי ואקיימה לשמור משפטי צדקך". ובשו"ע יו"ד סי' ר"ג ס"ו נפסק: "האומר אשנה פרק זה וירא שמא יתרשל בדבר שרי ליה למנדר לזרוזי נפשיה". וכתב הש"ך סק"ה: "מיהו אפילו בדבור בעלמא שאומר אשנה הוי עליו חיוב נדר".

ולפי זה אמנם כן יש באמירה זו של "הדרן עלך" משום נדר לזרוזי נפשיה, ולפיכך מסתבר שאם אינו רוצה להכשל בנדרים אם לא ילמד אח"כ, צריך לומר שמקבל עליו "בלי נדר". אולם נראה שמה שלא נהגו העולם לומר "בלי נדר" בנוסח ההדרן, היינו טעמא שזה נאמר יותר בלשון תפלה ובקשה, שיזכנו הבורא יתב' לשוב ולשנות פרק זה, וכמו שמוכיח המשך הנוסח של ההדרן שכולו תחנה ובקשה, ומכיון שבנדרים בעינן "פיו ולבו שווין", ורק כאשר מתכוין בלבו לאיסור ולקבלת נדר חל עליו נדר, לכן לא נהגו להתנות את ההדרן בלי נדר.

שוב ראיתי בספר "מנחת שלמה" ח"א סי' צ"א אות כ', שדן בדברי הגמ' נדרים כ"ג ב', "הרוצה שלא יתקיימו נדריו כל השנה יעמוד בראש השנה ויאמר כל נדר שאני עתיד לידור יהא בטל", ומסקינן "ובלבד שלא יהא זכור בשעת הנדר". ובשו"ע יו"ד סי' רי"א ס"א נפסק, שלמעשה אין לסמוך על אמירה זו בלי שאלה לחכם. אולם חידש שם הגאון זצ"ל, כי דברים שלא קיבל עליו בנדר ממש, ומה שמחייבים אותו בהם משום נדר הוא מדדרשינן "בפיך – זו צדקה", והוא הדין לשאר מצוות, כמבואר בדברי הראשונים בסוגיין, בכל אלו הדברים כיון שאין כוונתו לנדר רק התורה עשאתו כנדר, יש לומר שמועיל מה שגילה בדעתו והתנה שאינו רוצה שיהיה נדר, ולכן כל מה שאומר סתם ולא בלשון נדר, הרי זה כאומר בפירוש "בלי נדר". ועיי"ש מה שחזר ודן בזה ממה שנפסק בשו"ע סי' רי"ד ס"א, "הרוצה לנהוג בקצת דברים המותרים לסייג ולפרישות, יאמר בתחילת הנהגתו שאינו מקבל עליו בנדר", ומשמע שאם לא אמר בלי נדר צריך התרה, וחילק בין נהג פעם אחת או ג' פעמים, ומסיים שמצא כן בשם הגרי"ח זוננפלד ב"שלמת חיים" ח"ב סי' ל"ח, דעל מה שלא נדר בפירוש מהני מסירת המודעה בערב ראש השנה. עיי"ש. ומאיליו אתה למד על מה סמכו העולם לומר נוסח ההדרן ולא הוסיפו "בלי נדר".