צַהֲלִי וָרֹנִּי, יוֹשֶׁבֶת צִיּוֹן כִּי-גָדוֹל בְּקִרְבֵּךְ, קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל

המרכז הקהילתי איחוד שיבת ציון
Bookmark and Share
הודעות

שיעורים היום :
  • נושא: תלמוד-דף יומי בימי: ראשון בשעה: 07:30 מיקום: במרכז הקהילתי מיועד ל: גברים
  • נושא: תלמוד בבא מציעא בימי: ראשון בשעה: 10:30 מיקום: במרכז הקהילתי מיועד ל: למבוגרים[גימלאים
  • נושא: תלמוד-מסכת קידושין בימי: ראשון בשעה: 18:00 מיקום: במרכז הקהילתי מיועד ל: למתחילים
  • נושא: משניות ממסכת ברכות בימי: ראשון בשעה: 20:00 מיקום: במרכז הקהילתי מיועד ל:
  • נושא: הלכות שבת בימי: ראשון בשעה: בין מנחה לערבית מיקום: במרכז הקהילתי מיועד ל: גברים

זמני תפילה לשבוע בתאריכים
18/11 - 25/11

אמצע השבוע ימים א-ה

שחרית מניין א : 06:00

שחרית מניין ב : 7:00

מינחה : 16:31

ערבית : 16:51

שבת פרשת : ויצא

הדלקת נרות : 16:15

מנחה ערב שבת : 16:25

שחרית : 09:15

מנחה גדולה : 12:15

ערבית מוצ"ש : 17:16


האתר מוקדש לעילוי נשמת:
ת.נ.צ.ב.ה.

מעוניין להקדיש את האתר לעילוי נשמת קרוביך? צור קשר
(ח"י ש"ח לחודש)


יוארצייט
קישורים

על פרשת: צו -שבת הגדול

זהירות חמץ

"וְזֹאת תּוֹרַת הַמִּנְחָה הַקְרֵב אֹתָהּ בְּנֵי אַהֲרֹן לִפְנֵי ה'... לֹא תֵאָפֶה חָמֵץ..." (פרשת צו,ו,ז-י). "כָּל הַמִּנְחָה אֲשֶׁר תַּקְרִיבוּ לַה'  לֹא תֵעָשֶׂה חָמֵץ כִּי כָל שְׂאֹר וְכָל דְּבַשׁ לֹא תַקְטִירוּ מִמֶּנּוּ אִשֶּׁה לַה'"(פרשת ויקרא,ב,יא).

מעניין כי בפרשתנו הסמוכה לחג הפסח וכן בפרשה הקודמת, מזכירה התורה את איסור החמץ הקרב לפתחינו וכאילו מבקשת להכניסנו כבר לאוירת החג ובפרט לחומרת איסור החמץ. על הקשר המעניין שבין השאור לדבש,עומד בעל הטורים:    "לא תעשה חמץ" - לפי שיצר הרע דומה לשאור. ומטעם זה ג"כ הזהיר על הדבש, שיצר הרע מתוק לאדם כדבש". מקורותיו של בעה"ט: "רבי אלכסנדרי בתר דמצלי אמר הכי: "רבון העולמים, גלוי וידוע לפניך שרצוננו לעשות רצונך, ומי מעכב? שאור שבעיסה ושעבוד מלכיות; יהי רצון מלפניך שתצילנו מידם, ונשוב לעשות חוקי רצונך בלבב שלם". (ברכות,יז,א),ומפרש"י: ומי מעכב - שאין אנו עושים רצונך,שאור שבעיסה - יצר הרע שבלבבנו המחמיצנו". ולגבי הדבש:" אמר רבי אבון: והסיר ה' ממך כל חולי",זה יצר הרע שראשו מתוק וסופו מר".( ירושלמי שבת,יד,ג).

ונשאל ב' שאלות על איסור החמץ בחג:  א-מדוע דווקא בשבעת ימי החג עלינו להימנע מלאכלו, שהרי אם הוא דימוי ליצה"ר,נתרחק ממנו תמיד?. ב- מדוע איסור החמץ הוא אפילו במשהו,בעוד שבד"כ יש שיעור להתיר איסור,כגון:בטל ב-60?.

מביא הזוהר משל המשיב על השאלה הראשונה: משל למלך,שמינה אדם מן השורה ליועץ ושר אצלו בממלכה,באותם ימים ראשונים של המינוי, היה שמח ולבש השר בגדי כבוד. כשוך ימי שמחת המינוי,כבר לא צריך היה ללבוש בגדי מלכות עוד. אמנם לשנה אחרת, בהגיע ימי זמן המינוי שעלה לכבוד הזה, שוב לבש אלו הלבושים וכך נהג בכל שנה ושנה. כך ישראל,כתוב:"שבעת ימים שאור לא ימצא",שהם ימי השמחה שלנו שבהם עלינו לכבוד ויצאנו משעבוד אחרים ומשום זה, בכל שנה ושנה שומרים אותם הימים שבהם עלינו לכבוד,ויצאנו מרשות אחרים ונכנסנו לרשות הקדושה ועל כן:"שבעת ימים מצות תאכלו" (זוהר,בא,מ.). ובמקום אחר מביא משל אחר:לבן יחיד של מלך,שחלה במחלה ונחלש והשתוקק לאכול דבר-מה,אמרו: תחילה יאכל הילד תרופה למחלתו ושום דבר אחר זולתה. וכך עשו וכיון שאכל הרפואה, אמרו: מכאן ואילך יאכל כל מה שרוצה ולא ינזק. כך ישראל,כשיצאו ממצרים,לא היו יודעים את עיקרי האמונה,שהרי היו כחולים,שנשתקעו ב-מ"ט שערי הטומאה, לכן אכלו תחילה מצות לחם עוני, והוא כרפואה להם ולא יאכלו בינתיים לחם אחר,כלומר חמץ וכיון שאכלו המצה, שהיא רפואה לבוא ולדעת בסוד האמונה, אמר הקב"ה: מכאן והלאה ראוי להם חמץ ויאכלו אותו, כי אינו יכול עוד להזיק להם(זוהר תצווה,קכג.).  נמצאנו למדים מב' המשלים, כי המצה היא תרופה נפשית,אמונית עבור עם ישראל ויחד עם זאת היא מסמלת ומזכירה לנו את ימי הכבוד שלנו,שיצאנו מבזיון לגדולה,כבוד ומעלה, לכן יש צורך דווקא בימים אלו כבעבר לאכול מצה,בזמן שחייבים אנו להראות כבני חורין, ובזמן שאין אנו מחויבים להראות בני חורין, אין חובה לאכול מצה. ואפשר להוסיף עוד סיבה: שכך נחזור ונחדש בנו את הארת התיקון של אותו הזמן(ראה 'דרך ה'' לרמח"ל,רביעי,ז). ועוד אפשר לומר, כי המצה היא מעין תחנת תדלוק לכל השנה, לקבל כוחות קדושים,כנגד הכוחות ה 'רעים',שכך אמר רשב"י, ששאור ומחמצת הם אחד ובאותה דרגה: הם יצה"ר,רשות אחרת,אל נכר,אלוהים אחרים (זוהר,בא,מ.), והשם 'מצה' הוא מלשון: 'מצותא'-מריבה, שהיא,המצה, עושה מריבה ו"מברחת לכל סיטרין בישין ועביד קטטה בהוא", בדומה למזוזה המבריחה שדים ומזיקים מפתח הבית, כך המצה מבריחה אותם ממשכני הקדושה שבאדם(זוהר פנחס,רנא:).

לדעת ה'אברבנאל' ב 'זבח פסח', שבעת ימי החג, האסורים בחמץ, מרמזים לשבעים שנות האדם,שכל חיינו בהם שבעים שנה ,עלינו להתרחק מן היצה"ר.

ולגבי השאלה השניה: חז"ל דימו והשוו,את החמץ לעכו"ם,שנאמר:" אלהי מסכה לא תעשה לך וכתיב בתריה:" את חג המצות תשמר"(שמות,לד,יז), מאי האי לגבי האי? אלא הכי אוקמוה: מאן דאכיל חמץ בפסח כאלו עביד כו"ם". מסמיכות הפסוקים לומדים,כי מי שאוכל חמץ בפסח,כאילו עובד עכו"ם (זוהר,תצוה,קפב.) ואומר השל"ה הקדוש,במסכת פסחים אשר לו:"ולפיכך עשו בו(בחמץ),הרחקה יתירה, יותר משאר איסורין שבתורה".

ולדעת ה 'צפנת פענח', לרבי יוסף מג'יקטיליה,חומרת איסור החמץ אפילו במשהו, מרמזת לדבר אחר לגמרי:" דע כי לכך נאסר החמץ במשהו ונצטווינו לבערו, כי הוא רמז שעתיד הקב"ה להעביר יצר הרע שהוא החמץ, מן העולם ולבערו ולעוקרו ולא ישאיר ממנו אפילו כל שהוא". שנזכה בב"א.

 


הרב יגאל זורבבלי