צַהֲלִי וָרֹנִּי, יוֹשֶׁבֶת צִיּוֹן כִּי-גָדוֹל בְּקִרְבֵּךְ, קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל

המרכז הקהילתי איחוד שיבת ציון
Bookmark and Share
הודעות

שיעורים היום :
  • נושא: תלמוד-דף יומי בימי: ראשון בשעה: 07:30 מיקום: במרכז הקהילתי מיועד ל: גברים
  • נושא: תלמוד בבא מציעא בימי: ראשון בשעה: 10:30 מיקום: במרכז הקהילתי מיועד ל: למבוגרים[גימלאים
  • נושא: תלמוד-מסכת קידושין בימי: ראשון בשעה: 18:00 מיקום: במרכז הקהילתי מיועד ל: למתחילים
  • נושא: משניות ממסכת ברכות בימי: ראשון בשעה: 20:00 מיקום: במרכז הקהילתי מיועד ל:
  • נושא: הלכות שבת בימי: ראשון בשעה: בין מנחה לערבית מיקום: במרכז הקהילתי מיועד ל: גברים

זמני תפילה לשבוע בתאריכים
18/11 - 25/11

אמצע השבוע ימים א-ה

שחרית מניין א : 06:00

שחרית מניין ב : 7:00

מינחה : 16:31

ערבית : 16:51

שבת פרשת : ויצא

הדלקת נרות : 16:15

מנחה ערב שבת : 16:25

שחרית : 09:15

מנחה גדולה : 12:15

ערבית מוצ"ש : 17:16


האתר מוקדש לעילוי נשמת:
ת.נ.צ.ב.ה.

מעוניין להקדיש את האתר לעילוי נשמת קרוביך? צור קשר
(ח"י ש"ח לחודש)


יוארצייט
קישורים

על פרשת: נשא

שלום בנינו ובין קוננו

פרשת נשא הינה המשך ישיר לפרשת במדבר. לאחר שנה של חנייה לנוכח הר סיני מתחילה ההתארגנות  לכניסה לארץ ישראל. איש לא יודע עדיין על העתיד לקרות , על חטא המרגלים ועל ההתעכבות במדבר לעוד שלושים ושמונה שנים. לכן לאחר מנייתם של עם ישראל בפרשה הקודמת , אנו עדים בפרשה הנוכחית למניית הלווים והדרכתם אודות נשיאת המשכן בדרך לארץ ישראל.  אך לא רק בהתארגנות פיזית מדברת הפרשה , אחד הנושאים החשובים בהם עוסקת פרשתנו הינה בניית החברה הישראלית והדרכים להתמודד עם תופעות העלולות לפגוע בטוהרה ושלמותה של החברה הישראלית. בצורה ובאופן של מעגלים רחבים ההולכים ומצטמצמים, מבהירה תורתנו הקדושה את הדרך אליה אנו שואפים, ואשר תבוא לידי ביטוי בהימצאותו של הקב"ה בקרבנו,כפי שמופיע בסופה של פרשת נשא -   "וּבְבֹא מֹשֶׁה אֶל אֹהֶל מוֹעֵד לְדַבֵּר אִתּוֹ וַיִּשְׁמַע אֶת הַקּוֹל מִדַּבֵּר אֵלָיו מֵעַל הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל אֲרֹן הָעֵדֻת מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים וַיְדַבֵּר אֵלָיו" .                                         

המעגל הראשון בו עסקת פרשתנו  הוא, הרחקת הטמאים מחוץ למחנה .

כידוע  טומאה הינה הפך הטהרה  ואל מול הטהרה  המשקפת חיים  והתקדמות רוחנית ופיזית, ניצבת הטומאה המשקפת את החידלון וחוסר החיות והחיים. מציאות לא ברורה זו של טומאה אשר עיתים מגיעה אל האדם כתוצאה ממעשיו הרעים כמו מצורע אשר פגם במרקם החברתי ודיבר לשון הרע או התגאה וכדו' , יכולה להגיע אל האדם בעל כורחו ולא באשמתו הישירה. על כן יש להבין שלא מדובר כאן בעונש דווקא אלא בדרך אשר תאפשר לשמור על מקום חיותנו כמקום המאפשר השראת שכינה וקרבת אלוקים. כך רואה זאת ר' מנחם רקנטי: 

"המצוה הזאת פְּשטה ידוע, כי הוא לכבוד השכינה השרויה בתוכם, זהו אשר אני שוכן בתוכם... עוד יש לפרש שהוזהרו ישראל באזהרה זו שלא יכניסו כוחות הטומאה בהיכל הקדש  (ריקאנטי במדבר ה')

וכך מובא גם במדרש:

"וישלחו מן המחנה" - תניא, רבי יוסי אומר, לא מקומו של אדם מכבד את האדם אלא האדם מכבד את מקומו, וכן מצינו באהל מועד שבמדבר, שכל זמן שהיה נטוי אמרה תורה וישלחו מן המחנה כל צרוע וכל זב...

נמצאנו למדים עפ"י מדרש זה, שמעבר לציווי הכללי הקיים, על האדם הפרטי להבין את ערכו של המקום בו הוא נמצא.

הנושא הבא בו תעסוק הפרשה מדבר על חשיבותה של  התשובה והווידוי  ועל החיוב לתת משלך כדי להוכיח שאכן הנך מצטער על מעשים שעשית ובהם פגעת ברעך גם כאשר אין עדים לדבר. כמו חוטים השזורים זה בזה, מחברת התורה פגיעה וגזל בזולת כפגיעה בקב"ה. ובעצם על פי אותו עיקרון קודם, שהקב"ה שוכן בקרב מחניך  עליך לדעת שְבְּפְּגיעה וגזל בזולת, הבּעתָּ את חוסר האמון בכך, שיש  א-ל אשר מלא כל הארץ כבודו, ובמעשה הגזל ושבועת השקר, הפכת אותו לכלי נבוּב ורֵיק (רש"ר הירש). מכאן עד לפגיעה במִרקם החברתי ושלמות החברה הדרך קצרה.

המעגל הבא יהיה מצומצם יותר ויעסוק בתא המשפחתי ובאותה אישה אשר נחשדה ע"י בעלה שסטתה מדרך הישר, דבר אשר עלול לגרום להרס התא המשפחתי ופגיעה קשה בו ובאנשים והטף המרכיבים אותו. גם פה יש לראות אל מול עיננו את הקב"ה ניצב, ומוכן למחוק את שמו, ובלבד שיהיה הבית שלם.

הנושא החותם את ציווי פרשת נשא ואת השלב הנוכחי של התארגנות והכנה לקראת הכניסה לארץ הוא היחס לנזיר ומעמדו. במידה מסוימת מבקש הנזיר להתבדל ולהיות מעט חריג בסביבתו ובמחנהו. התורה לא אוסרת זאת אך מודיעה לנזיר, שאין דעתה נוחה עם התבדלות זו למרות מטרותיה החיוביות. ועל כך שאסר על עצמו דברים שהתורה לא אסרה והקב"ה לא ציווה, יאלץ להביא קרבן חטאת.

לפני הקמת בית יהודי בארץ ישראל  מקבל עם ישראל הדרכה חשובה ביותר כיצד לבנות את מחנהו על טהרתו, וכיצד לשמור על השלום והשלמות בקרב מחננו.

לאור אירועי אלימות קשים אשר עליהם שומעים לאחרונה באמצעי התקשורת עולה וצצה השאלה - מה לגבי הרחקת אנשים אלימים ועבריינים מקרב המחנה וההתייחסות אליהם?                                                                                                                          

אם נשים לב אין התייחסות לעברות ועבריינים מן הסוג הקשה והאלים בחלק זה של  התורה,  וכך הוא בכל ספר במדבר, באותו שלב של הכנת העם לכניסה לארץ. ההתייחסות הינה דווקא לדברים הנסתרים והסמויים אשר הינם פועל יוצא של חוסר רגישות לזולת ולסובבים אותנו כמו גם התעלמות מנוכחות האל בקרבנו והבנתנו את טוהר המחנה ומקומנו בו. ייתכן אולי לומר שהנחת הדברים הינה  שכאשר ידע אדם את השפעתו השלילית וההרסנית על החברה אף בדברים הנראים לכאורה פשוטים וסמויים, יעשה קל וחומר לדברים הקשים יותר והבוטים יותר.                                                                                                                                                                            

על פי פרשת נשא, עלינו לפתח בנו אישיות ונפש עדינה ורגישה אשר תהיה קודם כל רגישה ומודעת להימצאותו של הקב"ה בקרב מחננו, ומתוך כך נחוש ונרגיש גם את זולתנו. אז נזכה  ויהיה מחננו טהור. אז יאציל עלינו ריבונו של עולם את ברכתו המופיעה בסופה של פרשתנו: "ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום".   


הרב גולן נאוי

אחריות מרוממת

המחנה ממשיך להתארגן. אנחנו מתנשאים קדימה. שם הפרשה "נשא" והפועל נ.ש.א, שמופיע בה באופנים שונים, מובילים אותנו בדרכנו. בתחילת הפרשה, במניין בני לוי, ישנו ביטוי מיוחד למניין: "נשא את ראש". ישנו תיאור "משמרת משאם" של בני לוי, כל אחד ומשאו המיוחד במשכן. אנחנו מסיימים את הפרשה עם קורבנות הנשיאים, שגם שמם מכונה על פי אותו פועל מרכזי. מה רומז לנו אותו פועל דומיננטי ומה משמעותו בהקשרו כאן בפרשה?

בין לבין ישנן חמש פרשיות שמיקומן המיוחד כאן זקוק לבירור. שילוח הטמאים מן המחנה, גוזל ונשבע על שקר, סוטה, נזיר וברכת כוהנים. מתוך הבנת הפועל המוביל נ.ש.א ננסה להבין גם את הקשרן של הפרשיות הללו בפרשה.

נשיאה כפולה

שני פירושים ניתן להדגיש כאן על מילת "נשא". הראשון: לשון הרמה והגבהה למעלה, והשני: לשון לקיחת משא ונשיאה בעול. תפקידם המיוחד של הלויים משלב בין שני הפירושים. הביטוי: "נשא את ראש", מדגיש לנו את הכבוד המיוחד המגיע ללויים, וביחד עם זה מדגיש גם את התפקיד האחראי של נשיאת המשכן וכליו. כמובן הדבר מעורר אותנו לשאול, האם יש קשר רעיוני בין שני הדברים?

כשמעמיקים מגלים שיש קשר ישיר בין הדברים. כבוד איננו מתקבל סתם. דווקא לקיחת האחריות היא זו שמרימה את האדם מעל פני הקרקע ומנשאת אותו למעלה. האדם שעובד  ולוקח על עצמו עול, זוכה דווקא מתוך כך להתעלות וכבוד. כך גם הנשיאים שחלק גדול מן הפרשה מוקדש להם, שמם מעיד עליהם, שמתוך שלקחו על עצמם לרומם  את העם למעלה, זכו לתפקיד ומדרגה נישאה.

מתוך כך אפשר גם להבין, מדוע התורה שמדייקת כל כך במילותיה, חוזרת תריסר פעמים על קורבנות הנשיאים, שלכאורה היו דומים לחלוטין אחד לשני? מלמדנו רבנו בחיי, שכל אחד מקורבנותיהם נכתב, למרות הדמיון ביניהם, כיון שכל אחד התאמץ להביא אותו בכוונתו המיוחדת, ואנו לומדים, "שהקב"ה חולק כבוד ליראיו ומכבד מכבדיו".

גם בירידה

המחנה מתקדש, ואותם אנשים אשר לא ראויים להיות בו כעת, מוצאים אל מחוץ למחנה, עד אשר יהיו זכאים להיכנס אליו שוב. אנחנו מבינים שהכלל שאמרנו, נכון גם באופן הפוך. אם אדם לא עובד כראוי, הוא עלול לנפילה ולא רק שהוא לא מתנשא, אלא אף יוצא החוצה. כל אחד לפי הנפילה הרוחנית שאליה הגיע.

גם אדם שנפל ומעל ברכוש חברו והגיע לשבועת שקר, תשובתו מחייבת אותו להכיר באחריות של מעשהו. הוא מתוודה על החטא, מתוך הבנת אחריותו למעשה. הוא משיב את הגזילה, ולא רק "לצאת ידי חובה", אלא מתעלה מנפילתו בענייני ממון ומוסיף חומש. ולא זו בלבד, אמנם הוא חטא ופגע כביכול בשם שמים בשבועת השקר שלו, אבל בקבלתו על עצמו את עול האחריות למעל, הוא מצליח להתרומם ומגיע לבית המקדש להביא את קרבנו לה' על אשמו. תשובתו מרוממת אותו מחדש.

גם חיי הנישואין אשר נקראים גם כן באותו פועל, נמצאים שני היסודות הללו. דווקא הנשיאה בעול יחדיו והעבודה המשותפת התמידית, היא זאת המרוממת את בני הזוג ואת חיי הנישואין שלהם והשכינה שורה בביתם. אם חלילה לא תהיה נשיאה, עלולה להיות כאן נפילה ושנאה. פרשת סוטה, אנו לומדים על מציאות נישואין במצב שפל ונמוך. אך מתוך מצב אומלל זה, יש תקווה והתרוממות, ולשם התיקון מגיעים בני הזוג אל מקום המקדש, מקום השכינה. אם יימצאו שניהם שלמים ונקיים, יוכלו לשוב למסלול הנכון ולהתרומם מתוך נשיאה בעול מחודשת.

וגם בעליה

היחיד הרוצה להתנשא למעלה ולהינזר למעלה מהחיים הרגילים, צריך לדעת שגם לכך יש כללים ואחריות. אם רוצה הוא להתקרב למעלתו המיוחדת של הכהן הגדול, הוא אינו יכול סתם למצוא לו דרך מנותקת, ולחשוב שכך יתקדש לו לפי תכנית שהוא ימציא. יש דרך שהתורה מציבה. יש תבנית מועילה לרוצה להינזר ולהתקדש. וגם כאן הוא חייב להיות מקושר אל המקדש ולהביא קורבנות מיוחדים, כדי להדגיש לו שכל נזירותו חייבת להיות לשם שמים ומקושרת אל הקב"ה. מכאן אנו זוכים לנשיאת כפים - לברכת כוהנים. אמנם יש ברכה שמקבלים ישראל מעצם שייכותם לעם ישראל. אבל בודאי הברכה שורה, מתקיימת ומרוממת את האדם, ככל שהכלי שאותו יצר לקבל את הברכה הוא שלם. אם חלילה הוא פגום עלולה הברכה "לברוח". לכן גם בברכה הראשונה מודגש הצורך בשמירתה.

בימים שאחרי חג השבועות, חג מתן תורה, המכונה בפי חז"ל "יום חתונתו", יום נישואין, בודאי הדברים מתאימים. כפיית ההר כגיגית, מכריחה את העם לקבל את התורה, כי התורה היא עול המוטל על האדם. אבל יחד עם זאת יש כאן התרוממות אדירה של העם עד אמירת "נעשה ונשמע". התורה מטילה אחריות גדולה על האדם, אבל "מרוממתו ומגדלתו מכל המעשים" (אבות פרק ו').

 


הרב דניאל ארנוולד

פינת ההלכה פלפול לפרשת: נשא

מאת מורינו ורבנו: הרב בן ציון נשר

נשאלתי על מה שנאמר במגילת רות (א' ט"ז) "עמך עמי ואלקיך אלקי", ופירש"י ע"פ גמ' יבמות מ"ז ב', שאמרה נעמי לרות אנו מצווים על תרי"ג מצות, וענתה לה "עמך עמי", אמרה לה אסור לנו לעבוד עבודה זרה, והשיבה לה "ואלקיך אלקי". ושאל השואל הרי גם לגוי אסורה עבודה זרה, שהיא מכלל שבע מצות בני נח, כבסנהדרין נ"ו ב'.

תשובה: על אתר אמרתי כי כבר הקשו כן המפרשים, עיין מהרש"א שם שתירץ, שכוונת נעמי היתה לומר לרות, שאסור לה לחזור מא"י לחו"ל, וזה ע"פ גמ' כתובות ק"י ב', שכל הדר בחו"ל כמי שאין לו אלוק. ועוד אחד התירוצים שזכרתי הוא, שיש חילוק בין יהודי לגוי, שהיהודי אסור בעבודה זרה גם ב"שיתוף", ואילו בן נח מוזהר על עבודה זרה אבל אינו אסור בשיתוף, דהיינו שמותר לו להאמין גם בבורא ית' וגם להבדיל בהבליהם. ולכן אמרה נעמי לרות כי מכיון שאת חפיצה להתגייר, מכאן ואילך יהיה אסור לך להאמין בשיתוף, בלתי בבורא יתברך לבדו. ואח"כ ראיתי כי כן תירץ "ערוך לנר" בסוגיין. וכן כתב "ושב הכהן" סי ל"ח, ודקדק כן מלשון הרמב"ם שכתב בהל' איסורי ביאה פי"ד ה"ב, בגר הבא להתגייר "ומודיעין אותו עיקרי הדת שהוא ייחוד השם ואיסור עכו"ם", והרי בגמ' לא נזכר ענין זה שמודיעין אותו יחוד ה', וע"כ שזה מה שאמרה נעמי לרות שאסור לנו עבודה זרה, דהיינו שבאיסור עבודה זרה לישראל, נאמר גם יחוד ה' לומר שהשיתוף אסור.

אלא שבהנחה זו גופא נחלקו רבותינו, דעת רבנו תם בסנהדרין ס"ג ב' ד"ה אסור, שבני נח לא הוזהרו על השיתוף. ועיין שו"ע יו"ד סי' קמ"ז ס"ג: "אסור לגרום לעובד כוכבים שידור או שישבע בשם עבודת כוכבים", ובהגהת הרמ"א ציין לאו"ח סי' קנ"ו, ושם כתב שיש מקילין בשותפות עם העכו"ם, משום שאינם נשבעים בעבודת כוכבים, אלא משתפים שם שמים ודבר אחר, ולא מצינו שיש בזה משום לפני עור, דהרי אינם מוזהרים על השיתוף. וב"פתחי תשובה" ביו"ד שם סק"ב, ציין ל"נודע ביהודה" תנינא יו"ד סי' קמ"ח, שמסיק שבאיסור השיתוף אין חילוק בין ישראל לעכו"ם. עוד ציין שכך סבירא להו בשו"ת מעיל צדקה סי' כ"ב, ושו"ת "שער אפרים", ו"פרי מגדים" יו"ד סי' ס"ה שפ"ד סקמ"ה. והביא שבספר "משנת חכמים" ריש הל' יסודי התורה, השיב לדברי הגאון מהר"י פיק ברלין, שסובר כי אין בן נח מצווה על השיתוף. עיי"ש. ועיין עוד ב"תורה תמימה" על רות משכ"ב. ועיין שו"ת "שואל ומשיב" תנינא ח"א סי' נ"א, שהוכיח שעכו"ם מוזהר על השיתוף, שאם לא כן מאי קמיבעיא לן בסנהדרין ע"ד ב', אם בן נח מוזהר על קידוש ה', הרי יכול לעבוד ע"ז ובו זמנית גם להאמין בה', וע"כ דמוזהר על השיתוף.

ובצאתי לחפש"י בספרן של צדיקים מצאתי תירוץ, בהגהות "מצפה איתן" ביבמות, שיש נפקא מינה לגבי הנאה מעבודה זרה ותקרובתה, שישראל מוזהר אף על ההנאה מע"ז, ואילו הגוי מוזהר רק על ע"ז עצמה ולא על הנאתה, וזה מה שהוסיפה נעמי לרות באיסור עבודה זרה. עיי"ש. אלא שגם זו במחלוקת היא שנויה, שאמנם כך סוברים "טורי אבן" חגיגה י"ג א', ו"מנחת חינוך" מצוה תכ"ח ותכ"ט. אולם בחידושי הר"ן לע"ז נ"ט ב', כתב שבני נח הוזהרו גם שלא להנות מע"ז. וכן הוא ב"שבות יעקב" ח"ג סי' ל"ח, וב"אבני נזר" יו"ד סי' קכ"א. 

וחלקי ה' אמרה נפשי, דהנה הרמב"ם פסק בהל' מלכים פ"י ה"ב, שבן נח אינו מצווה על קידוש ה', ואם אנסוהו לעבור על אחת ממצותיו יעבור ואל יהרג. ואם כן יש לומר שזה מה שאמרה נעמי לרות, שאסורה לנו עבודה זרה, יתר על מה שהיה אסור לך עד כה, כי אנו מצווים למסור נפשנו על כך. ומדוייק לשון הכתוב "אלקיך אלקי", לומר שאלקיך שנאמר לכם "ואהבת את ה' אלקיך... בכל נפשך", הוא מעתה גם "אלקי" שאמסור נפשי על יחודו ית'.