צַהֲלִי וָרֹנִּי, יוֹשֶׁבֶת צִיּוֹן כִּי-גָדוֹל בְּקִרְבֵּךְ, קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל

המרכז הקהילתי איחוד שיבת ציון
Bookmark and Share
הודעות

שיעורים היום :
  • נושא: תלמוד-דף יומי בימי: ראשון בשעה: 07:30 מיקום: במרכז הקהילתי מיועד ל: גברים
  • נושא: תלמוד בבא מציעא בימי: ראשון בשעה: 10:30 מיקום: במרכז הקהילתי מיועד ל: למבוגרים[גימלאים
  • נושא: תלמוד-מסכת קידושין בימי: ראשון בשעה: 18:00 מיקום: במרכז הקהילתי מיועד ל: למתחילים
  • נושא: משניות ממסכת ברכות בימי: ראשון בשעה: 20:00 מיקום: במרכז הקהילתי מיועד ל:
  • נושא: הלכות שבת בימי: ראשון בשעה: בין מנחה לערבית מיקום: במרכז הקהילתי מיועד ל: גברים

זמני תפילה לשבוע בתאריכים
18/11 - 25/11

אמצע השבוע ימים א-ה

שחרית מניין א : 06:00

שחרית מניין ב : 7:00

מינחה : 16:31

ערבית : 16:51

שבת פרשת : ויצא

הדלקת נרות : 16:15

מנחה ערב שבת : 16:25

שחרית : 09:15

מנחה גדולה : 12:15

ערבית מוצ"ש : 17:16


האתר מוקדש לעילוי נשמת:
ת.נ.צ.ב.ה.

מעוניין להקדיש את האתר לעילוי נשמת קרוביך? צור קשר
(ח"י ש"ח לחודש)


יוארצייט
קישורים

על פרשת: ניצבים וילך

יחס הפרט לכלל

פרשת ניצבים הינה המשך בלתי נפרד לדברי משה על הצורך לקיים מעמד ברכה וקללה על הר גריזים והר עיבל. לאחר אמירת כל הקללות אשר עתיד לומר יהושע בן נון, מזהיר משה רבנו את הנוכחים במילים "אתם ניצבים היום כולכם... כל איש ישראל...וְאֵת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה עִמָּנוּ הַיּוֹם ". אין אדם אשר יוכל להתחמק ולומר לא עימי נכרתה הברית, או אינני מחויב לה. אמירה מסוג זה יכולה לבוא מצד אדם אשר אינו מאמין בהשגחה פרטית, או מתוך אמונה אשר יוכל להסתתר בצילו של הציבור. על כך מזהיר משה : " פֶּן יֵשׁ בָּכֶם אִישׁ אוֹ אִשָּׁה אוֹ מִשְׁפָּחָה אוֹ שֵׁבֶט אֲשֶׁר לְבָבוֹ פנֶה הַיּוֹם מֵעִם ה' אֱלֹהֵינוּ לָלֶכֶת לַעֲבד אֶת אֱלֹהֵי הַגּוֹיִם הָהֵם פֶּן יֵשׁ בָּכֶם שׁרֶשׁ פּרֶה ראשׁ וְלַעֲנָה: וְהָיָה בְּשָׁמְעוֹ אֶת דִּבְרֵי הָאָלָה הַזּאת וְהִתְבָּרֵךְ בִּלְבָבוֹ לֵאמר שָׁלוֹם יִהְיֶה לִּי כִּי בִּשְׁרִרוּת לִבִּי אֵלֵךְ לְמַעַן סְפוֹת הָרָוָה אֶת הַצְּמֵאָה:" מהו הפשט המילולי של הפסוק? כשאדם משקה את שדותיו, הוא רוצה להשקות רק את השדה הצמאה למים; אבל אי אפשר להפריד בין השדות, ולכן הוא משקה את כולם, גם את אלו שאינן צריכות השקייה. וכך אומר האדם הרשע – כשהקב"ה משפיע טוב לכל העם כולו, השפע יגיע גם אלי, וכן להיפך ח"ו. בסוף ספר יהושע מופיעה בצורה מפורטת הצעת יהושע לעם הניצב לפניו. שם ניתנת להם הזדמנות אחרונה לבחור אם להיות בנים לעם ה' עם כל החובות והזכויות, או לבחור כעת אלוקים אחרים : "וְאִם רַע בְּעֵינֵיכֶם לַעֲבֹד אֶת ה' בַּחֲרוּ לָכֶם הַיּוֹם אֶת מִי תַעֲבֹדוּן ... וְאָנֹכִי וּבֵיתִי נַעֲבֹד אֶת ה' ...וַיַּעַן הָעָם וַיֹּאמֶר חָלִילָה לָּנוּ מֵעֲזֹב אֶת יה' לַעֲבֹד אֱלֹהִים אֲחֵרִים:וַיֹּאמְרוּ הָעָם אֶל יְהוֹשֻׁעַ אֶת ה' אֱלֹהֵינוּ נַעֲבֹד וּבְקוֹלוֹ נִשְׁמָע: וַיִּכְרֹת יְהוֹשֻׁעַ בְּרִית לָעָם בַּיּוֹם הַהוּא וַיָּשֶׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט בִּשְׁכֶם: (יהושע פרק כד) אותו אדם "אֲשֶׁר לְבָבוֹ פנֶה הַיּוֹם מֵעִם ה'" מבקש להמשיך לחיות את חייו באומה הישראלית אך לא לקבל עליו את חובותיו כבן לאומה זו.כל זאת מתוך אותה הנחה שגויה שכשהקב"ה משפיע טוב לכל העם כולו, השפע יגיע גם אלי. לגישה זו יש אמנם בסיס ויסוד, שהרי כפי שאומר הרב צבי יהודה: "מצד אחד כל היחידים "מוגנים" על ידי נצח ישראל, "ופרושׂ עלינו סוכת שלומך" - באופן כללי ויסודי זה אמת ונכון. ויחד עם זה, יש חילוק בין צדיק לרשע, בסדר העולם של שופט כל הארץ. הדין והחשבון האישי פרטי, אינו מתבטל. בפרשתנו מופיע בירור החשבון של יחס הפרט לכלל. שייכוּת הפרט לכלל ישראל היא אמת מוחלטת. אין מה לדבר. כל אחד מאִתנו, אפילו המקולקל ביותר שייך ליצירת נשמת ישראל, כלל ישראל, נצח ישראל, נכון ואמת. אבל אנחנו נמצאים בגוף, בעולם הזה, בעולם העשייה, מתוך כך נוצר מצב ששייכותנו לכלל ישראל חייבת להתפרט ולהתברר במהלך החיים והעשיה שלנו. ... נכון שיש הגנה על כל הרשעים והאפיקורסים שבישראל, ממקור הכלל, אבל ענינו של הכלל הוא להתגלות בפרטים, בעובדה הממשית בחיינו בעולם הזה. אנחנו מושרשים ודבקים בכלל, והכלל הגדול והקדוש האלוהי ענינו שיתגלה בפרטים. כשהיחיד מעכב התגלות זו, עליו לתת דין וחשבון. על זה בא בפרשתנו בירור חשבון יסודי של יחס הפרטים לכלל: נכון שהמקור הוא האמת השמימית והנצחית של "עם זו יצרתי לי", אבל היצירה הזאת, השמימיות הזאת, ההכרחיות הזאת, והטבעיות הזאת - כל עניינן להתגלות בעולם האנושי החברותי. נכון שאתה שייך לכלל ישראל, ברוך השם. אשרינו שלא יצאת מכלל ישראל - אבל יש לברר היטב מה המובן האמיתי והשלם של שייכוּת זו. נכון, אתה שייך לכלל ישראל ויש לך "ביטוח לאומי" של "אתם נצבים היום כֻּלכם לפני ד' ", אבל על חשבון זה תהיה שפל ונבזה, מרושע וטמא?! ברור שכלל ישראל כולל כל פרטיו, אבל יחד עם זה, צריך בירור: מה אִתך?! האם תוכן כלל ישראל מתגלה בך או לא? לכן אם "יש בכם איש או אשה או משפחה או שבט אשר לבבו פנה היום מעם ד'", חס ושלום, הם יתנו על כך דין וחשבון. ואם הדבר קורה אצל מאות, אלפים ויותר, נמשך מזה מצב של רקבון בגוף המעשי של נשמת ישראל, המתגלה בעולם הזה, עם כל תוצאותיו הנוראות. (שיחות הרב צבי יהודה על התורה / נצבים וילך) יתן ה' ונזכה לשוב לעצמנו ולעצמיותנו, לשוב ולהתחבר לעם ישראל, להזדהות עם כאביו ולשמוח בהצלחותיו,לשוב לתורה ולאהבת ה' . הרב גולן נאוי
הרב גולן נאוי

פינת ההלכה פלפול לפרשת: ניצבים וילך

מאת מורינו ורבנו: הרב בן ציון נשר

נשאלתי מחכם אחד שליט"א, איך מתחייבים הבנים בקבלת אבותיהם, כמו מנהג שנהגו ההורים שמחייב את בניהם אחריהם לדורות עולם, שבשלמא החיים שהיו בשעת קבלת המנהג, נתחייבו בו מדין נדר ככל הנהגה טובה שנהגו בה, אולם אלה אשר עדנה לא היו ונולדו  אח"כ, איך אפשר לחייבם הרי הנדר לא חל עליהם.

תשובה: תחילת הדבור בינינו היה בקושיא על חרם דרבנו גרשם, שלא ישא אדם שתי נשים, לפי מה שיסד הט"ז באו"ח סי' תקפ"ח, וביו"ד סי' קי"ז, שדבר המפורש בתורה להיתר, אין כח ביד חכמים לאסרו, וא"כ מכיון שבתורתנו הק' כתוב הדר הוא "כי תהיינה לאיש שתי נשים", איך החרים ר"ג על מה שמפורש בתורה להיתר. ובשו"ת "חתם סופר" ליקוטים סי' נ"ב, תירץ דלא קשה מידי על רבנו גרשום, דאע"ג דאין חכמים יכולים לאסור בתקנה מה שמותר בפירוש בתורה, מ"מ אדם האוסר על עצמו בשבועה או בחרם בודאי אסור, אפילו במה שבפירוש הותר בתורה, ואדם המחרים עצמו אם ישא ב' נשים הרי חרמו חל עליו בלי ספק, והנה יש לכל נשיא ישראל וגדול הדור, להחרים ולאסור כמו שאדם נשבע לעצמו, וזה ביאר הרמב"ן בקונטרס "משפטי החרם" שלו, ובפירוש התורה בפסוק "וכל חרם אשר יחרם מן האדם לא יפדה", שמזה נתחייב יהונתן מיתה לולי שפדאוהו, ופיר' שהתירו חרמו של שאול, עיי"ש בביאור, ולא אמר ט"ז אלא דאי לא אסרו בחרם רק בתקנה ליכא לאו דלא תסור. עכ"ד. ועל זה הקשה החכם הנ"ל, איך תועיל השבועה וקבלת החרם על אלה שלא נולדו, ובמה יחול עליהם לכשיבואו לעולם. וציין לדברי רש"י שמקורם במכילתא בפרשת בשלח (י"ג י"ט), "כי השבע השביע – השביעם שישביעו לבניהם", ומשמע לכאורה שאם לא ישביעו שוב לא תחול השבועה הראשונה, כי  אי אפשר להשביע ולחייב את הנולדים לעתיד.

והנה בפרשת השבוע (נצבים) כתוב לאמור: "ולא אתכם לבדכם אנכי כרת את הברית הזאת ואת האלה הזאת, כי את אשר ישנו פה עמנו עמד היום לפני ה' אלקינו ואת אשר איננו פה עמנו היום", (דברים כ"ט י"ג-י"ד), ודרשו בגמ' שבועות ל"ט א', "אין לי אלא אותן העומדין על הר סיני, דורות הבאים וגרים העתידין להתגייר מנין, ת"ל ואת אשר איננו". ועיין "כלי יקר" על אתר, שהביא מה שהקשו "עקידת יצחק" ומהר"י אברבנאל ועוד מפרשים, על השבועה על זרעם שלא היו בעולם עדיין, ואיך יכנסו בברית השבועה, ותירץ: "ודעת רז"ל שכל הנשמות שעתידין להבראות היו שם".  

ובספר "פנים יפות" בפסוק י', תירץ שאף אמנם שכריתת הברית והשבועה על זרעם אחריהם אינה חלה, מכיון שהנולדים הם דבר שלא בא לעולם, מכל מקום יכולה שבועה כזו לחול ב"כולל", דהיינו אם כולל יחד דבר שבא לעולם עם דבר שלא בא לעולם, חלה השבועה על הכל, כמו שאמרו במס' שבועות כ"ד ב', אם נשבע שלא יאכל חלב אין השבועה חלה, שהרי כבר אסור בו מהתורה, אולם אם כלל דבר המותר יחד עם האסור, כגון שאמר שבועה שלא אוכל תאנים וחלב, מתוך שחלה השבועה על התאנים חלה גם על החלב, וכן נפסק בחו"מ סי' ר"י ס"י, שאף שאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם, אם מקנה יחד עם דבר שבא לעולם חל הקנין. (ועיי"ש שמכח מה שהוסיף להקשות שיתכן שדורות הבאים יחזרו בהן מן השבועה, לכן נזקק גם הוא לקבלת חז"ל שכל הנשמות עמדו בהר סיני, מ"מ יסודו איתן שהשבועה על הנולדים לעתיד יכול שתחול בכולל מכיון שכולל את החיים כבר ועליהם חלה השבועה ומתוך כך חלה גם על דורות הבאים. וכך יש לומר בקושית האחרונים על חדר"ג. ובשני הנושאים דהיינו בחלות החדר"ג, וכמו כן בקבלה לחייב דורות הבאים,הארכנו בע"ה במקו"א לא עת האסף.