צַהֲלִי וָרֹנִּי, יוֹשֶׁבֶת צִיּוֹן כִּי-גָדוֹל בְּקִרְבֵּךְ, קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל

המרכז הקהילתי איחוד שיבת ציון
Bookmark and Share
הודעות

שיעורים היום :
  • נושא: תלמוד-דף יומי בימי: ראשון בשעה: 07:30 מיקום: במרכז הקהילתי מיועד ל: גברים
  • נושא: תלמוד בבא מציעא בימי: ראשון בשעה: 10:30 מיקום: במרכז הקהילתי מיועד ל: למבוגרים[גימלאים
  • נושא: תלמוד-מסכת קידושין בימי: ראשון בשעה: 18:00 מיקום: במרכז הקהילתי מיועד ל: למתחילים
  • נושא: משניות ממסכת ברכות בימי: ראשון בשעה: 20:00 מיקום: במרכז הקהילתי מיועד ל:
  • נושא: הלכות שבת בימי: ראשון בשעה: בין מנחה לערבית מיקום: במרכז הקהילתי מיועד ל: גברים

זמני תפילה לשבוע בתאריכים
18/11 - 25/11

אמצע השבוע ימים א-ה

שחרית מניין א : 06:00

שחרית מניין ב : 7:00

מינחה : 16:31

ערבית : 16:51

שבת פרשת : ויצא

הדלקת נרות : 16:15

מנחה ערב שבת : 16:25

שחרית : 09:15

מנחה גדולה : 12:15

ערבית מוצ"ש : 17:16


האתר מוקדש לעילוי נשמת:
ת.נ.צ.ב.ה.

מעוניין להקדיש את האתר לעילוי נשמת קרוביך? צור קשר
(ח"י ש"ח לחודש)


יוארצייט
קישורים

על פרשת: מקץ

אברך

בפרשתנו אנו נתקלים בביטוי אברך,בו נתכנה יוסף על ידי המצרים. מתברר כי זוהי מילה יחידאית במקרא ובתנ"ך כולו. בפסוק זה "וַיַּרְכֵּב אֹתוֹ בְּמִרְכֶּבֶת הַמִּשְׁנֶה אֲשֶׁר לוֹ וַיִּקְרְאוּ לְפָנָיו אַבְרֵךְ וְנָתוֹן אֹתוֹ עַל כָּל אֶרֶץ מִצְרָיִם:) מא :מג).

בימינו אנו השימוש במילה זו רווח ביותר ,צריכם אנו לנסות לעמוד על מהות שם זה.

תרגום יונתן וְאַרְכֵּיב יָתֵיהּ בִּרְתִיכָא תִּנְיֵיתָא דִלְפַרְעֹה וַהֲווֹ מְקַלְסִין לִקְדָמוֹי דֵין אַבָּא לְמַלְכָּא רַב בְּחָכְמָתָא וְרַכִּיךְ בִּשְׁנַיָיא וּמָנֵי יָתֵיהּ סַרְכָן עַל כָּל אַרְעָא דְמִצְרַיִם:

על פי התרגום הנ"ל הפירוש למילה אברך הוא- דֵין אַבָּא לְמַלְכָּא רַב בְּחָכְמָתָא וְרַכִּיךְ בשנייא.בתרגום חופשי היו משבחים אותו זהו אב למלך,גדול בחכמה ורך בשנים. כלומר המילה אברך סובלת שני פרושים:הראשון אב למלך-כלומר מעמד על מעמד שישנו מלך המוגדר במצרים כפרעה. אולם האברך הוא אביו של המלך,כך שהמלך חייב לשמוע בקול אביו מבחינה מוסרית. רש" ורשב"ם אברך - הוא אב למלך, כדאמרינן לא רכא ולא בר רכא. וזהו וישימני לאב לפרעה, כלומר אב למלך, כי פרעה לשון מלך .מוסיף הרשב"ם: "אב" שר לצורך המלך:

הפרוש השני רש"י - ובדברי אגדה דרש ר' יהודה אברך זה יוסף שהוא אב בחכמה ורך בשנים, הוא גדול בחכמה ורך בשנים. כלומר ההגדרה הזו מכילה לכאורה שני הפכים.מחד גיסא חכם, חכמה נקנית בשנות לימוד רבות,לכך נקראו החכמים זקנים.מאידך גיסא צעיר ורך בשנים מושג המקביל פעמים רבות לקלות דעת ולשובבות נעורים.מפה נמצאנו למדים כי שילוב שני ההפכים האלו,הינו שילוב מנצח.שילוב של סתירות לכאורה החכמה הניסיונית עם נעורים הפורצים לדרכים חדשות.הזקנה המולידה זהירות מפני פגעים רעים,עם יוזמת הבחורים, הבוחרים במסלולים של נראו כמותם.    

פרוש שלישי רש"י מוסיף אמר לו רבי יוסי בן דורמסקית עד מתי אתה מעוות עלינו את הכתובים, אין אברך אלא לשון ברכים, שהכל היו נכנסין ויוצאין תחת ידו.כלומר על פי רבי יוסי בן דורמסקית הפרוש אב בחכמה ורך בשנים הוא פרוש המפקיע את פשט הפסוק.הפרוש הנכון לדעתו הוא מגזרת ברך,כלומר  כולם כרעו תחתיו.וכך גם מבין הראב"ע בפרושו אברך כל אדם קורא לפניו אכרע ואשתחוה. זו המלה מבנין הכבד הנוסף, ויברך על ברכיו (דה"ב ו, יג) מהקל, וכלם מגזרת ברכים. ויאמר ר' יונה המדקדק הספרדי, כי אברך - שם הפועל, והאל"ף תחת ה"א, כמו אשכם ושלוח (ירמי' כה, ג). ולפי דעתי שאל"ף אשכם לשון המדבר:

נראה לנו לנסות אולי להציע שני פרושים נוספים הנרמזים בפרשנים:

הפרוש הראשון: לשון ברכה:א.סגולי-כולם מתברכים ממנו שהוא מקור הברכות ובו נתקיימה ברכת אבותיו .נתקיים בו מברכך ברוך כלומר בזכות ברכתם אליך הינם מתברכים בחזרה בברכה.

ב.כלכלי-כלומר על פי עצתו הכלכלית כיצד לזרוע את התבואה וכיצד לשמרה.כלומר התנהלות כלכלית נבונה היא היא נושאת הברכה. רד"ק חגי (ב:יט) העוד הזרע במגורה - ראו אם עוד זרע במגורה כי הרוב הוצאתם לזריעה ומעט הוא הנשאר לכם במגורה לאכול ומן היום הזה אברך מה שבמגורה ומה שזרעתם כיון שהתחלתם לבנותה: ומן היום הזה אברך אותם וישאו פרי לרוב ולטוב.

ג.עצה-ברכה הנותנים למי שיועץ אותך עצה טובה. אברך את ה' אשר יעצני אף לילות יסרוני כליותי (תהלים ט"ז ז')

הפרוש השני:אברך לשון רוכב ,זה מסביר את הכינוי וזמן קבלתו.בזמן שרוכב הוא במרכבת המשנה מקבל את הכינוי אברך.רמב"ן במרכבת המשנה - השנייה למרכבתו המהלכת אצל שלו, לשון רש"י.והנכון כי משנה תאר, כמו ואנכי אהיה לך למשנה. והעניין, כי יש למלך מרכבת ידועה לו, כמו שנאמר (אסתר ו ח) וסוס אשר רכב עליו המלך, ואחרת ידועה למשנהו, ואחריו לשליש: ריקאנטי וסוד העניין הוא כי שר של מצרים הוא שני למרכבה, זהו שנאמר וירכב אותו במרכבת המשנה אשר לו, ולפיכך הוצרך יי' יתברך לעשות כל האותות והמופתים במצרים, לפי שהוא שר עליון על כל השרים.

למעשה לפי המדקדקים(פירוש ראב"ע) האלף מתחלפת בהא כך שהשורש הוא ברך.ניתן בחילוף אותיות לראות כי ברך ורכב הם מאותו יסוד.אדם המהלך על ברכיו הוא רוכב עליהם.כשאדם רוכב על חמור על סוס או עגלה או רכב,הוא מגיע ממקום למקום ללא שימוש בברכיו.למדנו מפה שאברך הינה מילה נוספת לרוכב ומנהיג.כידוע לנו הרוכב הוא המנהיג כך שהכינוי אברך הוא כינוי לרוכב על העם ומנהיגו.כלומר האברך-הרוכב הוא המושל ועל פיו יישק כל דבר.

אשר על כן ראינו כמה פרושים על המילה אברך שהיא יחידאית במקרא.לפי כל הפרושים זוהי מילה המעידה על חשיבות ומכבדת את נושאה.אין ספק שליוסף הצדיק מגיעים כל המחמאות האלה.צריך לזכור שקודם כל הוא הצהיר שאת ה' הוא ירא.ומי שירא את ה' בכל ליבו ,עדיו לגאון ולתפארת בעיני הבורא ובעיני בני האדם.


הרב אביעד עקיבא

מקץ חנוכה

"...מקץ שנתיים ימים ויקטירו ויערכו את הנרות ויתנו את לחם הפנים על שולחן ה'...".לא, אין זה חו"ש שינוי שהוכנס לאחרונה לתורה בפרשתינו, אמנם אנו בפר' 'מקץ' ואף קיצו של חג קרב, אך זהו פס' מתוך ספר חשמונאים ב', אחד מן הס' החיצוניים שלא הוכנסו לתנ"ך, ובו תיאור אותנטי, של בן זמנם אשר שמו לא ידוע, של חנוכת המקדש מחדש, לאחר הדיפת האויב מהאזור. וכך הוא שם בפרק י',א-ז': "ורוח ה' צלחה על יהודה המכבי ועל אנשיו וילכדו את העיר ואת המקדש...ויהי אחרי טהרם את הבית ויעשו מזבח חדש... ויקריבו את קורבנם לה' מקץ שנתיים ימים ויקטירו ויערכו את הנרות ויתנו את לחם הפנים על שולחן ה'...".

כמו כן ישנו תאור דומה, נרחב יותר, בס' חשמונאים א' פרק ד' לה-נז:" ויהי בראותם את המקדש כי שמם ואת המזבח כי חולל והדלתות שרופות באש והלשכות נהרסות ועשב השדה צמח בכל גבולו מסביב ...ויבחר מן הכהנים... ויצוום לטהר את המקדש... ויבנו מזבח חדש כתבנית הראשון... ויחטאו את החצר... ויחדשו את כל כלי הקודש וישימו את המנורה אל ההיכל ואת מזבח הקטורת ואת שולחן הפנים וישימו את הקטורת על המזבח ועל המנורה העלו את נרותיה להאיר במקדש ויתנו את לחם הפנים על השולחן ואת הפרוכת המסך על הארון ותכל כל העבודה כאשר בתחילה. ויהי ביום החמישי ועשרים לחדש התשיעי הוא כסלו... ויעלו עולות על המזבח החדש... ויחוגו את חנוכת המזבח שמונת ימים... ויצווה יהודה... לחוג את חנוכת המזבח ביום החמישה ועשרים לחדש כסלו שמונת ימים מדי שנה בשנה בהלל ובתודה לה' ".

קריאתו\ציוויו של יהודה ואחיו לכל ישראל, לחוג את חנוכת המזבח, המטוהר ומסודר מחדש, ביום כ"ה בכסליו, במשך שמונה ימים, מעוררת בנו שתי תגובות:

 א: הרי הדבר מזכיר לנו את חנוכת המשכן, אף הוא שמונה ימים (ראה סוף פ' צו ותחילת פ' שמיני), וכן את חנוכת ביהמ"ק, גם כן שמונה ימים(ראה דבה"ב,ז).

 ב: אם כן, מדוע אנו לא חוגגים כיום, את חג החנוכה, כזכר לחנוכת המזבח או חנוכת המקדש מחדש, כפי שאכן נראה מדברי יהודה?!

תגדל הקושיא והתמיה לנוכח הכתוב בס' חשמונאים ב',י',א-ט:"... ויעשו מזבח חדש...ויקטירו ויערכו את הנרות ויתנו את לחם הפנים על שולחן ה'... ויחוגו חג לה' שמונת ימים, כימי חג הסוכות(?!), ויזכרו את הימים מקדם בחגגם את חג הסוכות בהרים ובמערות ויתעו בישימון כבהמות השדה. ויקחו ערבי נחל וכפות תמרים וישירו שיר שבח והודיה לה'... ויעבירו קול בכל ערי יהודה לחוג את החג הזה מדי שנה בשנה",  בעוד שעפ"י חשמ"א, לעיל, הזכר הוא לחנוכת המזבח\מקדש, כאן עולה מוטיב חדש, לזכר חג הסוכות שנבצר מהם לחגוג לפני כחדשיים וחצי ומבוקשם, לחגגו ע"ג חג חנוכה, עד כדי כך, שהיה מכונה חג זה בשם: "חג סוכות של כסלו"! א"כ, כעת מובנת שאלת הגמרא ב'שבת' כא: :"מאי חנוכה?", ומבאר לנו  רש"י את השאלה: "על איזה נס קבעוה", והמשך הגמ' ידוע בתאור נס פך השמן, המפורסם לנו מכל המובא לעיל, משמע, כי אכן היה מקום לשאלה: על מה חוגגים,על איזה נס.

 "משך חכמה", 'וישב' לז כד: "והבור ריק אין בו מים"...אבל נחשים ועקרבים יש בו": במדרש רבא פר' ק', מובא בשם ר' תנחומא, כי כאשר חזרו יוסף ואחיו  למצרים, מקבורת אביהם, נעצר יוסף ליד הבור שהשליכוהו האחים אליו וברך: "ברוך שעשה לי נס במקום הזה". ומדוע דווקא שם ברך והרי עיקר הנס, שעלה לגדולה והיה למשיב חיים לבית אביו ועמו?! תשובה: ברכה על נס, מברכים רק על נס היוצא מגדר הטבע ואין מברכין על נס שהוא בתוך הטבע והשתלשלות עלייתו לגדולה, היתה בדרך הטבע. כך גם בחנוכה, הברכה היא על נס היוצא מגדר הטבע- נס פך השמן ואילו, על הנצחון, הפורקן, הגבורות, הישועות והנחמות, חזרת העבודה במקדש והמלוכה לישראל, שהם עיקר הנס וכפי שאכן חז"ל קבעו לנו לומר לפחות ג' פעמים בכל יום ב'על הניסים', אך כיון שהיו כולם בדרך הטבע, כאמור לא מברכים עליהם.

 ולענ"ד אפשר גם לחדש ולדייק בלשונו של רש"י: "על איזה נס קבעוה", בל' נקבה, כלומר: את הברכה ולא את עיקרו של חג!

והיה "לפני זרובבל למישור"... לשנה הבאה בעזרת ה', בחנוכת המקדש החדש. 


הרב יגאל זורבבלי