צַהֲלִי וָרֹנִּי, יוֹשֶׁבֶת צִיּוֹן כִּי-גָדוֹל בְּקִרְבֵּךְ, קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל

המרכז הקהילתי איחוד שיבת ציון
Bookmark and Share
הודעות

שיעורים היום :
  • נושא: תלמוד-דף יומי בימי: ראשון בשעה: 07:30 מיקום: במרכז הקהילתי מיועד ל: גברים
  • נושא: תלמוד בבא מציעא בימי: ראשון בשעה: 10:30 מיקום: במרכז הקהילתי מיועד ל: למבוגרים[גימלאים
  • נושא: תלמוד-מסכת קידושין בימי: ראשון בשעה: 18:00 מיקום: במרכז הקהילתי מיועד ל: למתחילים
  • נושא: משניות ממסכת ברכות בימי: ראשון בשעה: 20:00 מיקום: במרכז הקהילתי מיועד ל:
  • נושא: הלכות שבת בימי: ראשון בשעה: בין מנחה לערבית מיקום: במרכז הקהילתי מיועד ל: גברים

זמני תפילה לשבוע בתאריכים
18/11 - 25/11

אמצע השבוע ימים א-ה

שחרית מניין א : 06:00

שחרית מניין ב : 7:00

מינחה : 16:31

ערבית : 16:51

שבת פרשת : ויצא

הדלקת נרות : 16:15

מנחה ערב שבת : 16:25

שחרית : 09:15

מנחה גדולה : 12:15

ערבית מוצ"ש : 17:16


האתר מוקדש לעילוי נשמת:
ת.נ.צ.ב.ה.

מעוניין להקדיש את האתר לעילוי נשמת קרוביך? צור קשר
(ח"י ש"ח לחודש)


יוארצייט
קישורים

על פרשת: כי תצא

ביומו תתן שכרו

פרשתנו פרשת כי תצא משופעת במצוות ,כמדומני כי זוהי הפרשה עם מספר המצוות הגדולה מכולם. ספר החינוך מונה עשרים ושבע מצוות עשה וארבעים ושבע מצוות לא תעשה,סך הכל  שבעים וארבע מצוות -מספר עצום ורב.

מספר מצוות נוגעות בהלכות פועלים והיחס אליהם .מהם הזכויות והחובות הן של הפועל הן של בעל הבית.

אנו ניגע במצות ביומו תתן שכרו-זאת המצוה המחייבת תשלום שכר הפועל בזמן."בְּיוֹמוֹ תִתֵּן שְׂכָרוֹ וְלֹא תָבוֹא עָלָיו הַשֶּׁמֶשׁ כִּי עָנִי הוּא וְאֵלָיו הוּא נֹשֵׂא אֶת נַפְשׁוֹ וְלֹא יִקְרָא עָלֶיךָ אֶל ה' וְהָיָה בְךָ חטא"(כד:טו)

למעשה הרחבה בעניין מצוה זו מפורשת בתורה גם בספר ויקרא בפרשת קדשים,חכמים אמרו שהעובר על כך עובר בכמה לאוין.

רמב"ם הלכות שכירות (יא:א-ג)מצות עשה ליתן שכר השכיר בזמנו שנאמר ביומו תתן שכרו וגו', ואם איחרו לאחר זמנו עובר בל"ת שנאמר ולא תבוא עליו השמש ואין לוקין עליו שהרי הוא חייב לשלם, אחד שכר האדם ואחד שכר הבהמה ואחד שכר הכלים חייב ליתן בזמנו ואם איחר לאחר זמן עובר בל"ת, וגר תושב יש בו משום ביומו תתן שכרו ואם איחרו אינו עובר בל"ת.

כל הכובש שכר שכיר כאילו נטל נפשו ממנו שנאמר ואליו הוא נושא את נפשו, ועובר בארבע אזהרות ועשה עובר משום בל תעשוק ומשום בל תגזול ומשום לא תלין פעולת שכיר ומשום לא תבא עליו השמש ומשום ביומו תתן שכרו, אי זהו זמנו שכיר יום גובה כל הלילה ועליו נאמר לא תלין פעולת שכיר אתך עד בקר, ושכיר לילה גובה כל היום ועליו נאמר ביומו תתן שכרו, ושכיר שעות של יום גובה כל היום ושכיר שעות של א לילה גובה כל הלילה, שכיר שבת שכיר חדש שכיר שנה שכיר שבוע יצא ביום גובה כל היום יצא בלילה גובה כל (אותו) הלילה.

הוא הדין לימינו אנו פסקי דין - ירושלים דיני ממונות (א :קכב) חובת התשלום לשכיר בזמנו מפורשת בתורה כמה פעמים, ויש בה מצות עשה ומצות לא תעשה. מצות עשה ככתוב בדברים כד טו: ביומו תתן שכרו. במצות לא תעשה ככתוב ב-ויקרא יט יג: לא תלין פעולת שכיר אתך, וכן בדברים שם: לא תבא עליו השמש. וכל מי שאינו משלם שכר שכיר בזמנו הרי הוא בגדר כובש שכר שכיר ששנינו עליו בברייתא (ב"מ קיא.) מכאן אמרו כל הכובש שכר שכיר עובר בחמישה שמות הללו, משום בל תעשוק את רעיך (ויקרא יט יג), ומשום בל תגזול (ויקרא שם), ומשום בל תעשוק שכר עני (דברים כד יד), ומשום בל תלין (ויקרא יט יג), ומשום ביומו תתן שכרו (דברים כד טו), ומשום לא תבא עליו השמש (דברים שם). וראוי לציין מה שכתב בעל הטורים עה"ת דברים שם: ולא תבוא שלושה דין, "ולא תבא דמעתך" (יחזקאל כד טז), "לא תבוא עלינו רעה" (מיכה ג יא), "ולא תבוא עליו השמש" (דברים שם), כדי שלא תבוא דמעתך, פירוש, שלא יבכה עליך שאין לו מה לאכול, ולא תבוא עלינו רעה, שאם לא כן יקרא אל ה' ויבא עליך רעה. בימים ששלטה ההלכה בישראל, מעביד שלא שילם לשכיר בזמנו, מלבד העונש הצפוי משמים, היה כח בידי בית הדין לאלץ את המעביד לשלם כמו בכל חיובי ממון, וגם כדי לכוף על קיום המצוה ואי עבירת הלאו, ועכשיו שלא זכינו, אמנם מאמינים בני מאמינים אנחנו שהעונש צפוי לבוא משמים, אבל לבי"ד אין דרכי אילוץ אלא על סמך קבלת הסכם בוררות של שני הצדדים, ואף זאת, רק ע"י ההוצאה לפועל, עם כל המגבלות הכרוכות בכך.

שו"ת מנחת יצחק (ט:קסט)הקשו הראשונים מדוע נאמר "דשכר מצוה בהאי עלמא ליכא" הרי הפסוק אומר" ביומו תתן שכרו "? התירוץ הוא כיון שנתינת התורה הייתה ע"י שליח ע"י משה רבינו.כלומר התורה ניתנה לנו דרך שליחותו של משה.במקרה שהפועל נשכר על ידי שליח,בהלכה נפסק :כי בעל הבית השוכר פועל בעקיפין דרך שליח אינו מתחייב במצווה זו. כלומר:שכרו ע"י שליח אינו עובר על בל תלין פעולת שכיר. לכן פירשו במדרש שכל מה שישראל ניזון בעוה"ז אינו אלא בשביל אמונה דהיינו אנכי ולא יהי' לך .. מפי הגבורה שמענו. כלומר מכוח שתי מצוות ששמענו ישירות מהקב"ה-בהם ה' משלם לנו שכר יומי,מכוחם בלבד אנו ניזונים בעולם הזה.בנוסף מובא במדרש : שהכריח הקב"ה אותנו ע"י כפיית ההר שלא תסור ממנו לעולמים. באונס כתוב "לא יוכל לשלחה כל ימיו" . נמצא שמצוות עשה זו" ולו תהי' לאשה" הייתה מפי הגבורה ולא ע"י שליח כיון שהקב"ה כפה עליהם הר כגיגית. א"כ במצוה זו מגיע לנו - שכר של ביומו תתן שכרו .

מדוע לא בקשו שכר עוה"ב הרי אמרנו שכל ישראל יש להם חלק לעוה"ב? וגם אשר אנכי מצוך היום לעשותם ולא היום ליטול שכרם אלא למחר לקבל שכרן לעוה"ב? הסיבה מטעם" אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב ע"מ לקבל פרס אלא שלא לקבל פרס". לכך יפה בזה לומר- מצות לאו להנות נתנו,בעולם הזה.


הרב אביעד עקיבא

דע את האויב!

"ובדרך רמז תתבאר הפרשה על זה הדרך: הנה כל בנין העולם וקיומו תלוי במעשה עם בני ישראל, אם יטיבו דרכיהם, העולם קיים וישמחו השמים ותגל הארץ, גם ה' אלקינו ישמח ויגל בנו, ויושר דרכם של ישראל תלוי בנצחון יצר הרע ובא הכתוב להעיר האדם כי ביציאתו מעולם העליון לבא לעולם הזה, יהיה מוכן למלחמה, כי לא יחשוב שאין צריך תגבורת לניצחון זה, אלא אדרבה לזו יקרא מלחמה על דרך אומרם (אבות פ"ד):" איזהו גבור הכובש את יצרו", שאין גבורה גדולה מזו, ולזה אמר:" למלחמה"- בפת"ח תחת הלמ"ד.  ואומרו:" על אויביך" בא להעיר, כי לא מלחמה זו כגיבור הלוחם ללכוד עיר וכשיקוץ במלחמה יפנה וילך לעצמו, אלא כאדם הלוחם עם אויבו, שאם יתרשל יקום עליו והכהו, כמו כן אם יתרשל האדם מללחום את האויב, יקום עליו ויאבדהו מן העולם. ומבטיחו הכתוב שהגם שתקיף הוא היצר מכח האנושי, אף על פי כן יתנהו ה' בידו".  'אור החיים הקדוש', דברים,כא,י, בתחילת פרשתנו על הפסוק:" כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶיךָ וּנְתָנוֹ ה' אֱלֹהֶיךָ בְּיָדֶךָ וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ".

משל למלך שהיה לו בן יחיד והיה אוהב אותו מאוד וציוה עליו באהבתו שלא יתקרב לאישה רעה, משום שכל מי שיקרב אליה אינו כדאי להיכנס לתוך ארמון המלך. הסכים הבן לעשות את רצון אביו באהבה. מחוץ לבית המלך הייתה זונה אחת יפת תואר ויפת מראה, אמר המלך,מבקש אני לראות חפצו של בני אלי, קרא לזונה ואמר לה: לכי פתי את בני שאראה כמה חפצו אלי!.  אותה זונה מה היא עושה? הולכת אחרי בן המלך ומתחילה לחבקו ולנשקו ולפתותו בכמה פיתויים. אם הבן הגון הוא ומציית למצוות אביו, גוער הוא בה ואינו שומע לה ודוחה אותה ממנו, אז אביו שמח בבנו ומכניסו לתוך פרגוד היכלו ונותן לו מתנות ותשורות וכבוד רב. ומי גרם לכל הכבוד הזה לבן? הווי אומר: אותה זונה! וודאי שבח גדול יש לה, שעשתה את מצוות המלך וגם שגרמה לו לבן לכל הטוב ההוא וכל אהבת המלך אליו. בוא וראה, אם לא יהא מקטרג זה, לא יירשו הצדיקים אותם גנזים עליונים שעתידים הם לרשת לעולם הבא. אשרי אלה שפגשו במקטרג זה וניצלו ממנו, שבגללו יורשים הם כל אותם טובות וחמדות של עולם הבא ש- 'עין לא ראתה אלוקים זולתך', על כן צריכים הצדיקים להחזיק לו טובה!.

משל נפלא זה, שמקורו בזוהר תרומה,קס"ג.,מלמדנו מה תפקיד היצר הרע בבריאה ומדוע בראו ה' ומתמצת ה-'אור החיים הקדוש', בבראשית,ג,א, את תפקידו וחשיבותו של יצר זה:" ואם תאמר: למה יברא ה' בריה רעה כזו לתקלה?!, דע כי בריה זו כל מה שהפליא ה' בגודל בחינתה(=ככל שקשה הנסיון), כן גודל בחינת השגת הנפש בעולם העליון!, כי לפי התעצמות הצריך לאדם לנצחון, כן יטול שכרו כמאמרם ז"ל (אבות פ"ה):" לפום צערא אגרא" ואם היה מגביל שיעור כח המסית בשיעור מועט, אין מקום לרוצה להשיג השגה גדולה להשיגה, כי אין השגה זולת אמצעות ניצחון המסית. וצא ולמד מהאמור בספר זוה"ק (תרומה קסג א) במשל בן מלך אשר ציוהו אביו לבל קרוב להזונה ואת הזונה צוה להסיתו לבחון בן יכבד אב יעוין שם. ומעתה הפליא ה' להתחסד עם אוהביו להכין להם דבר שבאמצעותו ישיגו עלות במעלות חיים הנצחיים, אשרי העם שככה לו",עכ"ל.

על הקשיים בהתמודדות מול יצר זה, אין צורך להרחיב, הרי הם מוכרים לנו כשנות חיינו ומיום הגיחנו, רק נזכיר את דברי חז"ל ממס' סוכה,נ"ב: המתמצתים את שאיפותיו ואת אחת מהדרכים להתמודד מולו:" אמר רבי שמעון בן לקיש: יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש להמיתו!, שנאמר תהלים לז:" צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו", ואלמלא הקדוש ברוך הוא שעוזר לו - אינו יכול לו!, שנאמר תהלים לז:" ה' לא יעזבנו בידו ולא ירשיענו בהשפטו". למדונו כאן חז"ל פרט חשוב ביותר,בראש ובראשונה אתה בעצמך צריך להתנגד לו שלא יתגבר עליך ועל גבי רצונך זה כבר יעזור לך ה' לנצחו וכפי שכותב המהרש"א חידוא"ג, קידושין,ל,ב: "...האי קרא:" צופה רשע גו",' בשטן איירי ולא ברשע אדם, כמ"ש:" הוא השטן הוא היצה"ר הוא מלאך המות" ואמר שהקב"ה עוזרו מלהחטיאו, דאע"ג "דהכל בידי שמים חוץ מיראת שמים", מ"מ "הבא ליטהר מסייעין אותו".

וכמו שמלמד 'צידקת הצדיק',נ'א:" כי היצר מתגבר בכל יום ואולי מחר לא ינצחנו, רק העיקר לבקש מהש"י שיהיה בעזרו שזהו מבטח נאמן כי גואלו חי...(וכמו שעזר ה' לפלטיאל, שחי עם מיכל),כי הוא נקרא 'פלטיאל'-שפלטו אל מן העבירה,שלא נגע במיכל, שזכה לסייעתא דשמיא ולא מהשתדלותו".

 

"ובדרך רמז תתבאר הפרשה על זה הדרך: הנה כל בנין העולם וקיומו תלוי במעשה עם בני ישראל, אם יטיבו דרכיהם, העולם קיים וישמחו השמים ותגל הארץ, גם ה' אלקינו ישמח ויגל בנו, ויושר דרכם של ישראל תלוי בנצחון יצר הרע ובא הכתוב להעיר האדם כי ביציאתו מעולם העליון לבא לעולם הזה, יהיה מוכן למלחמה, כי לא יחשוב שאין צריך תגבורת לניצחון זה, אלא אדרבה לזו יקרא מלחמה על דרך אומרם (אבות פ"ד):" איזהו גבור הכובש את יצרו", שאין גבורה גדולה מזו, ולזה אמר:" למלחמה"- בפת"ח תחת הלמ"ד.  ואומרו:" על אויביך" בא להעיר, כי לא מלחמה זו כגיבור הלוחם ללכוד עיר וכשיקוץ במלחמה יפנה וילך לעצמו, אלא כאדם הלוחם עם אויבו, שאם יתרשל יקום עליו והכהו, כמו כן אם יתרשל האדם מללחום את האויב, יקום עליו ויאבדהו מן העולם. ומבטיחו הכתוב שהגם שתקיף הוא היצר מכח האנושי, אף על פי כן יתנהו ה' בידו".  'אור החיים הקדוש', דברים,כא,י, בתחילת פרשתנו על הפסוק:" כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶיךָ וּנְתָנוֹ ה' אֱלֹהֶיךָ בְּיָדֶךָ וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ".

משל למלך שהיה לו בן יחיד והיה אוהב אותו מאוד וציוה עליו באהבתו שלא יתקרב לאישה רעה, משום שכל מי שיקרב אליה אינו כדאי להיכנס לתוך ארמון המלך. הסכים הבן לעשות את רצון אביו באהבה. מחוץ לבית המלך הייתה זונה אחת יפת תואר ויפת מראה, אמר המלך,מבקש אני לראות חפצו של בני אלי, קרא לזונה ואמר לה: לכי פתי את בני שאראה כמה חפצו אלי!.  אותה זונה מה היא עושה? הולכת אחרי בן המלך ומתחילה לחבקו ולנשקו ולפתותו בכמה פיתויים. אם הבן הגון הוא ומציית למצוות אביו, גוער הוא בה ואינו שומע לה ודוחה אותה ממנו, אז אביו שמח בבנו ומכניסו לתוך פרגוד היכלו ונותן לו מתנות ותשורות וכבוד רב. ומי גרם לכל הכבוד הזה לבן? הווי אומר: אותה זונה! וודאי שבח גדול יש לה, שעשתה את מצוות המלך וגם שגרמה לו לבן לכל הטוב ההוא וכל אהבת המלך אליו. בוא וראה, אם לא יהא מקטרג זה, לא יירשו הצדיקים אותם גנזים עליונים שעתידים הם לרשת לעולם הבא. אשרי אלה שפגשו במקטרג זה וניצלו ממנו, שבגללו יורשים הם כל אותם טובות וחמדות של עולם הבא ש- 'עין לא ראתה אלוקים זולתך', על כן צריכים הצדיקים להחזיק לו טובה!.

משל נפלא זה, שמקורו בזוהר תרומה,קס"ג.,מלמדנו מה תפקיד היצר הרע בבריאה ומדוע בראו ה' ומתמצת ה-'אור החיים הקדוש', בבראשית,ג,א, את תפקידו וחשיבותו של יצר זה:" ואם תאמר: למה יברא ה' בריה רעה כזו לתקלה?!, דע כי בריה זו כל מה שהפליא ה' בגודל בחינתה(=ככל שקשה הנסיון), כן גודל בחינת השגת הנפש בעולם העליון!, כי לפי התעצמות הצריך לאדם לנצחון, כן יטול שכרו כמאמרם ז"ל (אבות פ"ה):" לפום צערא אגרא" ואם היה מגביל שיעור כח המסית בשיעור מועט, אין מקום לרוצה להשיג השגה גדולה להשיגה, כי אין השגה זולת אמצעות ניצחון המסית. וצא ולמד מהאמור בספר זוה"ק (תרומה קסג א) במשל בן מלך אשר ציוהו אביו לבל קרוב להזונה ואת הזונה צוה להסיתו לבחון בן יכבד אב יעוין שם. ומעתה הפליא ה' להתחסד עם אוהביו להכין להם דבר שבאמצעותו ישיגו עלות במעלות חיים הנצחיים, אשרי העם שככה לו",עכ"ל.

על הקשיים בהתמודדות מול יצר זה, אין צורך להרחיב, הרי הם מוכרים לנו כשנות חיינו ומיום הגיחנו, רק נזכיר את דברי חז"ל ממס' סוכה,נ"ב: המתמצתים את שאיפותיו ואת אחת מהדרכים להתמודד מולו:" אמר רבי שמעון בן לקיש: יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש להמיתו!, שנאמר תהלים לז:" צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו", ואלמלא הקדוש ברוך הוא שעוזר לו - אינו יכול לו!, שנאמר תהלים לז:" ה' לא יעזבנו בידו ולא ירשיענו בהשפטו". למדונו כאן חז"ל פרט חשוב ביותר,בראש ובראשונה אתה בעצמך צריך להתנגד לו שלא יתגבר עליך ועל גבי רצונך זה כבר יעזור לך ה' לנצחו וכפי שכותב המהרש"א חידוא"ג, קידושין,ל,ב: "...האי קרא:" צופה רשע גו",' בשטן איירי ולא ברשע אדם, כמ"ש:" הוא השטן הוא היצה"ר הוא מלאך המות" ואמר שהקב"ה עוזרו מלהחטיאו, דאע"ג "דהכל בידי שמים חוץ מיראת שמים", מ"מ "הבא ליטהר מסייעין אותו".

וכמו שמלמד 'צידקת הצדיק',נ'א:" כי היצר מתגבר בכל יום ואולי מחר לא ינצחנו, רק העיקר לבקש מהש"י שיהיה בעזרו שזהו מבטח נאמן כי גואלו חי...(וכמו שעזר ה' לפלטיאל, שחי עם מיכל),כי הוא נקרא 'פלטיאל'-שפלטו אל מן העבירה,שלא נגע במיכל, שזכה לסייעתא דשמיא ולא מהשתדלותו".

 

 


הרב יגאל זורבבלי

פינת ההלכה פלפול לפרשת: כי תצא

מאת מורינו ורבנו: הרב בן ציון נשר

בהמשך לשאלה שעסקנו בה בשבוע שעבר, (ראה פלפול לפרשת שופטים) בדינו של הבשר הנוצר מתאי גזע שהתרבו במעבדה, מה דינו לגבי דיני בשר בחלב ושאר איסורים הכרוכים בהם.

תשובה: הנה חתני הר"ש שליט"א, רצה לדון מסוגיא נוספת במסכת נדרים נ"ז א', שם שנינו שאדם האוסר על עצמו אכילת פירות מסויימים בלשון "קונם פירות אלו עלי" או כיוצא בו שאסר את הפירות עליו, הרי הוא אסור בחילופיהן ובגידוליהן, אבל אם אסר על עצמו בלשון "שאני אוכל" או "שאני טועם", הרי הוא מותר בחילופיהן ובגידוליהן, בדבר שזרעו כלה, אבל בדבר שאין זרעו כלה אפילן גדולי גידולין אסורין. ופירש הר"ן שם, שאם אסר את המין על עצמו הרי זה כמו הקדש, וכשם שחילופי וגידולי הקדש אסורים, הוא הדין באיסור נדר. והחילוק בין דבר שזרעו כלה לדבר שאין זרעו כלה, לפי שאם אין זרעו כלה "הרי בגידולי גידולין הללו מעורב בהן מן האיסור הראשון, ונדרים הוה להו דבר שיש לו מתירין כדאמרינן בגמ', וכל דבר שיש לו מתירין אפילו באלף לא בטיל". ובהמשך הסוגיא דנו בביטול איסורים ע"י זריעתם וגידולם מחדש, כמו הזורע בצל שנעקר בשביעית ואסור באכילה, ונטע אותו מחדש בשנה השמינית, וגדלו הרבה עלים חדשים עד ש"רבו גידוליו על עיקרו", האם מתבטל האיסור בהיתר של הגידול החדש, והכל יהיה מותר באכילה או לא, וכמו כן בצל של תרומה שנטעו ורבו גידוליו על עיקרו. ובהמשך חילקו בגמ', בין איסור שיש לו מתירין, דהיינו שאפשר להתירו בצורה כל שהיא, כגון איסור "טבל" שאפשר להתירו ע"י הפרשה, ולכן אפילו באלף אינו בטל, לבין דבר שאין לו מתירין שהוא בטל ברוב. ועיין משנה תרומות פ"ט ב-ד, ובירושלמי שם פ"ו ה"א, וברמב"ם הל' תרומות פי"א הל' כ"א-כ"ז.

ומתוך כך למדנו, כי ירק שזרעו אותו וגדל והוסיף גידולין הרבה יותר ממה שהיה קודם, הרי הוא כדין גידול חדש ולא רק שאינו מתייחס למקורו אלא אף מבטל אותו ברוב הגידול החדש. ומכאן לניד"ד כי הגידול הנוסף של רקמות הבשר, אינן מתייחסות למקורן הראשון שממנו התרבו, ולכן יש לדון אותן כגידול חדש והוא אינו בשרי שהרי לא גדל מן החי, ואדרבה גם את התא הראשון שהוא בשרי, הגידול החדש מבטל ומוריד ממנו את שמו הראשון.

ולענ"ד יש לדון מדין "קמא קמא בטיל". והוא דין שחומר המעורב בחומר אחר, אם נתערב בפעם אחת שנוסף הרבה יותר מהכמות הראשונה, הרי הוא מבטל את הראשון מדין ביטול ברוב, אבל אם נתערב בצורה איטית מאד טיפה אחר טיפה, אינו מבטל את הראשון למרות שהוא הרוב הכמותי, כי אני אומר שכל טיפה שנפלה מיד בטלה וכך בטלה זו שאחריה, וכולן הפכו וקבלו את הדין של הראשון שלתוכו נפלו. כגון (עבודה זרה ע"ג א') יין נסך בבור, ונפל לתוכו יין כשר בכמות הרבה יותר גדולה, אם נפלה כמות ההיתר בפעם אחת, ביטל ההיתר את האיסור, אבל אם התערב הכשר טיפין טיפין, אני אומר שכל טיפה שנפלה בטלה וקבלה את דין האיסור, וכן זו שלאחריה כך שכל ההיתר שנפל לאיסור נאסר. והוא הדין לעניננו, שיש לומר שכל פיסת רקמה שנוספה בצורה מלאכותית, מיד בטלה למקור הראשון שהוא בשר ממש, ואותה טיפת רקמה בטלה בו וקבלה את דינו, ומשום כך דינה כבשר ממש.

אלא שאם הדמיון נכון באנו למחלוקת הפוסקים, שנחלקו האם היתר בהיתר בטל או לא, שיתכן שדין ביטול נאמר רק באיסור בהיתר, בהניח כי הרקמה היתה מבשר כשר ושחוט כדין. במסכת כלאים פ"ט מ"א שנינו: "צמר גמלים וצמר רחלים שטרפן זה בזה אם רוב מן הגמלים מותר לערב עמהן פשתן", ומוכח מכאן שהיתר בהיתר מתבטל ברוב. ועיין יו"ד סי' רצ"ט ס"א, וברמ"א יו"ד סי' צ"ט ס"ו: "כזית חלב שנפל למים ונתבטל בס', ואח"כ נפל מן המים לקדירה של בשר מותר, אע"פ שאין בבשר ס' נגד החלב שהרי נתבטל במים, וכל כיוצא בזה", ועיין ש"ך שם סקכ"ב, וביאור הגר"א סקמ"ז, והגהות רעק"א שם, ובשו"ת ,נודע ביהודה" תנינא יו"ד סי' קפ"ו.