צַהֲלִי וָרֹנִּי, יוֹשֶׁבֶת צִיּוֹן כִּי-גָדוֹל בְּקִרְבֵּךְ, קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל

המרכז הקהילתי איחוד שיבת ציון
Bookmark and Share
הודעות

שיעורים היום :
  • נושא: תלמוד-דף יומי בימי: ראשון בשעה: 07:30 מיקום: במרכז הקהילתי מיועד ל: גברים
  • נושא: תלמוד בבא מציעא בימי: ראשון בשעה: 10:30 מיקום: במרכז הקהילתי מיועד ל: למבוגרים[גימלאים
  • נושא: תלמוד-מסכת קידושין בימי: ראשון בשעה: 18:00 מיקום: במרכז הקהילתי מיועד ל: למתחילים
  • נושא: משניות ממסכת ברכות בימי: ראשון בשעה: 20:00 מיקום: במרכז הקהילתי מיועד ל:
  • נושא: הלכות שבת בימי: ראשון בשעה: בין מנחה לערבית מיקום: במרכז הקהילתי מיועד ל: גברים

זמני תפילה לשבוע בתאריכים
18/11 - 25/11

אמצע השבוע ימים א-ה

שחרית מניין א : 06:00

שחרית מניין ב : 7:00

מינחה : 16:31

ערבית : 16:51

שבת פרשת : ויצא

הדלקת נרות : 16:15

מנחה ערב שבת : 16:25

שחרית : 09:15

מנחה גדולה : 12:15

ערבית מוצ"ש : 17:16


האתר מוקדש לעילוי נשמת:
ת.נ.צ.ב.ה.

מעוניין להקדיש את האתר לעילוי נשמת קרוביך? צור קשר
(ח"י ש"ח לחודש)


יוארצייט
קישורים

על פרשת: יום הכיפורים

להיכנס אל הגן

סיפר ר' נחמן: "...ואמרו לו (שרי המלוכה לבן המלך): הניסיון יהיה אם אתה חכם כזה; היות שיש כאן גן שנשאר מן המלך שהיה, שהוא היה חכם גדול מאד, והגן הוא נפלא מאד מאד, שגדלים בו כלי מתכות, כלי כסף וכלי זהב, והוא נפלא ונורא מאד, אך אי אפשר ליכנס בו, כי כשנכנס בו אדם, אזי תכף מתחילים שם לרדפו, ורודפין אותו והוא צועק, והוא אינו יודע כלל ואינו רואה מי רודף אותו. וכך הם רודפים אותו עד שמבריחין אותו מן הגן. על כן נראה אם אתה חכם, אם תוכל ליכנס אל הגן הזה. ושאל אם מכים את האדם הנכנס? אמרו לו, שהעיקר שרודפין אותו, והוא אינו יודע כלל מי ומי רודף אותו, ובורח בבהלה גדולה מאד, כי כן ספרו להם בני-אדם שנכנסו לשם". יום רודף יום ואנו במרדף החיים לא תמיד מצליחים לעצור ולהבין דבר מתוך דבר. האם כאן בתוך חיי החולין, המרדף אחרי עול הפרנסה וסיפוק צורכי הגוף, שוכן לו גן כה נפלא? היכן נמצא הגן הזה ואיך נכנס אליו? למה אנו כה סוערים ורוגשים ולא מצליחים ליהנות מהעדן שבגן? במהלך השנה אנו מנסים להיכנס לגן העדן, החבוי לו בנסתר גם בימות השנה הרגילים. אך כאשר דורכות רגלנו בפתח הגן, איננו מצליחים ליהנות ממנו. אנו מרגישים שרודפים אותנו מכל עבר. אנו זקוקים לישוב הדעת על מנת שנוכל לעצור רגע בצד ולהבין איך נהנים באמת מהגן. "והלך אל הגן (בן המלך), וראה שיש לו חומה סביב, והשער פתוח, ואין שם שומרים, כי בודאי אין צריכים שומרים לזה הגן. והיה הולך אצל הגן, והסתכל וראה, שעומד שם אצל הגן אדם, היינו שהיה מצויר שם אדם, והסתכל וראה, שלמעלה מעל האדם יש דף שקורין "טאבליצע" (לוח), וכתוב שם, שזה האדם היה מלך לפני כמה מאות שנים, ובימי המלך הזה היה שלום, כי עד אותו המלך היו מלחמות, וכן אחריו היו מלחמות, ובימי המלך הזה היה שלום. והתבונן מאחר שכבר נעשה מבין דבר מתוך דבר כנ"ל, שהכל תלוי בזה האדם, שכשנכנסין לגן ורודפין אותו, אין צריך לברוח כלל, רק לעמוד עצמו אצל האדם, ועל ידי זה ינצל. ויותר מזה, שאם יקחו את האדם הזה ויעמידו אותו לפנים בתוך הגן הזה, אזי יוכל כל אדם ליכנס בשלום אל הגן הזה..." שבת הוא מלך שהשלום שלו כך מלמדנו ר' נחמן. אנו עומדים ביום הקדוש בשנה, שבת שבתון אשר הצטרפה לו השנה גם שבת קודש. מסתלקים ממלחמות היצר ומתעלים למעלת השלום. מנערים מעלינו את כל החטאים שמכסים את לבנו, מתנערים מכל הנדרים, האיסורים והחרמות שרדפו אותנו במהלך כל השנה. מזדככים ומופיעים כמלאכי השרת. "והלך ונכנס אל הגן, ותכף כשהתחילו לרדפו, הלך ועמד אצל האדם הנ"ל, שעומד אצל הגן מבחוץ, ועל ידי זה יצא בשלום בלי פגע כלל. כי אחרים, כשנכנסו לגן והתחילו לרדפם, היו בורחים בבהלה גדולה מאד, והיו מוכים ונלקים על ידי זה, והוא יצא בשלום ושלוה על ידי שעמד עצמו אצל האדם הנ"ל. והשרים ראו ותמהו על שיצא בשלום. ואזי צוה (בן המלך), ליקח את האדם הנ"ל ולהעמיד אותו בפנים בתוך הגן, וכן עשו. ואזי עברו כל השרים בתוך הגן ונכנסו ויצאו בשלום, בלי פגע כלל..." (מתוך הסיפור: "בן מלך ובין שפחה שנתחלפו", סיפורי מעשיות, ר' נחמן מברסלב.) ביום בו נתנו הלוחות השניות ונתבשרנו שנסלח לנו, ביום בו אנו ממעטים מרדיפה אחרי תענוגות גופנו, אנו מעמידים את היום שבו אנו מצליחים להתחבר אל הנשמה שבקרבנו ולהעמידה במרכז חיינו. ומתפללים שנזכה לשוב בתשובה שלימה ולזכות להאיר מתוך היום הזה את כל חיינו. דניאל ארנוולד


הרב דניאל ארנוולד

פינת ההלכה פלפול לפרשת: יום הכיפורים

מאת מורינו ורבנו: הרב בן ציון נשר

חולה ביום הכפורים שאמרו הרופאים שאסור לו להתענות, כי גופו זקוק לכמות מסויימת של נוזלים, אלא שיכול לבחור בין שתי אפשרויות, האחת שיתחיל מיד בשתיה של פחות מכשיעור ובהפסקות, או שימתין לקראת הרגע האחרון שיכול, ואז יהיה מותר לו לשתות שיעור שלם, במה עדיף לבחור.

תשובה: מצאנו בזה מחלוקת אחרונים, בשו"ת "מטעמי יצחק" או"ח סי' ל"ח, נדרש לעיין בשאלה זו ע"י הגאון מלומז'א בעל "דברי מלכיאל", בחולה שהרופאים אמרו שאם מתחילת היום יאכל או ישתה מעט מעט אין שום חשש סכנה, אע"פ שתהיה הפסקה של כדי אכילת פרס בין אכילה ושתיה לזו שאחריה, אולם אם יתענה ביוה"כ איזה שעות, אע"פ שכרגע אין סכנה, אבל אח"כ יצטרך לאכול או לשתות כשיעור בבת אחת מחשש סכנה. והספק הוא האם נתיר מתחילת היום את האיסור של "חצי שיעור", אע"פ שהוא איסור תורה, כדי שלא יבוא אח"כ לידי איסור "כרת", או שצריך להמתין עד הרגע של חשש סכנה, ואז יאכל כשיעור כי הותרה לו האכילה מדין פיקוח נפש. והעלה להלכה שעדיף שלא להתיר כעת לעבור על איסור תורה של חצי שיעור, כל זמן שאין חשש סכנה.

ולעומתו בספר "קול סופר" על המשניות (בקונ' בסוגיא דמאכילין הקל קל תחילה), נסתפק גסם הוא בספםק זה, ולאחר העיון הכריע איפכא, שטוב יותר שיתחיל לאכול פחות מכשיעור, וטעמו דכאשר בא ליל עשירי, חל חיוב על כל בר ישראל להתענות מעת לעת, ומי שאוכל ככותבת או שותה רביעת חייב כרת, ולכן כשהרופא אומר שלא יוכל החולה לקיים העשה "ועיניתם", באחד משני האופנים או שיאכל פחות מכשיעור כל כמה זמן, או שיאכל כשיעור פעם אחת באמצע היום, כיון שבכל אופן לא יקיים העשה, טוב לו לבחור באופן שלא יעבור באיסור כרת. והאריך שם לבסס את פסקו הנ"ל.

ואנכי הרואה בספר "מקראי קדש" (ימים נוראים סי' ל"ט, שפסק שיתחיל לאכול בבקר פחות מכשיעור ברציפות, ובהפסקות של כדי אכילת פרס, וכל שכן אם הרופא אומר שצריך לשתות מדה מסויימת במשך היום, שיש להתחיל בבקר בשתיה בפחות משיעור. ועיין שם ב"הררי קדש", שהצריך עיון בדבריו מכמה סברות, ולבסוף כתב שלכאורה זה תלוי במחלוקת האחרונים, אם להתיר לאכול בצום גדליה, כשלא יוכל עי"ז לצום ביום כפור, ושוב דחה להפריד בין הדבקים. ובמקו"א הארכנו בשאלה זו.

והנה בשו"ע סי' שד"מ ס"א, נפסק בהולך במדבר ושכח מתי שבת, ואין לו מה לאכול, יעשה מלאכה בכל יום כדי פרנסתו מצומצמת. וכתב שם ב"ביאור הלכה", דצ"ע למה לא יעשה ביום אחד או ביומיים הרבה יותר מכדי פרנסתו, כדי שיוכל אחי"כ לשבות ד' וה' ימים מכל מלאכה, וקרוב שיקיים מצות שבת כדין תורה, משא"כ עתה כשהוא עושה בכל יום, בודאי יתחלל שבת במלאכה דאורייתא. ויש לומר דעתה כשהוא עושה כדי פרנסתו לא מיקרי חילול שבת, דנוגע לו בכל יום לפיקוח נפש, וטלכן זה עדיף משיעשה יום או יומיים יותר מכדי פרנסתו ויחלל שבת בספק ברצונו. ורצה ללמוד מזה לחייל שנצרך לעשות מלאכה דאורייתא בשבת, ויכול להקדים ולעשותה בבין השמשות של כניסת השבת, עדיף לעשותה למחר שהוא אנוס ואין עליו איסור, מאשר לעשותה ברצונו כעת,ולחלל שבת מספק, ושמא יש לחלק שכאן הוא יום אחד והתם ימים נפרדים, ונשאר בצ"ע. עיי"ש. ויש לכאורה ללמוד לעניננו, שצריך להמתין עד שיהיה אנוס ואז לא יהיה עליו איסור, מאשר להתחיל כעת באיסור קל. וצ"ע.