צַהֲלִי וָרֹנִּי, יוֹשֶׁבֶת צִיּוֹן כִּי-גָדוֹל בְּקִרְבֵּךְ, קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל

המרכז הקהילתי איחוד שיבת ציון
Bookmark and Share
הודעות

שיעורים היום :
  • נושא: תלמוד-דף יומי בימי: ראשון בשעה: 07:30 מיקום: במרכז הקהילתי מיועד ל: גברים
  • נושא: תלמוד בבא מציעא בימי: ראשון בשעה: 10:30 מיקום: במרכז הקהילתי מיועד ל: למבוגרים[גימלאים
  • נושא: תלמוד-מסכת קידושין בימי: ראשון בשעה: 18:00 מיקום: במרכז הקהילתי מיועד ל: למתחילים
  • נושא: משניות ממסכת ברכות בימי: ראשון בשעה: 20:00 מיקום: במרכז הקהילתי מיועד ל:
  • נושא: הלכות שבת בימי: ראשון בשעה: בין מנחה לערבית מיקום: במרכז הקהילתי מיועד ל: גברים

זמני תפילה לשבוע בתאריכים
18/11 - 25/11

אמצע השבוע ימים א-ה

שחרית מניין א : 06:00

שחרית מניין ב : 7:00

מינחה : 16:31

ערבית : 16:51

שבת פרשת : ויצא

הדלקת נרות : 16:15

מנחה ערב שבת : 16:25

שחרית : 09:15

מנחה גדולה : 12:15

ערבית מוצ"ש : 17:16


האתר מוקדש לעילוי נשמת:
ת.נ.צ.ב.ה.

מעוניין להקדיש את האתר לעילוי נשמת קרוביך? צור קשר
(ח"י ש"ח לחודש)


יוארצייט
קישורים

על פרשת: חיי שרה

השפעה למרחוק

לאחר שכמעט העלה את בנו לקרבן לה', מתעורר אברהם לבקש אשה לבנו. בסוף הפרשה הקודמת מתבשר אברהם על הולדת בני נחור אחיו ובתוכם רבקה. עבד אברהם זקן ביתו, יוצא אל המשימה: מציאת אישה לבן אדונו יצחק. הוא יוצא לדרך לאחר שנשבע לאברהם ללכת קודם כל אל משפחת אברהם בחרן. שמו של העבד שנשלח אינו מוזכר אלא רק תפקידו: "זקן הבית", ומפשט הכתוב איננו יודעים מיהו. אמנם רש"י (עפ"י חז"ל) מלמדנו שזהו אליעזר, עבדו המוכר של אברהם. לאחר שהגיע העבד לחרן, אומרים חז"ל (תענית ד. וכן בר"ר ס' ג') שהוא שואל שלא כהוגן: הוא מנחש שהראשונה שתצא ותענה לבקשתו להשקותו ותשקה גם את גמליו - היא האישה המיועדת ליצחק - ולא חושש שמא תבוא שפחה. לאחר שהוא פוגש את רבקה ומשפחתה הוא מתאר את קורותיו באוזניהם בפרוטרוט, והתורה טורחת וכותבת פעם נוספת את התיאור שבפיו. על כך אומרים חז"ל: "גדולה שיחתן של עבדי אבות מתורתן של בנים" (בר"ר ס' ח'), ומכאן אנו לומדים שהיה חשוב לתורה לפרט את שיחתו כיון שעניין גדול יש בה. השאלות עולות מאליהן: מדוע לא מוזכר שמו של העבד אם אכן זהו אליעזר? כיצד העיז לשאול שלא כהוגן ולא חשש שמא הראשונה שתענה לו, לא תהיה ראויה ליצחק? ומדוע מרחיבה כל כך התורה בתיאור סיפור יציאתו לחרן וכופלת אותה בתיאור שיחתו עם לבן ובתואל? בטל לאדונו עבד אברהם נשלח אל המשימה בחרן להביא את האשה לבנו של אדונו. ידו הארוכה של אברהם נשלחת. אליעזר עבדו נכלל בקללת הארור של נח (בר"ר נ"ט ט'). בסתר לבו חושב אליעזר שאולי אם בתו תתחתן עם יצחק הוא יבוא לתיקונו, אבל אברהם אומר לו שאין הדבר כך, כיון שאין ארור מדבק בברוך (כ"ד ל"ט ברש"י). אברהם רוצה להביא את התיקון והברכה גם לעבדו. אך תיקונו של אליעזר הוא דווקא דרך מילוי שליחותו של אדונו. לאחר שנשבע לאברהם, מתמסר העבד לשליחותו ומתבטל לאדונו לחלוטין. שמו אינו מוזכר, כיון שאין לו כרגע אישיות משל עצמו. כאשר הוא מציג את עצמו הוא אומר: "עבד אברהם אנכי" (כ"ד ל"ד), קודם כל אני עבד אברהם ורק אח"כ יש מקום ל'אנכי'. תפילתו של העבד מופנית אל אלקי אברהם: "ועשה חסד עם אדוני אברהם" (כ"ד י"ב). לכן גם לא חשש לשאול שלא כהוגן, ואכן עלתה בידו, כי תלה את בטחונו בכך שזכות אברהם תעמוד לו ושתבוא אליו דווקא האישה המיועדת. כאשר הוא רואה שהנערה עושה עמו חסד מעל ומעבר למה שציפה, הוא נותן לה את הנזם והצמידים עוד לפני ששאל לשמה, כיון שברור לו שזוהי אכן המיועדת ליצחק. אחרי כן הוא מודה לה' אלקי אדני אברהם. כולו מסור ומבוטל לאדונו, ותולה את כל הקורה עמו בזכות אברהם. עד כדי כך שסבור היה לבן שאליעזר הוא אברהם בעצמו שהיה קלסתר פניו דומה לו (בר"ר ס' ז'). והיה ברכה אכן דווקא בזכות התבטלותו של אליעזר לאברהם, הוא זוכה לברכה: "בוא ברוך ה' " (כ"ד ל"א) – שבאה דווקא ממקום מפתיע: מפיו של לבן! כאן, לאחר ששמע את הברכה שנתברך, מסוגל העבד לפגוש את שני המלאכים שזמן לו הקב"ה בזכות תפילת אברהם, אחד להוציא את רבקה ואחד ללוות אותו עצמו (בר"ר נ"ט י'). לא רק את החסד שנעשה לאדונו במציאת האישה בדרך פלאית, אלא את החסד שנעשה עמו עצמו, והתפעלותו מורגשת בשיחתו עם לבן ובתואל. הוא מבין כעת את דברי אברהם: "אז תנקה מאלתי כי תבוא אל משפחתי" (כ"ד מ"א) - אם רוצה אתה להנקות מאותה קללה שרבוצה עליך, צריך אתה ללכת אל משפחתי ושם תזכה להתברך.
הרב דניאל ארנוולד

"ושני לאמים ממעיך יפרדו"

פרשיות ספר בראשית משקפות את התפתחות עם ישראל והתפתחות אמונת ישראל,מתוך כך מלמדות על אמונת ה' בקרב אבותינו. אך בפרשתינו פרשת תולדות בא לידי ביטוי היחס ההבדל וההפרדה שקיימת או מתבקשת בינינו לבין שאר העמים.למרות, שהמטרה הסופית הינה, אמונה אוניברסאלית בבורא עולם. מתוך נבואת רחל - " שני גויים בבטנך ושני לאומים ממעייך יפרדו" , לא ניתן להבין אם זו המטרה והיעוד הסופי, או שמא זו אבן דרך ביחסי האומות. או אולי היצרים והתכונות שאותם משקפים כל אומה ואומה. אך מתוך המשך הפרשה , ומצפייה באינטראקציה הבלתי פוסקת בין עשיו ליעקב, וכן מתור ברכות יצחק לעשיו - "... וְהָיָה כַּאֲשֶׁר תָּרִיד וּפָרַקְתָּ עֻלּוֹ מֵעַל צַוָּארֶךָ ...." . נראה כי ההיפרדות אינה היפרדות שלמה. ישנו קשר הסטורי ונצחי בין יעקב שמשקף את ההוויה הישראלית לבין עשיו ותולדותיו. ברכת הבכורה נתנה את האפשרות לבחור בטל השמיים (רוחניות) כעיקר ולא רק בשמני הארץ (גשמיות) כעיקר. אך " ויבז עשו את הבכורה" ברגעי הדילמה והבחירה הראה מה חשוב לו באמת, 'נזיד העדשים' , המסמל את תאוות האדם . השאר, הבכי והכעס, אינם אלא התפרצות של אגו ונקמנות . אך לא מצינו שעשיו מתלונן על תוכן הברכה. אלא על כך שברך את יעקב ( וַיִּשְׂטֹם עֵשָׂו אֶת יַעֲקֹב עַל הַבְּרָכָה אֲשֶׁר בֵּרֲכוֹ אָבִיו). רבקה אמנו ידעה ברוח קדשה, איזו ברכה ( שפע, "וה' ברך את אברהם בכל...") מתאימה לעם ישראל, ומה מתאים לשאר העמים. ממש כשם שידעה שרה אמנו מי מתאים יותר להמשיך את מקומו ודרכו של אברהם אבינו ( כִּי לֹא יִירַשׁ בֶּן הָאָמָה הַזֹּאת עִם בְּנִי עִם יִצְחָק בראשית פרק כא). אך לא לעולם חוסן, על פי הרמב"ם ביכולתנו להרחיב צינור רוחניות זה או לצמצמו חלילה. צמצום השפע הרוחני אומר הרמב"ם, קשור בהכרח ליחסנו אל הגשמי והעמדתו במרכז חיינו. "הלא בארתי לך שזה השכל אשר שפע עלינו מהשם יתעלה, הוא הדבוק אשר בינינו ובינו, והרשות נתונה לך אם תרצה לחזק הדבוק הזה תעשה, ואם תרצה להחלישו מעט מעט עד שתפסקהו תעשה... ודע שאתה ולו היית החכם שבבני אדם באמתת החכמה האלהית, כשתפנה מחשבתך למאכל צריך, או לעסק צריך, כבר פסקת הדבוק ההוא אשר בינך ובין הש"י, ואינך עמו אז וכן הוא אינו עמך, כי היחס ההוא אשר בינך ובינו כבר נפסק בפעל בעת ההיא, ומפני זה היו מקפידים החסידים על השעות שהיו בטלים בהם מלחשוב בשם, והזהירו ממנו ואמרו, אל תפנו אל מדעתכם... (ספר מורה הנבוכים חלק שלישי פרק נא) כך גם מתברר מברכת יצחק את עשיו, אשר בסיומה מנסה יצחק לנחמו קמעה ... " והיה כאשר תריד-, את יש לך ירידים שווקים והוא יש לו שווקים, את יש לך נימוסות והוא יש לו נימוסות, א"ר יוסי בר חלפתא אם ראית אחיך (יעקב) פורק עולה של תורה מעליו, גזור עליו שמדים ואתה שולט בו, הה"ד (שם /ישעיהו/ סג) כי אתה אבינו כי אברהם לא ידענו וישראל לא יכירנו ויצחק היכן הוא מי שהוא אומר לו גזור עליו שמדים את מתכיפו לאבות." (בראשית רבה (וילנא) פרשה סז) אך לא זו עיקר תכליתנו ומגמתנו, להצליח ולשלב בין החול ובין הקודש. אמנם עם שעיקרו רוחניות ועיסוקו גם בגשמיות אנו, אך גם שליחות יש לנו בקרב העמים. הצורך באומה הישראלית היה ועדיין, להשרות בקרב האומות את האידיאל הרוחני והאמונה בה' ולהוכיח שיש מקום לשלב חיי עמל, בד בבד עם חיים רוחניים . דבר זה עשו אבות האומה ע"י נטיעת הפן הרוחני בנו והפצתו בעולם (תפקיד ישראל בעמים הרש"ר הירש אגרות צפון אגרת ט"ו) זו היתה תכלית מעשיהם של אבות האומה והדרך הטובה והחינוכית ביותר הייתה דוגמא טובה , ומעשה אבות סימן לבנים. נשאלת השאלה האם יש פתרון למי שכבר נגרר אחרי נורמות חברתיות קלוקלות וחומריות משכרת? על כך עונים חז"ל- "וירח את ריח בגדיו-בוגדיו... כְּפֶלַח הָרִמּוֹן רַקָּתֵךְ אֲפִילוּ רֵיקָנִין שֶׁבָּךְ מְלֵאִים מִצְוֹת כָּרִמּוֹן. רִבִּי זֵירָא אָמַר מֵהָכָא (בראשית כ''ז) וַיָּרַח אֶת רֵיחַ בְּגָדָיו אַל תִּקְרֵי בְגָדָיו אֶלָּא בוֹגְדָיו". על פי חז"ל, הכיר וידע יצחק בתרמית ובכל זאת ברך את יעקב. מסביר בעל המדרש שמעוני " העברי הראשון אשר התחפש בלבוש "נכרי" למען יוכל ליהנות לא רק "מטל השמים" כי אם גם "משמני הארץ", היה יעקב אבינו. רבקה אמו הלבישה אותו את בגדי עשיו החמודות למען לא יכירו אביו... . החיזיון הזה חוזר ונשנה...רבים נמצאים בנו בכל דור ודור להסתיר מוצאם כי מזרע יעקב הם ומתחפשים בלבוש עשיו... (משנים הופעתם, התנהגותם,תרבותם וסגנון לשונם) אולם סוף סוף גם הבוגדים באמת בשעה שעושים תשובה, סופם מוכיח על תחילתם שלא היו בוגדים בעומק ליבם ... כי בגדי עשיו שלבשו הם ממש כבגד עשיו שלבש יעקב בשעתו, לא מפני שמצאו חן בעיניו אלא כדי ליטול את הברכות"


הרב גולן נאוי

המוסר דין על חבירו הוא נענש תחילה

"ותמת שרה בקרית ארבע היא חברון בארץ כנען ויבא אברהם לספוד לשרה ולבכתה".(כג,ב)

הגמרא, במסכת 'ראש השנה' דף ט'ז:, מבארת לנו מדוע מתה שרה לפני אברהם: "ואמר רבי יצחק:

ג' דברים מזכירין עוונותיו של אדם, אלו הן: קיר נטוי ועיון תפילה ומוסר דין על חבירו". דאמר רבי חנן:" כל המוסר דין על חבירו הוא נענש תחילה, שנאמר:" ותאמר שרי אל אברם חמסי עליך", וכתיב:"ויבא אברהם לספוד לשרה ולבכותה". ומבאר רש"י:" 'מוסר דין', כמו :" ישפוט ה' ביני ובינך"(שאמרה שרה לאברהם) ואומרים: כלום ראוי הוא שיענש חבירו על ידו?!". כזכור, בפרשת 'לך-לך', בפרק ט'ז, לאחר שיולדת הגר, שפחת שרה, בן לאברהם אבינו, מזלזלת הגר בשרה אמנו הצדיקה ומעליבה אותה "ותקל גבירתה בעיניה", בתגובה לכך, פונה שרה בטרוניה מהולה אולי בכעס כלפי אברהם אבינו:" ותאמר שרי אל אברם חמסי עליך, אנכי נתתי שפחתי בחיקך ותרא כי הרתה ואקל בעיניה, ישפוט ה' ביני וביניך", כאן, במילים אלו מסרה דין לשמים על אברהם ובכך בעקיפין גרמה למותה המוקדם ונענשה היא ולא אברהם כפי שביקשה, וכפי שמסביר 'בעל הטורים'(כג,ב):" 'ולבכתה','כ' קטנה, שהיתה כמו גורמת מיתתה שמסרה דין ועל כן נענשה היא תחילה והמעבד עצמו לדעת, אין מספידין אותו". במאמר מוסגר, נזכיר כי כעסה של אמנו שרה לא נבע מכך שילדה  הגר בן מאברהם, שהרי זו היתה מטרת המסירה וביוזמתה שלה, אלא נבע הכעס מכך שאברהם לא התפלל לזרע בנים בלשון רבים והיה לו להתפלל לה' ולומר:" ואנו הולכים ערירים" ולא כפי שביקש:" ואנכי הולך ערירי" ולכן אכן ילד הוא ולא היא. ועוד נבע מכך שלא מיחה בהגר כאשר זילזלה בשרה הפגועה. ונחזור לנ"ד, " אמר רבי תנחומא:" ראויה היתה שרה להגיע לשניו של אברהם(קע"ה) וע"י שאמרה:" ישפוט ה' ביני ובינך", נמנעו מחייה מ"ח שנה".(מדרש רבא,ברא',מה).

וקשה על רצונה של שרה למסור דין על אברהם אבינו והרי אומרת הגמרא, שבת,קמ"ט.:" כל שחבירו נענש על ידו, אין מכניסים אותו במחיצתו של הקב"ה", נלמד מהפס':" ענוש לצדיק לא טוב", כלומר: צדיק המעניש, לא טוב. ו'לא טוב' פירושו- רע וכתוב:" לא יגור במגורך רע", ואם היה נענש אברהם על ידה, לא היתה נכנסת במחיצתו של הקב"ה!!.

 מאידך, ישנם פסוקים המוכיחים, כי המוסר דין חבירו לשמים, לא נענש ועוד הקב"ה ממלא את מבוקשו:" כל אלמנה ויתום לא תענון אם ענה תענה אותו, כי אם צעוק יצעק אלי שמוע אשמע צעקתו וחרה אפי והרגתי אתכם בחרב והיו נשיכם אלמנות ובניכם יתומים".(שמות,כב,כב-כג). ומבאר רבינו בחיי בן אשר:" אשלם לו החמס שעושה לו חבירו...שאני נפרע ממי שעושה לו החמס...ומדת הדין מתוחה כנגדו". וכן אנו מוצאים ,כאשר מקשה פרעה את העבודה על ישראל בעקבות הדרישה של משה ואהרון: 'שלח את עמי', כי שוטרי בני ישראל מוסרין דינם של משה ואהרון לשמיים באומרם :"ירא ה' עליכם וישפוט אשר הבאשתם את רחינו בעיני פרעה ובעיני עבדיו..."ולא מצינו כי נענשו על כך?! וכן אתה מוצא אצל דוד המלך, במזמור ק'ט, מסירת דין לשמיים ארוכה, קשה ומפורטת מאוד:" כי פי רשע ופי מרמה עלי פתחו דברו אתי לשון שקר..:הפקד עליו רשע ושטן יעמוד על ימינו...יהיו ימיו מעטים..יהיו בניו יתומים ואשתו אלמנה...אל יהי לו מושך חסד ואל יהי חונן ליתומיו וגו' וגם כאן לא מצינו כי נענש על דבריו אלה ואולי אפילו יתכן יותר שמילא ה' בקשותיו אלו! וישנם עוד מס' דוגמאות אך קצרה היריעה .

 ננסה לברר א"כ, מתי כן 'אפשר' למסור דין ומתי לא.   במס' ב"ק,דף צ"ג., מרחיבה הגמרא את המימרא של רב חנן,ממס' ראש השנה ט"ז:,דלעיל ומוסיפה פרט חשוב:" אמר רב חנן, המוסר דין על חבירו הוא נענש תחילה...והני מילי, דאית ליה דינא  בארעא!!!", כלומר, כאשר יש אפשרות לפנות לבית דין שיברר ויפסוק דין אמת, אז אסור למסור דין לשמיים שאז חו"ש יענש, אך כאשר אין דינא בארעא, יתכן וכן יש מקום לבקש דינו כפי שעשה דוד, שהרי רדפוהו חינם ולא היה לו למי לפנות,(עיין חושן משפט,סימן תכ"ב,א). ובנ"ד, נביא את דברי ה'תוספות',בבא קמא דף צג.:"דאיכא דיינא בארעא" - ובימי שרה היה ב"ד של שם קיים!! ומסביר ה"מעם לועז":...כי מאחר שאז היתה קיימת ישיבת שם ועבר בני נח, היתה צריכה שרה אמנו ללכת לשם ולא לריב עם בעלה ולבקש משפט"...

וכך נפסק בשולחן ערוך- חושן משפט הלכות חובל בחבירו סימן תכב:"...אסור לבקש דין מן השמים על חבירו שעשה לו רעה. ודוקא דאית ליה דיינא בארעא. וכל הצועק על חבירו, הוא נענש תחלה (גמרא פ' החובל). וי"א: דאפילו לית ליה דיינא בארעא אסור לצעוק עליו, אא"כ הודיעו תחלה [הר"ן]


הרב יגאל זורבבלי