צַהֲלִי וָרֹנִּי, יוֹשֶׁבֶת צִיּוֹן כִּי-גָדוֹל בְּקִרְבֵּךְ, קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל

המרכז הקהילתי איחוד שיבת ציון
Bookmark and Share
הודעות

שיעורים היום :
  • נושא: תלמוד-דף יומי בימי: ראשון בשעה: 07:30 מיקום: במרכז הקהילתי מיועד ל: גברים
  • נושא: תלמוד בבא מציעא בימי: ראשון בשעה: 10:30 מיקום: במרכז הקהילתי מיועד ל: למבוגרים[גימלאים
  • נושא: תלמוד-מסכת קידושין בימי: ראשון בשעה: 18:00 מיקום: במרכז הקהילתי מיועד ל: למתחילים
  • נושא: משניות ממסכת ברכות בימי: ראשון בשעה: 20:00 מיקום: במרכז הקהילתי מיועד ל:
  • נושא: הלכות שבת בימי: ראשון בשעה: בין מנחה לערבית מיקום: במרכז הקהילתי מיועד ל: גברים

זמני תפילה לשבוע בתאריכים
18/11 - 25/11

אמצע השבוע ימים א-ה

שחרית מניין א : 06:00

שחרית מניין ב : 7:00

מינחה : 16:31

ערבית : 16:51

שבת פרשת : ויצא

הדלקת נרות : 16:15

מנחה ערב שבת : 16:25

שחרית : 09:15

מנחה גדולה : 12:15

ערבית מוצ"ש : 17:16


האתר מוקדש לעילוי נשמת:
ת.נ.צ.ב.ה.

מעוניין להקדיש את האתר לעילוי נשמת קרוביך? צור קשר
(ח"י ש"ח לחודש)


יוארצייט
קישורים

על פרשת: חוקת

זאת חקת התורה

אנו נפרדים בפרשה משניים מתוך שלושת האחים-המנהיגים שליוו את עם ישראל בתהליך יציאתו ממצרים, מרים ואהרן שמתים מיתת נשיקה. ברקע כבר עומדת הפרידה ממשה רבנו בעקבות פרשת "מי מריבה". אבל בתחילת הפרשה יש הקדמת רפואה למכה. יש פתרון למציאות טומאת המוות בעולם. פרה אדומה. פרשה שרק למשה התגלו סודותיה, ושלמה המלך החכם באדם אמר עליה: "אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני".

"זאת חוקת התורה", סוד פנימי עצום טמון וחקוק בתורה.

 "ויקחו אליך פרה", פרה בארמית תורא. אדם שממית עצמו באהלה של תורה, זוכה להיות ספוג ומחובר אל התורה. לעולם פרה אדומה נקראת על שמו של משה רבנו (רש"י י"ט ב' ד"ה "ויקחו אליך"), כפי שהתורה נקראת תורת משה. תורתו של משה קיימת לעד, כל הפרות בטלות ושלך קיימת (במד"ר י"ט ו') וכך תקרא: "הפרה שעשה משה במדבר".

"אדומה תמימה","תורת ה' תמימה משיבת נפש".

"אשר אין בה מום", התורה היא מעבר לזמן, היא נצחית. המשולש: "הוא השטן הוא יצר הרע הוא מלאך המוות" (ב"ב ט"ז.), המבטאים את החסרונות והמומים בבריאה אינם עומדים בפני התורה. לכן יצר הרע משיב עליה (במד"ר י"ט ה'), וכך גם השטן ואומות העולם שעתידים לחלוף מן העולם, אין להם השגה בה כלל, ומונים את ישראל עליה (רש"י תחילת הפרשה).

"אשר לא עלה עליה עול", התורה נותנת לאדם חרות ממלאך המוות (במד"ר ט"ז כ"ד), שמביא איתו את הטומאה. לעומת זאת משה רבנו וכל מי שמת מיתת נשיקה אין להם טומאה כיון שלא מתו בידי מלאך המוות. אמנם זכו כל ישראל לחרות ממלאך המוות במתן תורה. אבל בעקבות חטא העגל אבדו את מעלתם זו ולכן תבוא הפרה ותקנח את צואת הטומאה שהחזיר העגל אל העולם ונתן שוב שליטה  למלאך המוות. (כלי יקר י"ט ב' ד"ה "פרה אדומה תמימה").  

אמנם אותה גזרת גורל שנראית בלתי מנוצחת, מציאות המוות בעולם, גם לה יש מענה וגם היא רק שלב ביניים שעתיד להסתלק מן העולם. בעקבות חטא העגל חל עיכוב זמני בסילוקו של המוות מן העולם, אך בסופו של דבר "ובלע המוות לנצח".

 

תם כל הדור של עם ישראל היוצאים ממצרים. בניהם שעתידים להיכנס לארץ מוצאים את עצמם במאבק מול כוחות איתנים: ממלכת אדום, עמלק בלבוש כנעני, נחשים שרפים, ממלכת סיחון ועוג, כשברקע עומדות ממלכות עמון ומואב. יש כאן מאבק שלפני הכניסה לארץ.   

המפגש הכואב עם הנחשים מזכיר את חטא אדם הראשון שהנחש הביא את קלקולו. גם כאן עוד לא נמצא הפתרון המיוחל, וגם המפגש עם בני עשו ועם עמלק עדין לא בא לסיומו בפרשה.  

אבל התיקון מתחיל, והדרך אל ארץ ישראל נפתחת. סיחון מסולק מן הדרך. גם עוג מלך הבשן שכבר האריך ימים ושנים ונראה כבלתי מנוצח והמוות לא יכול לו, ואף משה רבנו חושש שזכותו של עוג תעמוד לו, אבל הקב"ה אומר לו: "אל תירא אותו", וגם עוג מוצא את מותו.

מתחיל תיקון חטא המרגלים, והמרגלים החדשים ששולח משה לא זו בלבד שאינם חוזרים ומוציאים דיבה, אלא הם עצמם בטוחים בתפילתו של משה והולכים וכובשים את יעזר (כ"א ל"ב וברש"י).

   ישראל כבר עומדים מול יריחו והארץ המיוחלת נשקפת מולם.


הרב דניאל ארנוולד

תבוא אמו ותנקה.....

המהומה נשמעה היטב בכל הארמון.

 כששמעה זאת השפחה במקום עבודתה במטבח, היא לא חשבה שהדבר נוגע אליה. אך פתאום הופיעו סביבה מספר חיילים ממשמר-הכבוד של המלך. כאשר פנו אליה ואמרו לה שהיא נקראת בדחיפות ע"י המשנה למלך אל מקום כסא-המלך, היא הבינה שהיא אכן קשורה בדרך כלשהי למה שהתרחש.

בדרכה לשם, היא ראתה שמבטים נעוצים בה. חלקם במבט מאשים, חלקם במבט של רחמים, והיו גם כמה פרצופים שהיו נראים קצת משועשעים (עד כמה שהדבר ראוי בבית המלכות - כך חשבה לעצמה).

היא לא דמיינה שתראה אותו שם. הוא היה אמור להיות במקום אחר בכלל, אצל מטפלת הילדים, אבל הוא אכן היה שם: גיל, הבן היקר שלה. ילד חמוד כמעט בן ארבע שנים. ליבה החל להגביר את פעימותיו. מה כבר עולל הבן היקיר? שאלה את עצמה. היא ראתה שאנשים רבים מסתובבים סביבו והוא קצת מבולבל וספק בוכה. היא ניסתה לגשת אליו, אבל אז חיל המשמר הורה לה לגשת אל המשנה למלך.

- "גברת, האם זהו בנך"?

- "כן" ענתה וקולה בקושי נשמע. מעולם לא קראו לה בתואר כבוד שכזה.

- "בנך היקר הגיע לכאן לפני מספר דקות, אל חדרו הפנימי של המלך, אל מקום כסא המלכות, ובידיו תשורה למלך". היא לא ידעה אם היא צריכה לחייך, או שמא להרגיש נזופה. "הוא הביא למלך כוס מלאה בבוץ טרי שאסף מחצר גן-הילדים והביא אותה אל המלך. בבואו לכאן, ניסו לעצור אותו חיילי המשמר, אך הוא חמק ועבר והגיח פנימה. כאן בפנים מעד, ותכולת הכוס התפזרה לה לכל עבר.

"אני מניח שאת רואה את הלכלוך?" האנשים הרבים שהתגודדו שם זזו קמעא והיא ראתה את שלולית הטינופת, אשר כערה את פלטינו של המלך, ופניה החלו להאדים. "כיון שבנך עוד צעיר לימים וכוונתו הייתה טובה, הוד רוממתו המלך ביקש לתת לך אפשרות מחילה על מעשהו,  באם תועילי להשיב את הסדר והניקיון למקום - מייד בהקדם האפשרי!"

 

בבית, לאחר המעשה.

אימא: "אני מבינה שרצית לתת היום מתנה למלך."

ילד: "כן, אימא, היום הכנתי לו משקה מיוחד."

אימא: "חשבת שזה ישמח את המלך?"

ילד: "כן, אני בטוח שהוא שמח, כי באמת התאמצתי. אבל... בכל זאת ראיתי שהמלך קצת הצטער." 

אימא: "אכן הוא שמח בכוונתך, אך רצון המלך שיביאו לו את מה שציווה שיביאו ולא שישנו את דבריו או יביאו לו דברים אשר לא כדת."

ילד: "הלוואי שהייתי יודע את כל מה שרוצה המלך מנתיני הממלכה, אז הייתי יודע בעצמי איזה דברים הוא אוהב שיביאו לו."

אימא: "אבל לא אתה ולא אף אחד יודעים את כל עומק חכמת המלך ורצונו. הנה אני נקראתי לנקות את מה שלכלכת, וכך למדנו, שאין אדם אשר יוכל להבין את עמקי סודות המלך. לכן ראוי לו שלא ינסה בעצמו לעשות כל אשר עולה על רוחו, כי אז עלול הוא רק לטנף את ההיכל."

ילד: "אבל אימא, האם אי אפשר כלל להבין שום דבר מדעת המלך ואסור לחקור את דעתו?"

אימא: "ובכן בני היקר, לא רק אפשר וראוי, גם חובה היא ללמוד ולהבין את חכמת המלך ורצונו מאיתנו, אך תמיד לזכור שרחוקה היא ועמוקה היא ולא יוכל בן אנוש להבין את כל חכמת המלך".

ילד: "שמעתי שאומרים שהמשנה למלך בלבד הוא יודע להבין את עומק כוונת המלך".

אימא: "באמת רק למשנה למלך גילה המלך את עומק כוונותיו. לכך זכה המשנה, כיון שביטל את עצמו בענווה מוחלטת לגבי המלך. אנו הנתינים שמחים לשמוע מאת המשנה למלך, את המעשה הרצוי בעיני המלך ואת החכמה החבויה בו - כל אחד כפי יכולת השגתו. כך יוכל כל אחד לבטא את עומק כוונתו ורצונו לשמח את המלך במעשה הנכון והרצוי לפני המלך."

ילד: "האם לעולם לא אוכל להיות מקורי ולפנות אל המלך בדרכי הייחודית"?

אימא: "עוד רבות יהיה עליך ללמוד ולהשקיע, וכשתהיה בדרגה המתאימה תדע מהי הוספה גורעת ומהו הריבוי המשובח בעיני המלך, וכך תוכל לקשט את תשורתך אל המלך באופן המיוחד לך".                                                    

 

אף זאת אמרה הפרה לעגל: "הנה באתי לתקן את אשר עשית, טינוף זה אשר טינפת את פלטינו של המלך, לטהר את טומאת המוות הזה, שירד שוב לעולם בגללך".

אמר העגל: "הן מאוד רציתי לבטא את עומק תשוקתי לבורא העולם ולברור מתוכי את המעשה הרצוי בעיני, לשמח את מלכו של עולם".

אמרה הפרה: "כוונתך רצויה אך מעשך זה אינו רצוי. אך לאחר שייטהר העולם לחלוטין מן הטינוף המזהם, ובלע המוות לנצח, גם אלה תשכחנה ולא יישאר זכר למעשך".


הרב דניאל ארנוולד

פינת ההלכה פלפול לפרשת: חוקת

מאת מורינו ורבנו: הרב בן ציון נשר

באו לפנינו לדין תורה שני תיקים של בעלי דין, באחד מהם היה התובע כהן, ואמר שיש להקדים את דינו, משום שכהן קודם לכל דבר שבקדושה, כמו ששנינו (גיטין נ"ט ב' הוריות י"ב ב') שכהן קודם מהפסוק "וקדשתו".

תשובה: בשו"ע חו"מ סי' ט"ו ס"א נפסק: "צריך הדיין שיקדים לדון הדין שבא לפניו תחילה, אבל צריך להקדים דין של תלמיד חכם אפילו בא לבסוף...", ובס"ב: "היו לפניו דינים הרבה מקדימין דין היתום לדין האלמנה ודין האלמנה קודם לדין תלמיד חכם...". ולכאורה ממה שלא נזכר בדיני הקדימה שיש להקדים דין הכהן, מוכח שאכן אין לו דין קדימה.  

ועיין ב"תומים" סי' ט"ו סק"ג, שהקשה מדוע השמיטו הפוסקים דין הקדימה של כהן בדין, הרי בגמ' נדרים ס"ב א', מוכח להדיא שיש להקדים את דינו, ששנינו שם שמותר לתלמיד חכם להודיע במקום שאין מכירים אותו שהוא תלמיד חכם כדי שיפסקו לו את דינו בתחילה, ולמדו מהפסוק "ובני דוד כהנים היו", מה כהן נוטל בראש אף תלמיד חכם נוטל בראש, וכהן מנלן דכתיב וקדשתו..., לכל דבר שבקדושה פתוח ראשון ולברך ראשון וליטול מנה יפה ראשון", ומעתה הדברים קל וחומר, שאם נפסק שיש להקדים ת"ח, בודאי שיש להקדים כהן שממנו למדנו דין ת"ח. ותירץ שהקדימה בת"ח היא לא משום קדושתו אלא משום שלא יבטל מלימודו, ולכן אין דין קדימה בכהן שקדימתו היא משום קדושתו, וכי מה קדושה יש בהקדמת דברי ריבות. ועוד תירץ שם ע"פ דברי "מגן אברהם" או"ח סי' ר"א, שלכן אין נזהרין בזמננו להקדים הכהן בכל מילי, משום שאין אנו בקיאים ביחוסי כהונה, והכי נמי שייך טעם זה, ולכן לא הזכירו הפוסקים הקדמת הכהן בדין. ועיין להגרש"ק ב"חכמת שלמה" שע"ג השו"ע שם, שתמה גם הוא על דבר השמיט"ה מדין קדימת כהן, ומסיק לדינא שאכן צריך להקדים דין הכהן, מכל שכן דתלמיד חכם, שהרי בגמ' למדו דין ת"ח מכהן, אלא שכתב דאפשר דלכך השמיטוהו, ע"פ דברי מג"א דלעיל, ומסיים בצ"ע.    

אכן בשו"ת "שואל ומשיב" מהדורה רביעית ח"ב סי' ר"י, הביא דברי ה"תומים" שתירץ דכהנים בזה"ז הם רק כהני חזקה, וכתב עליו: "ובאמת שחלילה למרא דלימא הכי, ואף שבשו"ת מפלפלים בזה, לא לדינא אמרו כן רק לסניף, ובפרט דעכ"פ בזמן הש"ס היה מצוה למשרי תיגרא", והוא תירץ ע"פ מה שיסד שם לעיל, שהכהן עצמו אין בו יתרון משאר ישראל, רק שהישראל מצוה עליו להקדיש הכהן, א"כ כיון שהכהן יכול למחול על כבודו, שוב לא עדיף האי עשה דוקדשתו, דהא יכול למחול על כבודו.

שוב ראיתי שבשו"ת "חקרי לב" חו"מ ח"א סי' ח', נסתפק בשאלתנו האם יש להקדים דינו של הכהן, וכתב שאם כי נראה שגם לגבי דין יש להקדימו, אך מהסס בזה איך לא אישתמיט שום פוסק שיפסוק קדימות אלו לגבי דין. עיי"ש. ובספר "שמע אברהם" חו"מ סי' א', הביא ספיקו של הרב חק"ל, ופשיט לה מגמ' דנדרים הנ"ל, וציין ל"עיון יעקב" בחידושי נדרים שכתב כן לדבר פשוט, ועל התמיהה מדוע לא הזכירוהו הפוסקים, כתב שלרוב פשיטותו לא הוצרכו להזכירו. ועיין עוד ב"נחמד למראה" על ירושלמי הוריות פ"ד ה"ג, לגבי דיני קדימת כהן, שהביא ספיקו דחק"ל, ומסיק לדבר פשוט שגם לגבי דין יש לכהן דין קדימה.