צַהֲלִי וָרֹנִּי, יוֹשֶׁבֶת צִיּוֹן כִּי-גָדוֹל בְּקִרְבֵּךְ, קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל

המרכז הקהילתי איחוד שיבת ציון
Bookmark and Share
הודעות

שיעורים היום :
  • נושא: תלמוד-דף יומי בימי: ראשון בשעה: 07:30 מיקום: במרכז הקהילתי מיועד ל: גברים
  • נושא: תלמוד בבא מציעא בימי: ראשון בשעה: 10:30 מיקום: במרכז הקהילתי מיועד ל: למבוגרים[גימלאים
  • נושא: תלמוד-מסכת קידושין בימי: ראשון בשעה: 18:00 מיקום: במרכז הקהילתי מיועד ל: למתחילים
  • נושא: משניות ממסכת ברכות בימי: ראשון בשעה: 20:00 מיקום: במרכז הקהילתי מיועד ל:
  • נושא: הלכות שבת בימי: ראשון בשעה: בין מנחה לערבית מיקום: במרכז הקהילתי מיועד ל: גברים

זמני תפילה לשבוע בתאריכים
18/11 - 25/11

אמצע השבוע ימים א-ה

שחרית מניין א : 06:00

שחרית מניין ב : 7:00

מינחה : 16:31

ערבית : 16:51

שבת פרשת : ויצא

הדלקת נרות : 16:15

מנחה ערב שבת : 16:25

שחרית : 09:15

מנחה גדולה : 12:15

ערבית מוצ"ש : 17:16


האתר מוקדש לעילוי נשמת:
ת.נ.צ.ב.ה.

מעוניין להקדיש את האתר לעילוי נשמת קרוביך? צור קשר
(ח"י ש"ח לחודש)


יוארצייט
קישורים

על פרשת: חג סוכות

ושמחת בחגך לחג הסוכות

בחמש מקומות בתורה מצווים אנו על השמחה. בכולם כולל זו הרלוונטית לנו (ושמחת בחגך והיית אך שמח) יש סיבה למסיבה. בכל המקומות בתורה אשר אנו מצווים/מחויבים לשמוח, אין ניתוק מן המציאות הסובבת אותנו. אין הקב"ה מבקש אותנו לשמוח כאשר עצוב לנו חלילה או כאשר רע לנו. לעומת זאת ממקום אחד בתורה, מקבלים אנו תמונה כוללת לאשר עלול להתרחש כאשר לא נעבוד את הקב"ה בשמחה בחיי היום יום, ומכאן אנו למדים שזו גם דרך חיים. בפרשת כי-תבוא הקב"ה  מבטיחנו שאם נגיע ארצה ונקיים מצוות יגמול לנו על שמירת מצוותיו וההליכה בדרכו.- "וְהָיָה אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע בְּקוֹל ה' אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל מִצְוֹתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם וּנְתָנְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ עֶלְיוֹן עַל כָּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ:וּבָאוּ עָלֶיךָ כָּל הַבְּרָכוֹת הָאֵלֶּה וְהִשִּׂיגֻךָ כִּי תִשְׁמַע בְּקוֹל ה' אֱלֹהֶיךָ:בָּרוּךְ אַתָּה בָּעִיר וּבָרוּךְ אַתָּה בַּשָּׂדֶה: ..."אך חלילה אם לא נשמע בקולו , רעות וצרות גדולות עלולות להגיע לפתחנו -     "וְהָיָה אִם לֹא תִשְׁמַע בְּקוֹל ה' אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל מִצְוֹתָיו וְחֻקֹּתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם וּבָאוּ עָלֶיךָ כָּל הַקְּלָלוֹת הָאֵלֶּה וְהִשִּׂיגוּךָ:אָרוּר אַתָּה בָּעִיר וְאָרוּר אַתָּה בַּשָּׂדֶה:... ".  בסופם של תיאורים אלו מגיעות הסיבות שבגינן נגיע למציאות הכל כך קשה. "וּבָאוּ עָלֶיךָ כָּל הַקְּלָלוֹת הָאֵלֶּה וּרְדָפוּךָ וְהִשִּׂיגוּךָ עַד הִשָּׁמְדָךְ כִּי לֹא שָׁמַעְתָּ בְּקוֹל ה' אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹר מִצְוֹתָיו וְחֻקֹּתָיו אֲשֶׁר צִוָּךְ:וְהָיוּ בְךָ לְאוֹת וּלְמוֹפֵת וּבְזַרְעֲךָ עַד עוֹלָם:  תַּחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב מֵרֹב כֹּל:    לכאורה יש לשאול, האם משום שלא עבדנו את ה' אלוקינו "בשמחה ובטוב לבב" ראויים אנו לכל העונשים והתיאורים הקשים  הללו ? מה כל כך נורא באדם שמקיים את מצוות ה' ללא שמחה וללא מאור פנים. האם לא נאמר ע"י חז"ל מוטב שילמד שלא לשמה שמתוך שלא לשמה יבוא לשמה.

 כדי להסביר קושי זה יש להסביר את צמד הפסוקים בצורה הבאה: המציאות הקשה שתגיע אלינו אם לא נעבוד  את ה' בשמחה אינה מגיעה כעונש על אופן ודרך העבודה, אלא כהתפתחות טבעית לצורה ולאופן בהם ניהלנו את חיינו. הפס'  "תַּחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב מֵרֹב כֹּל:" אינו הסיבה לעונש, אלא הסיבה ל- " כִּי לֹא שָׁמַעְתָּ בְּקוֹל ה' אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹר מִצְוֹתָיו וְחֻקֹּתָיו אֲשֶׁר צִוָּךְ"  .  אדם שלא מקיים את התורה מתוך חיבור אמיתי למצווה ,אט אט, יקיימה בצורה פחות טובה . משם הדרך לעזיבת התורה והמצוות קצרה ביותר, הן ברמה הפרטית והן ברמה הלאומית. כשהאדם שמח הוא אדם שלם. המצווה לא מתקיימת על ידו רק באופן פיזי חיצוני אלא בהזדהות מלאה של כל כוחות נפשו ואישיותו. ההזדהות והמוטיבציה הן שלמות רק כאשר אדם שמח במעשיו. כאשר אינו שמח במעשיו המצווה פגומה.חסרות  בה ההתלהבות ותחושת הסיפוק, שהנן חלק הכרחי מקיום מצווה מושלם. קיום מצווה אינו מעשה מכני של הגוף. הוא חייב לבטא את כל הרגשות של האדם. כשכל אישיותו של האדם נמשכת אחר ליבו ושכלו כדי לקיים מצווה במלוא הרצון והחשק, אזי שלמות זאת מתבטאת בשמחה.

הדרך להגיע למצב של שמחה עפ"י ההגדרה התורנית, ולקיים את דבר ה' בצורה הטובה ביותר היא: לפתח לב טוב. לכך רומזת התורה בכפילותה "בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב". סעד לכך מוצאים אנו במסכת אבות-  "חמשה תלמידים היו לרבן יוחנן בן זכאי ואלו הן: רבי אליעזר בן הורקנוס ורבי יהושע בן חנניה ורבי יוסי הכהן ורבי שמעון בן נתנאל ורבי אלעזר בן ערך ... אבא שאול אומר משמו: אם יהיו כל חכמי ישראל בכף מאזנים ורבי אליעזר בן הורקנוס אף עמהם ורבי אלעזר בכף שניה מכריע את כולם:

מה שמייחד ומעמיד את רבי אלעזר בן ערך במדרגה כל כך גבוהה שיכריע את הכף מול כל חכמי ישראל, ניתן ללמוד מהמשנה הבאה:  "אמר להם: צאו וראו איזוהי דרך ישרה שידבק בה האדם רבי אליעזר אומר עין טובה רבי יהושע אומר חבר טוב רבי יוסי אומר שכן טוב רבי שמעון אומר הרואה את הנולד רבי אלעזר אומר לב טוב אמר להם רואה אני את דברי אלעזר בן ערך שבכלל דבריו דבריכם. אמר להם: צאו וראו איזוהי דרך רעה שיתרחק ממנה האדם רבי אליעזר אומר עין רעה רבי יהושע אומר חבר רע רבי יוסי אומר שכן רע רבי שמעון אומר הלוה ואינו משלם ... רבי אלעזר אומר לב רע. אמר להם רואה אני את דברי אלעזר בן ערך שבכלל דבריו דבריכם:   (משנה מסכת אבות פרק ב  משנה ח' ט'). אדם בעל לב טוב, עובד את ה' בצורה הטובה והנכונה ביותר, משום כך דרגתו של רבי אלעזר גבוהה משל כולם. אם חוסר טוב לב גורם לעזיבת ה', טוב לב יגרור דבקות בה' ובמידותיו,וכמובן עבודת ה' בשמחה.

תורתנו הקדושה היא תורת חיים אשר מדריכה אותנו כיצד לחיות נכון, ולא חלילה להגיע למציאות של חוסר חיות עם כל המשתמע מכך. היא מלמדת אותנו שאיכות חיינו ומעשינו נגזרים מדרך מחשבתנו. המציאות  נגזרת  לא פעם ממה שאתה חושב שהיא. אדם שירגיש ויחשוב כעני , אזי גם מיליונים בבנק לא ישנו את תחושתו, ולהפך. תורתנו הקדושה מלמדת אותנו שהשורש של הכל נמצא בעומק, במחשבה, והשמחה והאושר אינם נמצאים בריגושים החיצוניים שבהם אנו מנסים ללא הרף לרגש את עצמנו. זהו גם המסר הגדול של חג הסוכות ניתן לשמוח גם בדירת עראי, כאשר מעלינו סוכך את כנפיו ריבונו של העולם.

בחמש מקומות בתורה מצווים אנו על השמחה. בכולם כולל זו הרלוונטית לנו (ושמחת בחגך והיית אך שמח) יש סיבה למסיבה. בכל המקומות בתורה אשר אנו מצווים/מחויבים לשמוח, אין ניתוק מן המציאות הסובבת אותנו. אין הקב"ה מבקש אותנו לשמוח כאשר עצוב לנו חלילה או כאשר רע לנו. לעומת זאת ממקום אחד בתורה, מקבלים אנו תמונה כוללת לאשר עלול להתרחש כאשר לא נעבוד את הקב"ה בשמחה בחיי היום יום, ומכאן אנו למדים שזו גם דרך חיים. בפרשת כי-תבוא הקב"ה  מבטיחנו שאם נגיע ארצה ונקיים מצוות יגמול לנו על שמירת מצוותיו וההליכה בדרכו.- "וְהָיָה אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע בְּקוֹל ה' אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל מִצְוֹתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם וּנְתָנְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ עֶלְיוֹן עַל כָּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ:וּבָאוּ עָלֶיךָ כָּל הַבְּרָכוֹת הָאֵלֶּה וְהִשִּׂיגֻךָ כִּי תִשְׁמַע בְּקוֹל ה' אֱלֹהֶיךָ:בָּרוּךְ אַתָּה בָּעִיר וּבָרוּךְ אַתָּה בַּשָּׂדֶה: ..."אך חלילה אם לא נשמע בקולו , רעות וצרות גדולות עלולות להגיע לפתחנו -     "וְהָיָה אִם לֹא תִשְׁמַע בְּקוֹל ה' אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל מִצְוֹתָיו וְחֻקֹּתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם וּבָאוּ עָלֶיךָ כָּל הַקְּלָלוֹת הָאֵלֶּה וְהִשִּׂיגוּךָ:אָרוּר אַתָּה בָּעִיר וְאָרוּר אַתָּה בַּשָּׂדֶה:... ".  בסופם של תיאורים אלו מגיעות הסיבות שבגינן נגיע למציאות הכל כך קשה. "וּבָאוּ עָלֶיךָ כָּל הַקְּלָלוֹת הָאֵלֶּה וּרְדָפוּךָ וְהִשִּׂיגוּךָ עַד הִשָּׁמְדָךְ כִּי לֹא שָׁמַעְתָּ בְּקוֹל ה' אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹר מִצְוֹתָיו וְחֻקֹּתָיו אֲשֶׁר צִוָּךְ:וְהָיוּ בְךָ לְאוֹת וּלְמוֹפֵת וּבְזַרְעֲךָ עַד עוֹלָם:  תַּחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב מֵרֹב כֹּל:    לכאורה יש לשאול, האם משום שלא עבדנו את ה' אלוקינו "בשמחה ובטוב לבב" ראויים אנו לכל העונשים והתיאורים הקשים  הללו ? מה כל כך נורא באדם שמקיים את מצוות ה' ללא שמחה וללא מאור פנים. האם לא נאמר ע"י חז"ל מוטב שילמד שלא לשמה שמתוך שלא לשמה יבוא לשמה.

 כדי להסביר קושי זה יש להסביר את צמד הפסוקים בצורה הבאה: המציאות הקשה שתגיע אלינו אם לא נעבוד  את ה' בשמחה אינה מגיעה כעונש על אופן ודרך העבודה, אלא כהתפתחות טבעית לצורה ולאופן בהם ניהלנו את חיינו. הפס'  "תַּחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב מֵרֹב כֹּל:" אינו הסיבה לעונש, אלא הסיבה ל- " כִּי לֹא שָׁמַעְתָּ בְּקוֹל ה' אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹר מִצְוֹתָיו וְחֻקֹּתָיו אֲשֶׁר צִוָּךְ"  .  אדם שלא מקיים את התורה מתוך חיבור אמיתי למצווה ,אט אט, יקיימה בצורה פחות טובה . משם הדרך לעזיבת התורה והמצוות קצרה ביותר, הן ברמה הפרטית והן ברמה הלאומית. כשהאדם שמח הוא אדם שלם. המצווה לא מתקיימת על ידו רק באופן פיזי חיצוני אלא בהזדהות מלאה של כל כוחות נפשו ואישיותו. ההזדהות והמוטיבציה הן שלמות רק כאשר אדם שמח במעשיו. כאשר אינו שמח במעשיו המצווה פגומה.חסרות  בה ההתלהבות ותחושת הסיפוק, שהנן חלק הכרחי מקיום מצווה מושלם. קיום מצווה אינו מעשה מכני של הגוף. הוא חייב לבטא את כל הרגשות של האדם. כשכל אישיותו של האדם נמשכת אחר ליבו ושכלו כדי לקיים מצווה במלוא הרצון והחשק, אזי שלמות זאת מתבטאת בשמחה.

הדרך להגיע למצב של שמחה עפ"י ההגדרה התורנית, ולקיים את דבר ה' בצורה הטובה ביותר היא: לפתח לב טוב. לכך רומזת התורה בכפילותה "בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב". סעד לכך מוצאים אנו במסכת אבות-  "חמשה תלמידים היו לרבן יוחנן בן זכאי ואלו הן: רבי אליעזר בן הורקנוס ורבי יהושע בן חנניה ורבי יוסי הכהן ורבי שמעון בן נתנאל ורבי אלעזר בן ערך ... אבא שאול אומר משמו: אם יהיו כל חכמי ישראל בכף מאזנים ורבי אליעזר בן הורקנוס אף עמהם ורבי אלעזר בכף שניה מכריע את כולם:

מה שמייחד ומעמיד את רבי אלעזר בן ערך במדרגה כל כך גבוהה שיכריע את הכף מול כל חכמי ישראל, ניתן ללמוד מהמשנה הבאה:  "אמר להם: צאו וראו איזוהי דרך ישרה שידבק בה האדם רבי אליעזר אומר עין טובה רבי יהושע אומר חבר טוב רבי יוסי אומר שכן טוב רבי שמעון אומר הרואה את הנולד רבי אלעזר אומר לב טוב אמר להם רואה אני את דברי אלעזר בן ערך שבכלל דבריו דבריכם. אמר להם: צאו וראו איזוהי דרך רעה שיתרחק ממנה האדם רבי אליעזר אומר עין רעה רבי יהושע אומר חבר רע רבי יוסי אומר שכן רע רבי שמעון אומר הלוה ואינו משלם ... רבי אלעזר אומר לב רע. אמר להם רואה אני את דברי אלעזר בן ערך שבכלל דבריו דבריכם:   (משנה מסכת אבות פרק ב  משנה ח' ט'). אדם בעל לב טוב, עובד את ה' בצורה הטובה והנכונה ביותר, משום כך דרגתו של רבי אלעזר גבוהה משל כולם. אם חוסר טוב לב גורם לעזיבת ה', טוב לב יגרור דבקות בה' ובמידותיו,וכמובן עבודת ה' בשמחה.

תורתנו הקדושה היא תורת חיים אשר מדריכה אותנו כיצד לחיות נכון, ולא חלילה להגיע למציאות של חוסר חיות עם כל המשתמע מכך. היא מלמדת אותנו שאיכות חיינו ומעשינו נגזרים מדרך מחשבתנו. המציאות  נגזרת  לא פעם ממה שאתה חושב שהיא. אדם שירגיש ויחשוב כעני , אזי גם מיליונים בבנק לא ישנו את תחושתו, ולהפך. תורתנו הקדושה מלמדת אותנו שהשורש של הכל נמצא בעומק, במחשבה, והשמחה והאושר אינם נמצאים בריגושים החיצוניים שבהם אנו מנסים ללא הרף לרגש את עצמנו. זהו גם המסר הגדול של חג הסוכות ניתן לשמוח גם בדירת עראי, כאשר מעלינו סוכך את כנפיו ריבונו של העולם.

 


הרב גולן נאוי

פינת ההלכה פלפול לפרשת: חג סוכות

מאת מורינו ורבנו: הרב בן ציון נשר

שאלני אדם אחד מאי שנא מצות לולב שהנשים נהגו לקיימה ולברך עליה, ממצות סוכה שאין מברכות עליה, הרי כזו כן זו הן מצוות עשה שהזמן גרמא, ואם קיי"ל (לנשים האשכנזיות) כדעת ר"ת (ר"ה ל"ג א' ד"ה הא) שיכולות לברך, מאי שנא לולב מסוכה.

תשובה: כשנשאלתי השתוממתי לרגע, כי לא ידעתי מנין לשואל שאין הנשים מברכות על הסוכה, ואנכי לא ראיתי שרפרף בה אדם מעולם, ותמיד ברכו "לישב בסוכה" עובר לאכילתן, וכך אמנם השבתי לו, וחזר ואמר שיודע שיש מחלוקת בדבר, ושואל רק מה סברתם של האומרים שאין לאשה לברך על הסוכה, בשעה שהם מודים שיכולה לברך על הלולב. והשבתי על אתר כי יתכן שהסיבה היא, משום שבסוכה אמרו בגמ' סוכה כ"ח א' לימוד מיוחד מפסוק, "האזרח – להוציא את הנשים", ולא נתמעטו רק מהכלל שכל מצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות. ובבואי הביתה ראיתי דברי התוס' בחולין ק"י ב' ד"ה טלית, שאמר ר"ת להדיא דנשים מברכות על הסוכה.

ובצאתי לחפש"י בספרים האם אשה אינה במצות סוכה, ראיתי כי היא בנויה על שמועה כי באה, שכך נהג מרן "חתם סופר", שלא הרשה לנשים לישב בסוכה, ובאו על זה בתילי תילים של סברות וחילוקים בפלפולא דאורייתא. עיין שו"ת "מי יהודא" ח"א סי' ו', ומה שהשיג עליו בשו"ת "דברי ישראל" ח"א סי' קצ"ז, וכבר קדם בסברא כזו נכדו של החת"ס בשו"ת "חתן סופר" ח"א שער הגדילים סי' כ"ג, ובשו"ת "להורות נתן" ח"ו סי' ל"ט. ואחר כל הדבורים הללו נתברר כי שמועה זו על מנהגו של החת"ס, היתה בכזי"ב בלדת"ה, וכמו שצויין ב"קובץ המועדים" ("מוריה" תשס"ג) עמ' תרע"ח, כי שאלו לבתו של החת"ס אם כך היה אכן מנהגו של אביה, ושחקה משמועה זו כי לא היו דברים מעולם, ותמיד ישבה עם אמה ואחותה עם אביה בסוכתו, וכן נהג אחיה "כתב סופר" שישב בסוכה עם כל בנות משפחתו. (ובאמת שהנכד "חתן סופר" לא כתב שלא ישבו הנשים בסוכה, רק כתב: "וכן אמרה לי א"מ הצדקת תחי', שמעולם לא ראתה בבית אביה רבינו בעל חת"ס ז"ל, שבירכו הנשים לישב בסוכה", גם ציין לדברי "ישועות יעקב" בסי' תר"מ שכתב, שהמנהג בעירו שנשים אינן מברכות על הסוכה ומברכות על הלולב, ולא נתן טעם לדבר. ועל זה בא ליישב מאי שנא סוכה משאר מ"ע שהזמן גרמא. ושם בחילוק השלישי כתב כדאמרן לעיל, שהוא מכיון שבסוכה יש פסוק מיוחד "האזרח" להוציא את הנשים, לכן לא שייך שתאמרנה "וצונו", כמו שאומרות על אותן מצות שנפטרו מהן מהכלל שמ"ע שהז"ג נשים פטורות. עיי"ש.

שוב ראיתי שנסתפק בזה בשו"ת "שואל ומשיב" מהדו"ת ח"ב סי' ח', האם נשים יכולות לחייב עצמן לאכול בסוכה ולברך, ויסוד הספק על פי מה שפסק הרמ"א באו"ח סי' י"ז ס"ב, שאין לנשים ללבוש ציצית שאינה חובת גברא, והכוונה היא כמו שכתב הט"ז שם, שאפילו לאיש אין חובה לקנות בגד של ד' כנפות אלא שאם קנה ולבש חייב בציצית, וא"כ הוא הדין והוא הטעם בסוכה, שמלבד ליל יו"ט הראשון אין חיוב לאכול בסוכה, והחיוב בשאר הימים הוא רק שאם אוכל אסור לו לאכול מחוץ לסוכה, וא"כ דמי לציצית שאינן לובשות, עיי"ש בכל מה שפלפל סביב לזה. אלא שבגופן של דברים יש לדון, דלא דמי מצות ציצית למי שאין לו בגד של ד' כנפות, שאין עליו חובה לקנות בגד כזה כדי להתחייב, (אם לא ממדת חסידות וכהגמ' במנחות מ"א א' שענשינן עליה בעידנא דריתחא), לדין מצות סוכה בשאר ימי החג, שאף שאין חובה מכל מקום מצות סוכה הרי נוהגת כל שבעת הימים, והיינו טעמא שמברכין בכל פעם שנכנסים או שאוכלים בה, יתר על מצה שאין מברכין עליה אלא בלילה הראשון. וא"כ עדיין לא הונח לנו  הדמיון שעשה בין ציצית לסוכה.

ועיין עוד ב"אתוון דאורייתא" כלל י"א, מש"כ בדמיון שבין ציצית לסוכה. ועיין שו"ת "משנה הלכות" חי"א סי' תקי"ד, מש"כ על דרך דרוש לפטור נשים מן הסוכה.