צַהֲלִי וָרֹנִּי, יוֹשֶׁבֶת צִיּוֹן כִּי-גָדוֹל בְּקִרְבֵּךְ, קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל

המרכז הקהילתי איחוד שיבת ציון
Bookmark and Share
הודעות

שיעורים היום :
  • נושא: תלמוד-דף יומי בימי: ראשון בשעה: 07:30 מיקום: במרכז הקהילתי מיועד ל: גברים
  • נושא: תלמוד בבא מציעא בימי: ראשון בשעה: 10:30 מיקום: במרכז הקהילתי מיועד ל: למבוגרים[גימלאים
  • נושא: תלמוד-מסכת קידושין בימי: ראשון בשעה: 18:00 מיקום: במרכז הקהילתי מיועד ל: למתחילים
  • נושא: משניות ממסכת ברכות בימי: ראשון בשעה: 20:00 מיקום: במרכז הקהילתי מיועד ל:
  • נושא: הלכות שבת בימי: ראשון בשעה: בין מנחה לערבית מיקום: במרכז הקהילתי מיועד ל: גברים

זמני תפילה לשבוע בתאריכים
18/11 - 25/11

אמצע השבוע ימים א-ה

שחרית מניין א : 06:00

שחרית מניין ב : 7:00

מינחה : 16:31

ערבית : 16:51

שבת פרשת : ויצא

הדלקת נרות : 16:15

מנחה ערב שבת : 16:25

שחרית : 09:15

מנחה גדולה : 12:15

ערבית מוצ"ש : 17:16


האתר מוקדש לעילוי נשמת:
ת.נ.צ.ב.ה.

מעוניין להקדיש את האתר לעילוי נשמת קרוביך? צור קשר
(ח"י ש"ח לחודש)


יוארצייט
קישורים

על פרשת: וישלח

שלחני כי עלה שחר הגאולה

"וַיֹּאמֶר שַׁלְּחֵנִי כִּי עָלָה הַשָּׁחַר וַיֹּאמֶר לֹא אֲשַׁלֵּחֲךָ כִּי אִם בֵּרַכְתָּנִי"

 

חז"ל מפרשים, בפירוש נפלא פס' זה,לעניין תהליך הגאולה:"רבי יהודה פתח ואמר (שיר ו',י): "מִי זֹאת הַנִּשְׁקָפָה כְּמוֹ שָׁחַר יָפָה כַלְּבָנָה בָּרָה כַּחַמָּה אֲיֻמָּה כַּנִּדְגָּלוֹת", 'מי זאת הנשקפה'- אלה הם ישראל, בזמן שהקב"ה יקים אותם ויוציא אותם מן הגלות, אז יפתח להם פתח אור דקיק ואח"כ יפתח פתח אחר שהוא גדול ממנו, עד שהקב"ה יפתח להם שערים עליונים. וכל מה שעושה הקב"ה לישראל ולצדיקים שבהם, כך הוא[בשלבים], ולא בזמן אחד. משל לאדם שיושב בחושך ומגוריו בחושך תמיד, כאשר ירצו להאיר לו, צריכים לפתוח לו אור דקיק, כעין חור המחט, ואח"כ גדול ממנו, כך בכל פעם, עד שיאירו לו אור כיאות. כך הם ישראל, כמו שנאמר (שמות כ"ג,ל):" מְעַט מְעַט אֲגָרְשֶׁנּוּ מִפָּנֶיךָ עַד אֲשֶׁר תִּפְרֶה וְנָחַלְתָּ אֶת הָאָרֶץ". וכך גם למי שצריך רפואה, אין רפואה ברגע אחד, אלא מעט מעט, עד שיתחזק. אורם של ישראל מועט הוא, עד שיתחזקו ויאיר להם הקב"ה לעולם וכולם ישאלו ויאמרו:" מי זאת הנשקפה כמו שחר", זוהי קדרות הבוקר, שהוא אור חלש. ואח"כ:" יפה כלבנה",כיון שאור הלבנה, מאיר יותר משחר. ואח"כ:" ברה כחמה",כיון שאור החמה חזק ומאיר יותר מאור הלבנה. ולבתר:" איומה כנדגלות",מחוזקים באור חזק כיאות. כך, כשיחפוץ הקב"ה להאיר לישראל, יאיר בתחילה- 'כמו שחר', שהוא שחור ואח"כ- 'יפה כלבנה' ואח"כ-'ברה כחמה' ואח"כ-'איומה כנדגלות'. (עפ"י זוהר וישלח, קע,א). חז"ל למדונו כאן, כי תהליך הגאולה הוא בשלבים,שלב אחרי שלב, תוספת אור וחוזק נוספת בכל שלב. בתחילה אור דקיק וחלש יאיר לעם ישראל מתוך חושך צרות הגלות הארוכה,כמו שחר שאורו חלש מאוד, לאחר מכן יתחזק מעט כאור הלבנה, שהוא מרובה מאור השחר ולאחר מכן יתחזק כאור החמה,עד שתהיה אימת ישראל על שאר האומות, איומה כנדגלות, כדגלים שלמעלה, מה דגלים של מעלה מיכאל ודגלו גבריאל ודיגלו ויש להם אימה דכתיב ,(יחזקאל,א,יח):" וְגַבֵּיהֶן וְגֹבַהּ לָהֶם וְיִרְאָה לָהֶם",כך ישראל אימתן מוטלת על האומות בביאת הגואל (דרשות ר"י אבן שועיב פרשת במדבר).  וכשם שאדם אינו מתרפא מפצעיו או ממחלתו בבת אחת, אלא הולך ומתחזק עד שחוזר לאיתנו ויכול גם להתחזק יותר  ממה שהיה בתחילה,כדברי הגמרא:" אמר ר' אלכסנדרי א"ר חייא בר אבא: אין החולה עומד מחליו עד שמוחלין לו על כל עונותיו...רב המנונא אמר: חוזר לימי עלומיו, שנאמר,(איוב לג,כה): "רֻטֲפַשׁ בְּשָׂרוֹ מִנֹּעַר יָשׁוּב לִימֵי עֲלוּמָיו"(בבלי נדרים דף מא,א) ובארו התוספות שם:"חוזר לימי עלומיו" -"דבריא החולה כשנתרפא יותר מלפני שחלה", כך ילכו ויתחזקו ישראל, יעלו ויאירו באימה. וכשם שהיושב בחושך, צריך להאיר לו בהדרגתיות את חדרו ואסור להאירו בבת אחת באור גדול, כך אין הקב"ה גואל את ישראל בבת אחת שלא ינזקו. "ויוכל המשכיל להבחין, כי מעת נתון חופש מן הקיסר נפוליאון הראשון ומן הולנד היה בקיעת אור קימעא. ואח"כ בא החופש בשארי המדינות וכעת כאשר יושבים קרוב למלכות, כמו בית רוטשילד, מונטיפיורי וכדומה- הגענו בס"ד ל'אור מחט סדקית' ונוחיל עתה ל 'יפה כלבנה' היות הולך ואור עד נכון היום הגדול בע"ה יתברך בב"א".("דרישת ציון" לרב קלישר,שנת התרכ"ב).

אנו מוצאים את המוטיב, של ביטוי ההדרגתיות בתהליך הגאולה, גם בתלמוד ובמדרש: "רבי חייא רבא ורבי שמעון בן חלפתא, הוו מהלכין בהדא בקעת ארבל בקריצתה (בשחר),וראו איילת השחר שבקע אורה. אמר רבי חייא רבה לר' שמעון בן חלפתא בן רבי:" כך היא גאולתן של ישראל: בתחילה קימאה קימאה כל מה שהיא הולכת היא רבה והולכת, מאי טעמא? "כי אשב בחושך ה' אורי לי", כך בתחילה "ומרדכי יושב בשער המלך" ואחר כך "ויקח המן את הלבוש ואת הסוס" ואחר כך "וישב מרדכי אל שער המלך" ואחר כך "ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות" ואחר כך "ליהודים היתה אורה ושמחה". (תלמוד ירושלמי ברכות, א,ה"א).

ובמדרש: כתוב אחד אומר: "מגדול" [מִגְדּוֹל יְשׁוּעוֹת מַלְכּוֹ וְעֹשֶׂה חֶסֶד לִמְשִׁיחוֹ לְדָוִד וּלְזַרְעוֹ עַד עוֹלָם"(שמואל ב',כב,נא)], וכתוב אחד אומר:" מגדיל" ["מַגְדִּיל יְשׁוּעוֹת מַלְכּוֹ וְעֹשֶׂה חֶסֶד לִמְשִׁיחוֹ לְדָוִד וּלְזַרְעוֹ עַד עוֹלָם"(תהלים פרק יח,נא)] ,ר' יודן אומר: לפי שאין הגאולה באה על אומה זו בבת אחת, אלא קימעא קימעא, ומהו "מגדיל"?, לפי שהיא מתגדלת והולכת לפני ישראל, עכשיו הן שרוין בצרות גדולות, וכשתבא הגאולה בבת אחת, אינן יכולין לסבול ישועה גדולה, לפי שהיא באה מתוך צרות גדולות, לפיכך היא באה קימעא קימעא ומתגדלת והולכת לפניו, לפיכך משולה הגאולה כשחר, שנאמר:" אָז יִבָּקַע כַּשַּׁחַר אוֹרֶךָ וַאֲרֻכָתְךָ מְהֵרָה תִצְמָח וְהָלַךְ לְפָנֶיךָ צִדְקֶךָ כְּבוֹד ה' יַאַסְפֶךָ" (ישעיה נח ח), ולמה נמשלה כשחר, שאין לך אפילה גדולה יותר מאותה שעה הסמוכה לשחר, ואם יעלה גלגל חמה באותה שעה שהבריות ישינין, היו כל הבריות נלכדין, אלא עמוד השחר עולה ומאיר לעולם תחלה, ואחר כך גלגל חמה עולה ומאיר, ואין הבריות נלכדין. ומהו "מגדול"?, שנעשה להם מלך המשיח כמגדל, וכן הוא אומר,משלי פרק יח,י:" מִגְדַּל עֹז שֵׁם ה' בּוֹ יָרוּץ צַדִּיק וְנִשְׂגָּב".(שוחר טוב תהילים,יח)

-ומדרש נוסף, תנחומא,דברים,א:

"יְשֻׂשׂוּם מִדְבָּר וְצִיָּה וְתָגֵל עֲרָבָה וְתִפְרַח כַּחֲבַצָּלֶת: פָּרֹחַ תִּפְרַח וְתָגֵל אַף גִּילַת וְרַנֵּן כְּבוֹד הַלְּבָנוֹן נִתַּן לָהּ הֲדַר הַכַּרְמֶל וְהַשָּׁרוֹן הֵמָּה יִרְאוּ כְבוֹד ה' הֲדַר אֱלֹהֵינוּ" (ישעיהו פרק לה,א-ב). ישושום מדבר וציה מפני מה כתיב כך? ללמדך שבשעה שהקב"ה מגלה שכינתו על ישראל אינו נגלה עליהם כאחת מפני שאינן יכולין לעמוד באותה טובה בפעם אחת שאם יגלה להם טובתו כאחת ימותו כלם, ראה מה כתיב (ישעיהו,סד,ג):" וּמֵעוֹלָם לֹא שָׁמְעוּ לֹא הֶאֱזִינוּ עַיִן לֹא רָאָתָה אֱלֹהִים זוּלָתְךָ יַעֲשֶׂה לִמְחַכֵּה לוֹ", צא ולמד מיוסף, בשעה שנתודע לאחיו לאחר כמה שנים אמר להם:" אני יוסף אחיכם", מתו כלם ולא יכלו לענות אותו וגו', הקב"ה עאכ"ו, אלא מה הקב"ה עושה, מתגלה להם קמעא קמעא, בתחילה משיש את המדבר ואח"כ תגל ערבה ותפרח כחבצלת, ואחרי כן פרוח תפרח, ואחרי כן כבוד הלבנון נתן לה, ואח"כ:"המה יראו כבוד ה' הדר אלהינו".    נסיים בדברי הרב קלישר,מחיבורו "דרישת ציון",מראשוני מזהי תהליך הגאולה מאת ה':

"אל יחשוב החושב כי פתאום ירד ה' משמים ארץ לאמור לעמו: צאו, או ישלח משיחו פתאום מן השמים לתקוע בשופר גדול, אלא מעט מעט תבוא גאולת ישראל, לאט לאט תצמח קרן ישועה,עד ישראל יעשה חיל וישגא מאוד, בקיום כל הייעודים וההבטחות של הנביאים הקדושים".

 

 


הרב יגאל זורבבלי

יש לי כל

מפגש דרמטי נוסף בין יעקב ועשו ניצב במרכז הפרשה. כל הכלים נשלפים. יעקב מתכונן למלחמה, הוא גם שולח דורון וכמובן מתפלל בעת צרתו אשר ממנה יוושע. המפגש המחודש בין עשו ליעקב, מעלה בעוז את המחלוקת היסודית החוצה את העולם לשתי אסכולות שונות, אשר תהום מפרידה ביניהן. שתי תפיסות עולם בסיסיות הרואות את המציאות  ולא יכולות ללכת יחדיו. המסקנה היא: "ואני אתנהלה לאטי"... "עד אשר" בימי המשיח (כדברי רש"י) "אבוא אל אדוני שעירה". אתה, עשו, תתקדם לבד בדרכך. בסופו של התהליך אנחנו עוד נפגש לבירור הסופי והנוקב.

במלים רבות משמעות מתנהלת השיחה בין שני האחים, אשר מסלולי חייהם הולכים ומתרחקים זה מזה. אנו מתמקדים כעת בפרטים מתוך השיחה אשר טומנים בתוכם רמזים עמוקים לתפיסות העולם השונות. יעקב רוצה להעניק לעשו את הדורון המיועד לו ועשו מסרב ואומר: "יש לי רב..." יעקב מפציר בו ואומר: "קח נא את ברכתי אשר הובאת לך כי חנני אלוקים וכי יש לי כל...". לכאורה נראה לנו כשינוי במילה קטנה, עשו אומר "רב" ויעקב אומר "כל", מה כבר יכול להיות ההבדל? אבל שינוי מהותי זה פותח לנו צוהר לשני העולמות.

גאווה מול ענווה

רש"י מעיר לנו על השינוי ופותח לנו את השער, בפרושו בד"ה "יש לי כל" (ל"ג י"א): "כל ספוקי, ועשו דבר בלשון גאווה: "יש לי רב" יותר ויותר מכדי צרכי!". הגאווה היא זו שמובילה את דרכו של עשו ולעומתו יעקב דבק במידת הענווה ואומר "קטנתי..."(ל"ב י"א), שמח בחלקו ומודה על כך לקב"ה. מדוע מתייחסות כאן המילה "רב" לגאווה והמילה "כל" לענווה?

השאיפה הגאוותנית מאדירה את הריבוי, את הכמות העצומה של "יותר ויותר". היא שואפת לעוד ועוד פרטים, לתפוס את המרובה. היא נובעת מתפיסה שהעולם בנוי מחלקיקים נפרדים, שהשאיפה בחיים היא להשיג מהם כמה שיותר וכך תחשב ליותר מוצלח. לעמותה השאיפה הענוותנית מחפשת את הכל. את ההכלה. את הכללות, את השלמות הכוללת את הכל יחדיו. כל אבן במציאות היא חלק מפסיפס שלם. "ויבא יעקב שלם עיר שכם..."(ל"ג י"ח). דואגת לכל הפרטים, גם לפכים קטנים, שיבואו לתיקונם השלם.

תכונה יהודית

בדרכו של עשו הלך גם לבן וחיפש את הריבוי, כפי שאומר יעקב ללבן אחרי שנתברך בגללו (בפרשה הקודמת): "... ויפרץ לרוב ויברך ה' אותך" (ל,לא). גם בלעם הרשע התגאה שהקריב לפני ה' הרבה קורבנות יותר מכל האבות יחדיו, כפי שמתואר במדרש שמביא מהר"ל בתחילת נתיב העבודה, ולא הבין שלא הריבוי רצוי בעבודת ה', אלא עבודה הנובעת מהכרה באחדות הכוללת של המציאות. 

לעומת עשו שמתגאה בריבוי, יעקב אמנם מתברך בריבוי בתחילת הפרשה (ל"ב י"ג) "...ושמתי את זרעך כחול הים אשר לא יספר מרוב" יהיה לך זרע לרוב, אבל אין מדד שאפשר למדוד בו את הריבוי של זרעך. לא בגלל ריבוי הזרע ולא משום כמותו העצומה, נגזרת סגולתו המיוחדת. יעקב רואה בחלומו "סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה" - עד לאינסוף. דווקא נחלת יעקב אומרים חז"ל, היא נחלה בלי מצרים. דווקא מידת הענווה שאינה מחפשת כלים גשמיים להימדד בהם, יכולה להכיל ולכלול את הכל. זוהי סגולתו המיוחדת של עם ישראל כפי שאומר משה לישראל בספר דברים: "לא מרובכם מכל העמים חשק ה' בכם" - יש לכם כוחות של ריבוי אבל לא בזה נמדדת סגולתכם המיוחדת, אלא דווקא בגלל "שאתם המעט מכל העמים" - תכונתכם היא מידת הענווה החובקת עולם ומלואו.

השלכות חינוכיות

 יש כאן שתי גישות לחיים. הגישה העשוית מחפשת את הריבוי, את הכמות, את מה שאפשר להתגאות בו - לכן צריך שהוא יהיה ניתן לספירה, שיהיה אפשר לתת לו ציון שאפשר אח"כ להתגאות בו. גישה זו מחפשת את מהות חייה בהישגיות. הדרך חשובה רק אם היא מובילה בסוף להישג, לאיזו מטרה שאפשר למדוד אותה ולתת לה הערכה. לכן לדעת עשו, צריך כבר להגיע למטרה, צריך להלחיץ את הצאן והילדים. "וישב ביום ההוא עשו לדרכו שעירה" (ל"ג ט"ז) - חבל על הזמן, העיקר כבר להגיע למקום, לאיזשהו הישג...

החינוך הנגזר מכך הא חינוך להישגיות שבו יש מקום רק למוכשרים יותר למוצלחים יותר (שוב כמובן, במדדים של כמות שאפשר לתת עליה ציון...).  ברגע שהגיע אדם לאיזשהו הישג הוא נח במקום שאליו הגיע, ומתהדר בכך שיש לו "יותר ויותר מכדי צורכו".

 יעקב אומר "ואני אתנהלה לאטי" - הדרך חשובה, צריך להשקיע בה. התהליך והעליה המדורגת בסולם חשובה. כל שלב הוא חשוב, עוד לפני שמחפשים אם הגעתי למטרה כלשהי שאפשר להתגאות בה. כל שלב שהתקדמתי, אני מסוגל להודות ולומר יש לי כל ספוקי! אני שמח שהתקדמתי, שהרצון שלי נבנה, שהשתדלתי, שעשיתי מאמץ, את הכל אני מעריך ומודה.  בדרך אל השלמות הכוללת, כל נקודה טובה חשובה וכל רצון טוב מועיל ורצוי. אני צריך לשאול את עצמי כשאני לומד, ובכלל בכל תחומי החיים: האם רק צברתי ידע - אבל אישיותי לא השתנתה מכך לטובה, או שאני עובר תהליך של תיקון המידות והתקדמות הדרגתית ומתחנך להיות אדם טוב וישר יותר.


הרב דניאל ארנוולד