צַהֲלִי וָרֹנִּי, יוֹשֶׁבֶת צִיּוֹן כִּי-גָדוֹל בְּקִרְבֵּךְ, קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל

המרכז הקהילתי איחוד שיבת ציון
Bookmark and Share
הודעות

שיעורים היום :
  • נושא: תלמוד-דף יומי בימי: ראשון בשעה: 07:30 מיקום: במרכז הקהילתי מיועד ל: גברים
  • נושא: תלמוד בבא מציעא בימי: ראשון בשעה: 10:30 מיקום: במרכז הקהילתי מיועד ל: למבוגרים[גימלאים
  • נושא: תלמוד-מסכת קידושין בימי: ראשון בשעה: 18:00 מיקום: במרכז הקהילתי מיועד ל: למתחילים
  • נושא: משניות ממסכת ברכות בימי: ראשון בשעה: 20:00 מיקום: במרכז הקהילתי מיועד ל:
  • נושא: הלכות שבת בימי: ראשון בשעה: בין מנחה לערבית מיקום: במרכז הקהילתי מיועד ל: גברים

זמני תפילה לשבוע בתאריכים
18/11 - 25/11

אמצע השבוע ימים א-ה

שחרית מניין א : 06:00

שחרית מניין ב : 7:00

מינחה : 16:31

ערבית : 16:51

שבת פרשת : ויצא

הדלקת נרות : 16:15

מנחה ערב שבת : 16:25

שחרית : 09:15

מנחה גדולה : 12:15

ערבית מוצ"ש : 17:16


האתר מוקדש לעילוי נשמת:
ת.נ.צ.ב.ה.

מעוניין להקדיש את האתר לעילוי נשמת קרוביך? צור קשר
(ח"י ש"ח לחודש)


יוארצייט
קישורים

על פרשת: וישב

הפשרה וחסרונתיה

קיימות שתי דרכים לתיקון ושיפור מצב , א- עמידה עקרונית ללא רתיעה וללא ויתור , ותיקון הקלקול במלואו. ב- פשרה: תיקון הקלקול בצורה מסוימת אך לא מניעתו המוחלטת. בדרך כלל ישנה דילמה, מהי הדרך הנכונה יותר לפעולה ולתוצאה טובה יותר. במקרים מסוימים הפשרה מבורכת, אך מסתבר שלא תמיד. בפרשת השבוע חז"ל מלמדים אותנו שהיה ביכולתו של יהודה לשנות את התמונה ולהציל את יוסף מיד אחיו. מאחר והיה בידו לשנות את מאזן התומכים בפגיעה ביוסף בצורה כזו שתתבטל לגמרי מחשבה זו. כל אשר היה צריך לעשות, לעמוד במלוא שיעור קומתו על רצונו שישוחרר יוסף לאלתר. יהודה אף ידע שביכולתו לעשות כן , על כך גם נתברך על ידי יעקב-"יְהוּדָה אַתָּה יוֹדוּךָ אַחֶיךָ יָדְךָ בְּעֹרֶף אֹיְבֶיךָ יִשְׁתַּחֲווּ לְךָ בְּנֵי אָבִיךָ:(ט) גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה מִטֶּרֶף בְּנִי עָלִיתָ כָּרַע רָבַץ כְּאַרְיֵה וּכְלָבִיא מִי יְקִימֶנּוּ:(:בראשית פרק מט) אך במקום זאת הסתפק בפשרה של - למכור אותו ולא להורגו. בהקשר זה אומרת הגמרא : "רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר: אסור לבצוע...: הרי שגזל סאה של חטים וטחנה ואפאה והפריש ממנה חלה, כיצד מברך? אין זה מברך אלא מנאץ, ועל זה נאמר: ובוצע ברך נאץ ה'. רבי מאיר אומר: לא נאמר בוצע אלא כנגד יהודה, שנאמר (בראשית ל"ז) ויאמר יהודה אל אחיו מה בצע כי נהרג את אחינו, וכל המברך את יהודה - הרי זה מנאץ, ועל זה נאמר: ובצע ברך נאץ ה'.. (תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף ו עמוד ב ) היחס הקשה שמביעים חז"ל נגד מעשהו של יהודה, נובע מכך שחז"ל סוברים שיהודה לא הטיל את כל כובד משקלו ולא דרש בצורה נחרצת את שחררו לאלתר של יוסף , למרות שיכל לעשות זאת . עפ"י חז"ל ביקש יהודה להסתדר ולמצוא חן בעיני האחים המבקשים רעת יוסף . ברבות הימים כאשר יפנים ויבין יהודה את חטאו לא יפעל עוד בדרך זו אלא כפי שרואים בפרשת ויגש , ניגש יהודה אל יוסף השליט ומוכן אף למסור את נפשו תחת נפש בנימין ובתנאי שלא יאונה לבנימין כל רע. זו דרכו של מנהיג ועל כך נתברך על ידי יעקב אבינו עליו השלום :(י) לֹא יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה וּמְחֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו עַד כִּי יָבֹא <שילה> שִׁילוֹ וְלוֹ יִקְּהַת עַמִּים" לאור זאת עלינו לשאול כיצד יתכן שאנו מתנהגים לא פעם כמכורים לתגובות הסובבים אותנו ומשליכים אחר גוונו את כל עקרונותינו ? אז קודם כל , הקב"ה יצר אותנו כיצורים חברתיים שאמורים לחיות עם האנשים אשר מסביבנו. כתוצאה מכך אדם מרגיש במודע או שלא במודע שכל חייו תלויים בסובבים אותו. ואם אחרים לא יחשבו עליו טוב אז לעיתים, אף אין משמעות לחיי. אין בזה כל רע כל זמן שלא פוגעים באחרים, אך לא פעם, אנו אף דורסים ופוגעים באחרים רק בשביל להרשים את הסובבים אותנו. פרשת השבוע וחז"ל מלמדים אותנו את העיקרון החשוב, שלא רק המחשבה על - "מה יחשבו עליי". צריכה להנחות אדם במערכת השיקולים וקבלת ההחלטות שלנו אלא גם עמידה על עקרונות חשובים אשר הינם נר לרגלינו .יהודה קיבל את מקומו כבחיר וכמנהיג השבטים רק כאשר היה מוכן למסור נפשו "אנוכי אערבנו מידי תבקשנו". מכאן אנו למדים גם, שככל שאדם עושה דברים מתוך האמת הפנימית שלו החברה מעריכה אותו יותר . וככל שאדם מנסה למצוא חן בעיני הציבור כך בד"כ גם מוערך פחות.
הרב גולן נאוי

מצוות ליווי אורחים

"וינגע ה' את פרעה נגעים גדולים ואת ביתו על דבר שרי אשת אברם. ויקרא פרעה לאברם ויאמר מה זאת עשית לי, למה לא הגדת לי כי אשתך היא. למה אמרת אחותי היא ואקח אותה לי לאשה. ועתה הנה אשתך קח ולך. ויצו עליו פרעה אנשים וישלחו אותו ואת אשתו ואת כל אשר לו". פרעה משלח את אברהם ושרה מביתו, לאחר שנענש בנגעים הוא וביתו. לכאורה נראה, כי פירוש:"וישלחו אותו",לשון גירוש, כמו: "ושילחה מביתו", הנאמר במצוות גירוש האשה שמצא בעלה בה ערוות דבר(דברים כ'ד), אך התרגום מפרש על: "וישלחו אותו"- "ואלויאו יתה", לשון לווי ושמירה(רש'י) ומכאן מלמד בעל ה 'תורה תמימה' , כי לוויה ע"י שליח הוי כמלווה בעצמו.

וכך גם נלמד הדבר בפרשתינו:" ויאמר ישראל אל יוסף...לכה ואשלחך אליהם...וישלחהו מעמק חברון ויבא שכמה". ומלמד רבינו יעקב 'בעל הטורים':" וליוהו עד חברון, אמר לו: אבא, חזור בך. א"ל, כתיב:" ידינו לא שפכו את הדם הזה"- שלא פטרנוהו בלא לויה...".

וכן כאשר נפרד אברהם מג' המלאכים נאמר:" ואברהם הולך עימם לשלחם" ותרגומו: "לאלוואיהון"-ללוותם. הרד"ק מלמד, שלכך נכתב ענין הלווי של המלאכים, שילמד אדם ממנו דרך ארץ. וידוע היה אברהם באהבתו למצוה זו, שנאמר: "ויטע אשל בבאר שבע",להלן:

"לדוד,אל תתחר במרעים אל תקנא בעושי עולה", זהו שאמר הכתוב:" אל יקנא לבך בחטאים"(משלי כג) ובמה תקנא? כי אם ביראת ה' כל היום, שאילולי שקנא אברהם, לא היה קונה שמים וארץ. ואימתי קינא? שאמר למלכי צדק:" כיצד יצאת מן התיבה? אמר ליה: "בצדקה שהינו עושים שם". אמר לו:" וכי מה צדקה היה לכם לעשות בתיבה וכי עניים היו שם והלא לא היו שם אלא נח ובניו ולמי הייתם עושים צדקה:?! אמר ליה :" על הבהמה ועל החיה ועל העוף, לא היינו ישנים אלא נותנים היינו לפני זה ולפני זה כל הלילה". אותה שעה אמר אברהם:" ומה אילולי שעשו צדקה עם בהמה, חיה ועוף לא היו יוצאים וכיון שעשו צדקה יצאו ואני אם אעשה עם בני אדם, על אחת כמה וכמה. באותה שעה נטע אש"ל בבאר שבע, אכילה שתיה לויה". (מדרש שוח"ט,תהל',לז).

הגמרא במס' סוטה, דף מ'ו: מרחיבה את הדיבור בענין מצוות הליווי, בעקבות המשנה העוסקת ב 'חלל הנמצא בשדה', שיצא לדרך מן העיר בלא לוויה:" ר"מ אומר: "כופין(מכריחים) ללויה, ששכר הלויה אין לה שיעור", משום שיכולה להציל חיים, שלו ושל כל זרעו אחריו עד סוף כל הדורות. אמר ר' יהושע בן לוי:" בשביל ארבע פסיעות שלוה פרעה לאברהם, נשתעבד בבניו ארבע מאות שנה". אמר ר' יהודה אמר רב:" כל המלוה את חבירו ארבע אמות אינו ניזוק". אמר ר' יוחנן משום ר' מאיר:" כל שאינו מלוה ומתלוה, כאילו שופך דמים, שאלמלי ליווהו אנשי יריחו לאלישע, לא גירה דובים לתינוקות". ובעקבות  דברי הג' הזו, פסק הרמב"ם (הל' 'שמחות',פרק,יד):" מצות עשה של דבריהם, לבקר חולים...וללוות אורחים...לשמח החתן והכלה ...ואלו הן גמילות חסדים שבגופו שאין להם שיעור..שכר הלווי מרובה מן הכל והוא החוק שחקקו אברהם אבינו ודרך החסד שנהג בה, מאכיל עוברי דרכים ומשקה אותן ומלוה אותן וגדולה הכנסת אורחים כהקבלת פני שכינה וליווים יותר מהכנסתן ...ואם נתעצלו בדבר זה, כאלו שפכו דמים...". 

המהר"ל מבאר(חידו"א, סוטה) את דברי הגמ':" שכל שאינו מלווה כאלו שופך דמים", שהרי האדם כאשר הוא יחידי ואינו כלול יחד עם הכלל, הוא נתון לפגעים שיכולים לפגוע בו, אך כאשר הוא תוך הכלל, יש לו כח הרבים ואז כח האדם הוא יותר וכאשר מלווים אותו, זה מורה כי אינו יחיד והרבים מתחברים אליו ואז יש לו חיבור ודיבוק, עד שגם העליונים, גם השם ית' מתלווה אליו ואז אינו ניזוק.

ה 'דרכי מושה'(חושן משפט,תכ'ו), מאיר בשם ילקוט מהרר"ש:" האידנא, אין נוהגים ללוות תלמיד לרבו עד פרסה, משום שבזמן הזה מוחלים על כבודם ויש לילך עמו, או עם חבירו, עד לפני שער העיר, או לכל הפחות ארבע אמות".ה'באר שבע'(לרב יששכר ברבי ישראל לייזר,תלמיד ה'לבוש'),סובר כי "ה'טור' ושאר מחברי אחרונים, השמיטו דינים אלו ואפשר משום שבזמן הזה, אין נוהגים דין לוויה, מפני שכל הדרכים הם בחזקת סכנה מאוד ואין אדם חייב למסור עצמו לסכנה בעבור לוויה, משום 'דחייך קודמים'".דבריו אלו מובאים ב 'עיון יעקב' לסוטה מו: ודוחה, זה האחרון את דבריו שם ולשיטתו: "ועכ"פ ילווה ד' אמות כדי להציל חבירו מסכנת דרכים השכיח ...ועכשיו כל הדרכים מיושבים ומצויינים...די בלוויה ד' אמות". "כי מלאכיו יצווה לך לשמרך בכל דרכיך,ה' ישמור צאתך ובואך מעתה ועד עולם".


הרב יגאל זורבבלי