צַהֲלִי וָרֹנִּי, יוֹשֶׁבֶת צִיּוֹן כִּי-גָדוֹל בְּקִרְבֵּךְ, קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל

המרכז הקהילתי איחוד שיבת ציון
Bookmark and Share
הודעות

שיעורים היום :
  • נושא: תלמוד-דף יומי בימי: ראשון בשעה: 07:30 מיקום: במרכז הקהילתי מיועד ל: גברים
  • נושא: תלמוד בבא מציעא בימי: ראשון בשעה: 10:30 מיקום: במרכז הקהילתי מיועד ל: למבוגרים[גימלאים
  • נושא: תלמוד-מסכת קידושין בימי: ראשון בשעה: 18:00 מיקום: במרכז הקהילתי מיועד ל: למתחילים
  • נושא: משניות ממסכת ברכות בימי: ראשון בשעה: 20:00 מיקום: במרכז הקהילתי מיועד ל:
  • נושא: הלכות שבת בימי: ראשון בשעה: בין מנחה לערבית מיקום: במרכז הקהילתי מיועד ל: גברים

זמני תפילה לשבוע בתאריכים
18/11 - 25/11

אמצע השבוע ימים א-ה

שחרית מניין א : 06:00

שחרית מניין ב : 7:00

מינחה : 16:31

ערבית : 16:51

שבת פרשת : ויצא

הדלקת נרות : 16:15

מנחה ערב שבת : 16:25

שחרית : 09:15

מנחה גדולה : 12:15

ערבית מוצ"ש : 17:16


האתר מוקדש לעילוי נשמת:
ת.נ.צ.ב.ה.

מעוניין להקדיש את האתר לעילוי נשמת קרוביך? צור קשר
(ח"י ש"ח לחודש)


יוארצייט
קישורים

על פרשת: וירא

האם האכיל אברהם את המלאכים בשר בחלב?

בפרשת "תולדות", כו,ה, מזכיר הקב"ה ליצחק כי אברהם אביו, שמר את כל התורה כולה:" עקב אשר שמע אברהם בקלי וישמור משמרתי מצותי חקותי ותורותי", ולא רק את כל התורה כולה, אלא אף גזרות להרחקה, כגון: שניות לעריות, שבות לשבת, שנאמר:" משמרתי". "מצותי", פירושו, מצוות שאילו לא נכתבו, דין הוא שיכתבו, כגון: גזל, שפיכות דמים. "חקותי",פירושו דברים שיצר הרע ועו"ג משיבין עליהם, כגון: אכילת חזיר ולבוש שעטנז, שאין טעם בדבר, אלא, המלך גזר חוקו על עבדיו. ו"תורותי" משמעו, להביא תורה שבע"פ, הלכה למשה מסיני. כך פירוש ה'רמב"ן, על אתר. וכן בב"ר,צ"ד,ג:" ויתן להם יוסף עגלות", שפרש ממנו,(יוסף מיעקב),בפר' 'עגלה ערופה', משמע שיעקב אבינו, אף הוא כאבותיו, היה עוסק בתורה. השאלה הלא מפורסמת: א"כ, כיצד נשא יעקב ב',(יש אומרים:ד') אחיות?!! אלא, משיב ה'רמב"ן': ששמר אברהם אבינו את התורה כמי שאינו מצווה ועושה, שהרי התורה לא ניתנה עדיין ולמדה ברוח הקדש ועוד,ששמירתו אותה, היה בארץ בלבד והרי יעקב נשא ב' אחיות, בחוץ לארץ. בפרשתינו,מתעוררת שאלה דומה בתחום זה: היאך אברהם אבינו, נתן למלאכים לאכול בשר חלב וחמאה, שנאמר:" ויקח חמאה וחלב ובן הבקר אשר עשה ויתן לפניהם והוא עומד עליהם תחת העץ ויאכלו",(יח',ח'), ומעשה זה היה בארץ, ב'אלוני ממרא'?!! ואם תאמר: לא הוא אכל, אלא נתן לאורחיו ?!, עדיין קשה, כיצד דבר שהוא עצמו לא אכל, היה נותן לאחרים לאכול?! ואם תאמר: הלא מלאכים היו ואין הם מחויבים לכך?! נשיב ונאמר, כי מובא במדרש תהילים פ',ח': "כאשר נשתברו הלוחות, שמחו מלאכי השרת ואמרו, עכשיו תחזור תורה אצלינו. וכשעלה משה לקבלה פעם שנית, אמרו מלאכי השרת: "רבונו של עולם, והלא אתמול עברו עליה!!. אמר להם הקב"ה...לא אתם כשירדתם אצל אברהם אכלתם בשר וחלב?!!...ולא מצאו לו מענה", מכאן שאף למלאכים אסור לעבור על התורה. משיב המהרש"א בחידושי אגדות,'יבמות' ק:, "דהא דקיים אברהם אבינו את כל המצוות, היינו אחר שמל, אבל קודם שמל לא קיים". אבל, תשובה זו אינה עונה לשאלתינו, שכן, ביקור המלאכים היה ביום השלישי למילתו?!!. א"כ, מספר תשובות לדבר: א- "דעת זקנים", מבעלי התוספות, ריש פ' 'וירא', מפרשים כי אברהם נתן להם לאכל תחילה חלב ואח"כ בשר ו"אברהם אבינו קיים אפילו עירובי תבשילין", היינו, תבשילין מעורבין, שלא היה אוכל בשר בחלב וגם לא בשר ואח"כ חלב, אלא,חלב תחילה, שנאמר:" ויקח חמאה וחלב" והדר:" ובן הבקר אשר עשה". [ולענ"ד,גם טעמי המקרא מורים כן]. ב- דעת רש"י בחומש, ד"ה:"ובן הבקר אשר עשה" פי'" אשר תיקן , כלומר, הכין, 'קמא קמא שתיקן אמטי ואייתי קמייהו", פי': ראשון המגיע לאכול, שניגמר בישולו הביא להם". ג- "שיטה מקובצת", בכורות ו:, מביא סברא נוספת: היה סבור אברהם, כי היו בני נח ובני נח לא נצטוו על כך, כי אין זה משבע מצוות בני נח. ד- ילקוט ראובני ובמלבי"ם,פ' 'וירא' מוסבר שבן בקר זה, ניברא ב'ספר היצירה' שחיבר אאע"ה בחכמתו ואין בזה דין בשר בחלב. ובראו לאחר שברח אחד מג' הבקרים שבחר לסעודתם ומשרדף אחריו עד למערת המכפלה, לא רצה לעכבם יותר וחזר ובראו מספרו הנ"ל ולא נברא מאב ואם, כמו שאר הבריות ולכן אין בו דין איסור בשר בחלב והוא שנאמר:" ובן הבקר אשר עשה" (עפ"י ספר יצירה). ה- כוונת אברהם היתה להביא על השולחן מאכלי בשר ומאכלי חלב וכל אחד יבחר כחפצו ומחשש שמא יקח האוכל חלב מן הבשר, או להפך, לכן שמר אברהם לבל יעשו כן ולהזכירם שנאמר:"והוא עומד עליהם תחת העץ ויאכלו. [עיין בסימן פ"ח,בשם האחרונים, שאין מועיל שומר כאשר שניים המכירים אוכלים יחדיו על שולחן אחד זה בשר וזה חלב]. ועיין ב'ילקוט יוסף' חלק עשירי איסור והיתר חלק ג',עמ' ט"ז ומצא שם תשובות נוספות,
הרב יגאל זורבבלי

העולם במבט חדש

הפרשה נפתחת במדרגה חדשה. הלשון "וירא" המופיעה כמה פעמים, מגלה לנו על התגלות ועל אופק-ראיה חדש שזכה לו אברהם לאחר שנימול.

אברהם אבינו מתעלה. עוד קודם שנימול כאשר עוד נקרא אברם, קבל את נבואת ברית בין הבתרים בלילה: "והנה אימה חשיכה נופלת עליו", ואילו כאן הוא זוכה להתגלות ביום, בזכות ברית המילה.

אברהם לא מסתפק בגילוי השכינה ומחפש אורחים, עד שהוא רואה שלושה אנשים מרחוק ורץ לקראתם. כל כך גדולה מצוות הכנסת אורחים, עד שאמרו חז"ל: "גדולה הכנסת אורחים מקבלת פני שכינה"! איך אפשר להבין זאת? הקב"ה ניצב עליו בכבודו ובעצמו, ולמרות זאת יש משהו גדול יותר להתחבר אליו ולשאוף אליו!

מילא לארח אנשים מורמים מעם, שתצדיק, אולי, את המרוץ של אברהם אל האירוח. אבל  לארח שלושה עובדי אלילים המשתחווים לאבק שברגליהם - וזה יחשב יותר מהשראת שכינה?!

אכן הקושי הנ"ל הוא דווקא לדעת רש"י, שפירש שאברהם "כסבור שהם ערבים" ואפילו לא זיהה בהם מלאכים. דעת הרמב"ם, לעומת זאת, הפוכה: במורה נבוכים (ח"ב פרק מ"ב) הוא מסביר שכל העניין כולו הוא מחזה אחד, אשר בסופו מתברר: "ואברהם עודנו עומד לפני ה'"; ודעת רבינו בחיי היא שהעניין קרה בפועל, אבל אברהם אכן ידע שהם מלאכים.   הכיצד מתיישבות שלושת הדעות הללו האחת עם רעותה?

 

כלפי חוץ וכלפי פנים

חז"ל מלמדים אותנו, שהתגלות המלאכים אל אברהם, הייתה בדמות עובדי אלילים במדרגה הכי שפילה. המלאכים שהם שליחיו של הקב"ה בעולם מופיעים דווקא באופן כזה.  אברהם אבינו פוגש אותם כמות שהם בלבושם החיצוני, וגדולתו שהוא מקיים בהם את מצוות הכנסת האורחים.

בראיה פנימית אליה זכה כאמור, לאחר ברית המילה, הוא זוכה למדרגתו החדשה, להיות מסוגל לראות את שליחי ה' בעולם בכל. גם אצל השפלים שבהם הוא זוכה להבין ולגלות את שליחותם, את הצד המלאכי שבהם. הוא מעניק כבוד לאנשים, אפילו כשהוא רואה אותם בדמות שפלה כזו. הוא פוגש בהם פנים חדשות של צלם אלוקים שמתגלה גם בהם, והוא מסוגל להתחבר אליו (עפ"י המהר"ל נתיב החסד תחילת פרק ד').

כך מתיישבות יחדיו, שיטות רש"י ורבינו בחיי. בהתגלות בפועל, "כסבור שהם ערבים", ולבושם החיצון אינו משאיר אפשרות אלא לקבל אותם כמות שהם. אך מבטו העמוק של אברהם מסוגל לקלוט את הצד הפנימי-המלאכי של כל יצור, והוא מכיר בהם שהם מלאכים (כדעת רבינו בחיי) הבאים לבשר לו על הלידה, על רפואתו ועל הפיכת סדום. 

­

מתוך השראת השכינה

כל המראה המיוחד הזה, נובע כולו מגילוי השכינה אל אברהם אבינו, איש החסד, המשתוקק בכל כוחו להפיץ את אור ה' בעולם.

המדרגה לה זוכה אברהם מאפשרת לו להיות מחובר לגילוי השכינה, וביחד עם זאת להיות מסוגל להפיץ את שמו גם אצל הפחותים באנשים. עד כדי כך שהוא זוכה שדרכם תבוא לו בשורת הלידה הקרובה והרפואה לה הוא זקוק לאחר המילה. אברהם אבינו שלאחר ברית המילה מחובר אל שמי שמים, ורואה מרחוק בעפר הארץ את אותם אנשים נמוכים. הוא מסוגל לרוץ לקראתם, ויחד עם זאת לא לעזוב את מדרגתו הגבוהה.

מתברר באמת, כדעת הרמב"ם, שכל המראה שהוא רואה, כולו חזון אחדותי ש"עודנו עומד לפני ה'", לחבר את גילוי השכינה אל מה שקורה לפניו בארץ, ולחבר את שפלותה המתגלה בדמויות עלובות, לשורשן המלאכי השמימי.

 


הרב דניאל ארנוולד

פינת ההלכה פלפול לפרשת: וירא

מאת מורינו ורבנו: הרב בן ציון נשר

"ויקח חמאה וחלב ובן הבקר אשר עשה ויתן לפניהם...". (י"ח ח').

וברש"י: "ולחם לא הביא, לפי שפירסה שרה נדה, שחזר לה אורח כנשים אותו היום, ונטמאת העיסה". והוא מב"מ פ"ז א', שאברהם אבינו היה אוכל חולין בטהרה. וב"שפתי חכמים" על אתר הביא שני פירושים בפירושו, האחד – שלא ממש פירסה נדה אלא שהיתה תחילת הרגשה שראשה ואיבריה כבדין, ולכן פחדה שתטמא העיסה ועזבה אותה, על מנת שמישהו אחר יגמור הלישה, ואדהכי והכי החמיצה העיסה, ומכיון שערב פסח היה אסורין בחמץ. ובפירוש השני – שבאמת כבר פירסה נדה ונטמאה העיסה. ויתכן שהדבר שנוי במחלוקת המדרשים, אם היה זה בפסח כדפירש"י לקמן י"ט ג', "ומצות אפה ויאכלו – פסח היה", או שזה היה בסוכות כדאיתא במד"ר במדבר י"ד ב', "והשענו תחת העץ – שעשה להם סוכה".

ויתכן שמה שנדחק בפירושו הראשון לומר שלא נטמאה העיסה אלא החמיצה, הוא משום מה שתמה רבנו בחיי על דברי רש"י, "ויש לשאול בזה, כי אם היה אברהם אוכל חולין בטהרה, לא היה זה חובה על שאר בני אדם", ותירץ: "ואולי כוונת חכמים, שלא רצה להאכילם ממה שלא הורגל הוא לאכול ממנו". ולכן נדחק בשפ"ח בפירושא קמא לפרש, שלא הביא לחם משום שהחמיצה העיסה ולא משום שנטמאה, לפי שאף אם נטמאה יכול להאכילה לאחרים, משא"כ חמץ אסור להאכילו גם לאחרים.

ואולי יש לומר דבהא גופא פליגי, האם המחמיר בדבר מסויים מותר לתתו לאחר שאינו מחמיר, ונסתפק בזה "שער המלך" בהל' אישות פ"ט הט"ז, בשם הרב "משאת משה" יו"ד סי' ד', עיי"ש. ומדברי רבנו בחיי משמע דסובר שהמחמיר  אסור לתנו למיקל, ולכן אם נטמאה העיסה מכיון שהיה אוכל חולין בטהרה אסור לתתה גם לאחרים, משא"כ אם אין לו להחמיר כלפי אחרים, צריך לחפש סיבה אחרת שלא הביא לפניהם לחם, ולכן פירש שנתחמצה העיסה, וחמץ אסור בהנאה ואסור גם לתנו לאחרים. ובספר "בעי חיי" הביא ראיה לרבנו בחיי, ממס' חולין קי"ב א', שנחלקו אמוראים אם חתך בשר צלוי על גבי ככר לחם וניכר דם על הלחם, האם מותר לאכלו או לא, שמואל היה משליכו לכלב, ואילו רבא אכל את הככר כי סבר שאין  זה דם, ואילו רב הונא נתן למשמשו לאכול, ושאלה הגמ' ממה נפשך אם מותר מדוע הוא עצמו לא אכל, ואם אסור איך נתן לאחרים, ותירצו שלא אכל משום שהיה איסטניס ואנין דעת. ומתוך שלא תרצה הגמ' שבאמת רב הונא סובר שמותר באכילה אלא שלעצמו החמיר ולאחרים היקל, מוכח שאם הוא מחמיר אסור לו לתת לאחר שמיקל. אולם בשו"ת מבי"ט באו"ח פשיטא ליה להיתר, וכן בשו"ת "כתב סופר" יו"ד סי' ע"ז, כתב בפשטות דמאן דמחמיר מותר להאכיל אפילו משלו למאן דמיקל. עיי"ש.

והנה רש"י בחולין ב' ב' פירש דחולין שנעשו על טהרת הקדש כקדש דמו, "וחייב להבדל מדרבנן מכל טומאות הפוסלות בהן...", והרמב"ן חולק עליו וסובר דאף שאסור לאכלו מ"מ אין איסור לטמאו, הרי לנו בדעת רש"י שמי שנזהר ואוכל חולין על טהרת הקדש, אין זה רק איסור לכתחילה  משום זהירות, אלא כאילו נתפס דין קדש בהחפצא של החולין. וביתר ביאור כתב לקמן ל"ד א', "פירות חולין אדם מתפיסן בטהרת תרומה כדי שיהא רגיל להתנהג בטהרת תרומה", ומוכח כנ"ל שאין זה רק דין זהירות על הגברא אלא הוא דין שע"י קבלתו מתפיס דין טהרת קדשים או תרומה בחפצא של הבשר או הפירות.

ולפי זה יש לומר שאכן אברהם אבינו היה אוכל חולין על טהרת הקדש, ומשום כך נתפס על אוכלין שלו דין קדש לענין טהרה, אמטו להכי אם נטמאו נפסלו מאכילה לא רק עליו כדין  קדשים טמאים ואסור להאכילם גם לאחרים, לכן לא הביא לחם לפני האורחים.