צַהֲלִי וָרֹנִּי, יוֹשֶׁבֶת צִיּוֹן כִּי-גָדוֹל בְּקִרְבֵּךְ, קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל

המרכז הקהילתי איחוד שיבת ציון
Bookmark and Share
הודעות

שיעורים היום :
  • נושא: תלמוד-דף יומי בימי: ראשון בשעה: 07:30 מיקום: במרכז הקהילתי מיועד ל: גברים
  • נושא: תלמוד בבא מציעא בימי: ראשון בשעה: 10:30 מיקום: במרכז הקהילתי מיועד ל: למבוגרים[גימלאים
  • נושא: תלמוד-מסכת קידושין בימי: ראשון בשעה: 18:00 מיקום: במרכז הקהילתי מיועד ל: למתחילים
  • נושא: משניות ממסכת ברכות בימי: ראשון בשעה: 20:00 מיקום: במרכז הקהילתי מיועד ל:
  • נושא: הלכות שבת בימי: ראשון בשעה: בין מנחה לערבית מיקום: במרכז הקהילתי מיועד ל: גברים

זמני תפילה לשבוע בתאריכים
18/11 - 25/11

אמצע השבוע ימים א-ה

שחרית מניין א : 06:00

שחרית מניין ב : 7:00

מינחה : 16:31

ערבית : 16:51

שבת פרשת : ויצא

הדלקת נרות : 16:15

מנחה ערב שבת : 16:25

שחרית : 09:15

מנחה גדולה : 12:15

ערבית מוצ"ש : 17:16


האתר מוקדש לעילוי נשמת:
ת.נ.צ.ב.ה.

מעוניין להקדיש את האתר לעילוי נשמת קרוביך? צור קשר
(ח"י ש"ח לחודש)


יוארצייט
קישורים

על פרשת: ויקהל-פקודי

תרומת הנשים

פרשיות -המתארות כיצד יתנהל מעשה המשכן.כל מה שצווה משה בפרשות תרומה,תצוה וכי תשא.היו פרשיות-בהם מתואר הציווי העליון אל העם ומה מצופה מהם.החל מתהליך התרומה המתבקשת מהעם.המשך בתיאורי המשכן -צורתו מידותיו החומרים מהם הוא נעשה.תאור הכלים מידותיהם ,הרכב החומרים והצורה הסופית של כלי המשכן.וכלה בבחירת אנשי הביצוע שיהפכו את התשומה לתפוקה.בחירתם של האומנים בצלאל ואהליאב,שניצחו על מלאכת המשכן.תפקידם היה להפוך את חומרי הגלם,בתהליך יצור לתפוקה.התפוקה היא המשכן וכליו עומדים על תילם,ככל אשר ציווה ה' את משה.הפרשה פרשת ויקהל נועדה לכנס את העם לצורך עשייה וביצוע בניית המשכן.הפרשה מתחילה ממשה מנהיג העם המכנס את העם,ומורה לו בקיצור נמרץ מהי תכנית הביצוע.ניתן לומר כי זוהי הפעולה הראשונה המצריכה יוזמה כללית של העם בציווי הבורא.דבר מפליא ביותר הוא,כי היוזמה הראשונה בעם לעשיית מעשה ,מתחילה דווקא בציווי על אי עשייה ושביתת מלאכה.דהיינו משה מתחיל דווקא בציווי שמירת השבת.ברעיון זה של השבת טמונה הסגולה להצלחת העשייה בעולם.                                                                                                 אנו נתמקד בנושא תרומת חומרי הגלם,מאת האנשים והנשים לשימוש בניית המשכן וכליו.בפסוק התרומה המרכזית מוזכרים האנשים והנשים,התורמים את ממונם לקודש.

וַיָּבֹאוּ הָאֲנָשִׁים עַל הַנָּשִׁים כֹּל נְדִיב לֵב הֵבִיאוּ חָח וָנֶזֶם וְטַבַּעַת וְכוּמָז כָּל כְּלִי זָהָב וְכָל אִישׁ אֲשֶׁר הֵנִיף תְּנוּפַת זָהָב לה'.(לה:כב).אנו רואים צורת ביטוי חד פעמית "האנשים על הנשים" מה מסתתר מאחרי ביטוי זה.להלן נביא את הפרשנים והצדדים השונים, לאופי התרומה.כולם מדגישים את צדקות הנשים.                          רש"י- על הנשים - עם הנשים וסמוכין עליהם משך חכמה- תרגום ומייתן גובריא כו'. פירוש שהביאו מעל הנשים בעודן על הנשים. ש"ח דאין מקבלין צדקה מן הנשים אלא דבר מועט.פשט דברי רש"י, שבאו יחד עם הנשים פרשות ויקהל פקודי הינן פרשיות הביצוע,כיצד מתממש הציווי הא-לוהי ,הלכה למעשה.קדמו לפרשיות שלנו שלוש לתרום. לפי שפתי חכמים-הגברים באו לאשר את תרומת הנשים על פי חז"ל.לפי המשך חכמה-נגברים הורידו ישירות את התכשיטים מנשותיהן ונתנום.                                    רמב"ן- בעבור כי הנדבה בתכשיטין היא מצויה אצל הנשים יותר, וכלן היו להן, ופרקו נזמיהן וטבעותיהן מיד, ובאו תחלה, והאנשים אשר נמצאו להם הביאו עמהם, כי טעם על הנשים שהן היו שם בראשונה והאנשים נטפלו להן ואמר שבאו כלם אנשים ונשים ,כי נמצאו לכלם כלי תכשיט.        ולא היתה הבאת הזהב מרובה ככסף והנחשת, על כן תקרא זו תנופה וזו תרומה, כי המביא זהב ינופף ידו לחשיבות הנדבה,ו הלוקחים יניפו הזהב להראותו, לשבח המביא על נדבתו.(רבינו בחיי).הרמב"ן-מחמיא לנשים ומציין כי הן קדמו לגברים והיו ראשונות לתרום.יתר על כן הן נתנו זהב שעולה על יתר התרומות בחשיבותו ותרומתו נקראת הרמה מפני חשיבות התרומה.                    תולדות יצחק- הסכימו האנשים עם הנשים שיתנו תכשיטין שלהן, אבל מפני כבוד בעליהן שיוליכוהו האנשים בידם ומהם יקבלו התכשיטין,-גם כאן מחמיא לנשים שהסכימו לתת תכשיטיהם,ויתר על כן,הסכימו כי הגברים הם אלו שימסרו מפאת כבודם. הרא"ש הנשים היו שמחות וזהירות במלאכת שמים .לפי שבמעשה העגל לוקחו תכשיטיהן "ויתפרקו נזמי הזהב"- בע"כ. ובמעשה המשכן שמחו בנתינה- הדגש כי למצוה שמחות ונמנעות מדברי עבירה.                                                        שפתי כהן המשכן הוא דוגמת העולם.ויתכן שקדמו הנשים לפי שחוה קדמה ופתתה לאדם ורצו לתקן מה שנתעוות בחוה. והנשים לא הביאו אלא זהב לבד, כי התכשיטים היו מזהב, לומר שהם לא היה להן חלק בעגל שהיה כולו מזהב. ולא הביאו זהב כמות שהוא אלא תכשיטין. ואפשר לומר כי אלו התכשיטין שלקחו ממצרים ה' נתן להם בשכר " ושאלה אשה משכנתה ומגרת ביתה כלי כסף וכלי זהב". וביאור זה שאילו לא נתנו לא היו מתחדשות אלא בתחיית האיש בו כלולה האשה שהיא עצם מעצמיו והיה צריך לנוסרה ולהביאה, אבל עתה זכו שהן מתחדשות שאינן בכלל האנשים אלא חידוש מחודש, מלבד הצלע שנלקחה מהאיש, כי נפרדה ממנו ותיקנה מה שקלקלה בהבאת אלו התכשיטין . צדקותן בתרומה גרמה לתיקון חטא חוה,ויותר מזה חידשה כוח שנשים יתחדשו לעתיד מכוחן הן           משכיל לדוד- והטעם שבאו סמוכין להן היינו לפי שהאנשים היו מתביישים להביא נדבתם לפי שלא היו ימים מועטים שנתנו זהב הרבה לעגל והיו יראים שמא לא יקובל ברצון מנחתם לכך היו מערבים נדבתם עם נדבת הנשים שהן לא נתנו כלום לעגל כמ"ש רז"ל כדי שיקובל אגב של נשים:באו עם הגברים כדי שבערבוב התרומה ייתקן לגברים חטא העגל,כי ה' יעדיף תרומת אלו שלא חטאו.                אור החיים- סידר הכתוב דרגות המתנדבים בעם,וראשון בקודש התחיל "ויבואו האנשים על הנשים", פירוש מה שעל הנשים,תרומתן מעולה מכל התרומות לכן קדמה תרומתן. כל נדיב לב הביאו אותם. ההפרש בין ידבנו לבו לנדיב לב, כי ידבנו לבו יאמר על כל אשר יתנדב מלבו-כפי יכולתו, אבל נדיב לב יאמר על לב נדיב, והוא הרמוז באומרו אשר נשאו לבו, כי מי שלבו נדיב יתנדב יותר מהיכולת, ולא יקפיד על החסרון, כי שמח בנתינה יותר מהקנין אצלו.


הרב אביעד עקיבא

פינת ההלכה פלפול לפרשת: ויקהל-פקודי

מאת מורינו ורבנו: הרב בן ציון נשר

במסכת מנחות צ"ט א', שנינו כי היו בפתח בית המקדש שני שולחנות אחד של כסף ואחד של זהב, על של כסף היו מניחים את לחם הפנים בכניסתו ועל של זהב ביציאתו, שמעלין בקדש ולא מורידין, ולמדו דין "אין מורידין" מהפסוק שלפנינו ויקם משה את המשכן, ופירש"י שם שלשה פירושים, א' מזה שכל הפסוק נאמר בלשון "הקמה" ולא נזכר לשון "הורד", שמע מינה אין מורידין. ב' דלא סייעוהו אחיו הכהנים בהקמת העמודים והאדנים, שמע מינה אין מורידין לפיכך לא נתעסקו בו אחרים. ג' מעיקרא ויקם משה את המשכן דהיינו יריעות, שבתחילה פורס היריעות ולא הורידן בהקמת העמודים והאדנים אלא היריעות בידו עד שהקים כולן. ודין "מעלין" למדו מהפסוק "את מחתות החטאים האלה בנפשותם ועשו אותם ריקועי פחים ציפוי למזבח כי הקריבום לפני ה' ויקדשו ויהיו לאות לבני ישראל", בתחילה תשמישי מזבח ועכשיו גופו של מזבח. ובמסכת מגילה כ"ו א', שנינו: "אבל אם מכרו תורה לא יקחו ספרים", ופירש"י: "שמעלין בקדש ולא מורידין, תוספתא, מעלין בקדש - דכתיב ויקם משה את המשכן, בצלאל עשה ומשה שהיה גדול ממנו הקימו, ולא מורידים - דכתיב את מחתות החטאים האלה בנפשותם ועשו אותם רקועי פחים צפוי למזבח כי הקריבום לפני ה' ויקדשו וגו', כיון שהוקדשו הוקדשו". ועיין "מסורת הש"ס" שהצריך עיון בדברי רש"י  בתרתי, חדא אמאי הביא מהתוספתא והרי תלמוד ערוך לפנינו בסוגיא דמנחות, ועוד דאיפכא היא בתוספתא מהגמ', [וכבר העירו האחרונים בהא שרש"י במגילה הביא מהתוספתא, ואילו בשבת כ"א ב' הביא גמ' דמנחות, ועיין שו"ת "מנחת אלעזר" ח"א סי' כ"ז, שטען שאין כזאת תוספתא והיא "תוספת" ברש"י, ועיין מש"כ ב"שבי ציון" סי' כ"ה].

ונראה דהנה יש להסתפק בדין "מעלין בקדש", דזה פשוט שלענין הורדה בקדושה, אפילו הורדה בדרגה אחת אסורה, אולם בהעלאה בקדושה יש עדיין להסתפק האם די בהעלאת דרגה אחת כל שהיא, או שמדין מעלין בקדש למדנו שצריך להעלות בכל מה שאפשר, ומלכתחילה צריך להעלות את ההעלאה הכי גדולה. ולכאורה משנה מפורשת היא במגילה כ"ה ב', שם שנינו: "בני העיר שמכרו רחובה של עיר לוקחין בדמיו בית הכנסת, בית הכנסת לוקחין תיבה...". ומדלא נקטה המשנה מיד את היתרון היותר גדול דהיינו "תורה", שהוא העילוי היותר גדול, שמע מינה שגם בדין מעלין בקדש די לנו בהעלאת דרגה אחת. מיהו יש לדחות, גם משום שעיקר הדין קמ"ל שצריך להעלות ואסור להוריד, ועוד הרי יתכן שהם צריכים לתיבה ולא לספר תורה, ואולי גם לכדי ס"ת לא יספיק להם.

ויתכן שבחקירה זו נחלקו התלמוד והתוספתא. דהנה בהקמת המשכן היה בצלאל המתחיל במצות הקמתו, והדין נותן שיהיה הוא הגומר כדקיי"ל המתחיל במצוה אומרים לו גמור, וממה שנצטווה משה על הקמתו, מוכח דמעלין בקדש, ואם נאמר שדי בהעלאה כל שהיא, יכולים היו להקימו אהרן או יהושע שהיו גדולים מבצלאל ולמטה ממשה, וחזינן דלא די בהעלאה אחת, אלא בעינן מלכתחילה את ההעלאה הגדולה ביותר. משא"כ אם ילפינן דין מעלין בקרדש ממחתות עדת קרח, אין ראיה שצריך את ההעלאה הגדולה ביותר, שהרי אין דרגת ביניים בין מחתות וצפוי המזבח, ויתכן לפי זה שדי בהעלאה אחת לקיים דין מעלין בקדש. ולפי זה התוספתא סברה שדין מעלין בקדש הוא להעלות מיד לדרגה הכי גדולה, ולכן הביאו הלימוד מ"ויקם משה". אולם ש"ס דילן סבירא ליה דמדינא דמעלין בקדש, סגי בהעלאת חד דרגא, ולפיכך ליכא למילף מויקם משה, והיו צריכים ללמוד את הדין דמעלין ממחתות עדת קרח.