צַהֲלִי וָרֹנִּי, יוֹשֶׁבֶת צִיּוֹן כִּי-גָדוֹל בְּקִרְבֵּךְ, קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל

המרכז הקהילתי איחוד שיבת ציון
Bookmark and Share
הודעות

שיעורים היום :
  • נושא: תלמוד-דף יומי בימי: ראשון בשעה: 07:30 מיקום: במרכז הקהילתי מיועד ל: גברים
  • נושא: תלמוד בבא מציעא בימי: ראשון בשעה: 10:30 מיקום: במרכז הקהילתי מיועד ל: למבוגרים[גימלאים
  • נושא: תלמוד-מסכת קידושין בימי: ראשון בשעה: 18:00 מיקום: במרכז הקהילתי מיועד ל: למתחילים
  • נושא: משניות ממסכת ברכות בימי: ראשון בשעה: 20:00 מיקום: במרכז הקהילתי מיועד ל:
  • נושא: הלכות שבת בימי: ראשון בשעה: בין מנחה לערבית מיקום: במרכז הקהילתי מיועד ל: גברים

זמני תפילה לשבוע בתאריכים
18/11 - 25/11

אמצע השבוע ימים א-ה

שחרית מניין א : 06:00

שחרית מניין ב : 7:00

מינחה : 16:31

ערבית : 16:51

שבת פרשת : ויצא

הדלקת נרות : 16:15

מנחה ערב שבת : 16:25

שחרית : 09:15

מנחה גדולה : 12:15

ערבית מוצ"ש : 17:16


האתר מוקדש לעילוי נשמת:
ת.נ.צ.ב.ה.

מעוניין להקדיש את האתר לעילוי נשמת קרוביך? צור קשר
(ח"י ש"ח לחודש)


יוארצייט
קישורים

על פרשת: ויחי

אין יאוש מן הגאולה

 

                                           אין יאוש מן הגאולה!

"...מזרע קדשים יצאו על הר ציון ששמם שועלים, אנשים חכמים בעיניהם ועם היותם מבני ישראל באשר הם נמולים, המה היו במורדי אור ורועי כסילים, באמרם שייעודי הנבואות וספר תהלים, נאמרו ונתקיימו בבית שני ששם היו אלופינו מסובלים,ושאמונת ביאת משיחנו אינה מכח הכתובים כי אם מקבלת הראשונים ויכתבו זה על ספר בעזות פנים כי אין מכלים,מזה הכת הנכרת היו קצת מהמפרשים: בן בלעם ורבי משה הכהן ורבי חיים גליפאפא, במגלותיהם ופירושיהם אנשים מרגלים, מוציאי דבת הנבואות טח עיניהם מראות כונת החוזים מהשכיל לבותם דברי הנביאים וצעקתם העתיקו מהם מילים מגואלים,הפילה המחשבה הנפסדת הזאת ושם ראינו את הנפילים, מאמונת ביאת משיחנו ורבים מעמי הארץ המתיהדים יצאו מבוהלים, נרפים הם נרפים יתיצבו הוללים, על אלה המפרשים בנים משחיתים במסתרים תבכה נפשי אחבירה עליהם במלים, בינו בוערים בעם וכסילים, אין זה כי אם שבאנשים האלה פסו אמונים, והצרעת זרחה במצחם ויתערבו בגוים בבני יונים, וילמדו ממעשיהם ולעשות כונים, כוזבים בכתובים ובעו מצפונים,ואמנם מה יהא דינו של כל אחד מהאנשים האלה ובמה יתחטא על חלומותיו ועל דבריו הלא לאלהים פתרונים, כי הם החטיאו את הרבים ואשר באו מתוך דבריהם באש ובמים הזדונים, ויתנו אנשי אמונה בני ציון היקרים מינים ובלתי מאמינים,לא שמעו בקול ה' ולא האמינו בנפלאותיו האורים והתומים, מהרסינו ומחריבינו ממנו היו...".

 מתוך ההקדמה לחיבור "משמיע ישועה", לרבינו ה'אברבנאל' ובו הוא מוחה בכל תוקף, על דברי רבנים בני דורו, שטענו בפני העם המיואש מקשיי הגלות שבדורו, כי אין עוד תקווה לגאולה ומה שידוע על הגאולה העתידה,היו לא תהיה, שכבר היה זה למעשה בימי בית שני. ובעצם לשיטתם, אין כלל אור בקצה המנהרה. בני הדור, בשמעם את דבריהם של הרבנים הללו, פרקו עולם מתוך יאוש לגאולה ועל כן בא ה'אברבנאל' וחיבר חיבור זה: 'משמיע ישועה', לאמור:'היו עוד תהיה' וכל הנבואות עוד ודאי תתקיימנה.

 בפרשתינו, כבר ירדו ישראל לגלות מצרים ודרשו חז"ל: "למה פרשה זו סתומה מכל פרשיות? אלא כיון שמת יעקב, התחיל השעבוד על ישראל". (תנחומא ויחי, א).

ובעל הטורים כתב, לט,א:"הורד" - ב' במסורת:" וְיוֹסֵף הוּרַד מִצְרָיְמָה וַיִּקְנֵהוּ פּוֹטִיפַר...""הוּרַד שְׁאוֹל גְּאוֹנֶךָ..."(ישעיהו פרק יד,יא), לומר ששקול הגלות כנגד גיהנום".

והנה נמצא מדרש, המבטא את היאוש מן הגאולה המחלחל בלבבות, במהלך הגלות הארוכה,אולם אל לנו לשכוח,כי למרות קדרות המצב, יש מנהיג לבירה,אשר מקימנו מעפר ויגאלנו עד הסוף הטוב:

" ולא זכר שר המשקים את יוסף וישכחהו", אמר לו הקב"ה: את שוכחו ואני לא אשכחהו! מי היה מחכה לאברהם ושרה שהיו זקנים שיולד להם בן?, מי מחכה ליעקב שעבר במקלו הירדן שיפרץ ויעשיר?, מי היה מחכה ליוסף שעברו עליו כל הצרות האלו שיהיה מלך?, מי היה מחכה למשה שהושלך ליאור שיהיה כמו שנהיה?, מי מחכה לרות שהיתה גרה שחזרה למלכות ישראל?, מי מחכה לדוד שיהיה מלך עד סוף הדורות?, מי מחכה ליהויכין שיצא מבית האסורים?, מי מחכה לחנניה מישאל ועזריה שיצאו מתוך האש?, מי מחכה לישראל בימי המן שיצילם הקב"ה?, מי מחכה לגליות שיהיו לשם ולתהלה?, מי מחכה לסוכת דוד הנופלת שיקימנה הקב"ה, שנאמר (עמוס ט) ביום ההוא אקים את סוכת דוד. (בראשית רבה, פח). ואי אפשר להבין את עומקו של מדרש נפלא זה, מבלי באורו של ה-'יפה תואר' לרב שמואל יפה אשכנזי על אתר:" כי אלו המוזכרים במדרש, מרמזים לכל מקרי העם אשר יקרו עמהם עד אחרית הימים, לכן קבצם יחד להראות לנו, כי לעם הזה יעשו נפלאות אשר לא יחכו עליהם בני אדם ורק האלקים עושה פלא,יעשה כזאת,עד שיקים גם את סוכת דוד. ויען כי הסיבות המביאות יאוש בלב ישראל שונות הנה, לכן מביא מקרים נפלאים המורים להפך הסיבות האלה ולא יתיאשו עוד מן הגאולה:סיבה א: מעטים אנו בארץ, ואיך יקום עוד לעם?!, לזה מביא את אברהם אשר הלך ערירי ובכל זאת באחרונה הוליד בנים ועמים. סיבה ב: העוני אשר לישראל, ואיך ירימו ראש?!, לזה מביא הפלא מה שנעשה ליעקב, שעבר במקלו את הירדן ופרץ לרוב. ג: ארכו ימי גלותינו ומשולחים ונעזבים אנחנו ולא נצלח עוד למלוכה?!, לזה מביא את יוסף, ששבע ברעות נפשו ימים רבים ונשברו רוחו וליבו וצלח עד המלוכה. ד: הקב"ה הסתיר פניו, לגרשנו מעל ארצו ויתעבנו, איך תהיה לנו תקווה עוד לשוב שנית לארצנו?!, לזה מביא את משה, אשר הושלך ליאור והיה צפון בסתר, ובאחרונה נאסף הביתה והצליח. ה: הפסד יחוסינו ואמרו חז"ל: אטו אנן מי ידעינן מהיכן קאתינן? ואיך נקווה עוד כי יאיר ה' פניו אלינו ולקבצנו?!, לזה מביא את רות שפקפק ביחוסה אם היא ראויה לבא בקהל ומלכי בית דוד ממנה יצאו. ו: שפלים וניבזים אנו יותר מכל האומות ואיך משפל מצבנו עוד נרים ראש לנחול כבוד והדר?!, לזה נביא את דוד, שהיה נבזה בעיני אביו מכל אחיו,ומהצאן הובא לרעות בצאן עמו. ז: מפוזרים בכל פאות העולם ואיך יקבצנו יחד להיות לעם אחד ובארצות תימן נחשבו ישראל כאסירים וכמקנת כספם?!, לזה מביא את יהויכין, שהיה אסור בלי תקווה לצאת, ומ"מ פדהו ה' וככה יאמר גם לאסירי התקווה: צאו ממאסריכם ושובו לארץ אבותיכם, ח: בנ"י חלושים ורפויים ומדוכאים ביסורים ואיך יעשו חיל להיות לעם ככל העמים?!, לזה מביא את חמ"ו, שבאו באש ומי מלל להם שיקומו עוד בין אנשים והוציאם ה' להרווחה. ט: כבר נשקענו בחטאים ואין לנו צדקה וחסד לחלות את פני ה' לגאלינו!, לזה מביא את דור מרדכי, שבחטאם נמכרו להמן ומ"מ נגאלו בתשובה ולכן יש תקווה גם לנו, כי ה' יגאלינו בתשובה ויקימנו לשם ולתהילה ויבנה את סוכת דוד הנופלת". וכמו שזיכנו ה' לראות בתחילת תהליך זה , כך יזכנו לראותו בסיומו בב"א.   

 

 


הרב יגאל זורבבלי

אביך צוה

פרשת ויחי מספרת על ימי חיי יעקב,מאה ארבעים ושבע שנה ,מתוכם שבע עשרה שנה במצרים. בהמשך מסופר על הברכות אשר יעקב מברך את בניו,לאחר הברכות מסופר על פטירת יעקב. לאחר פטירתו נכנסים אחי יוסף ללחץ מה יהיה גורלם.כל עוד אביהם הזקן חי, חשו מוגנים מפני נקמת יוסף.כל עוד יעקב אבינו חי, יש להם תעודת ביטוח מפני נקמת יוסף השליט.מייד לאחר פטירת האב הדגול ,החלו לחשוש "וַיִּרְאוּ אֲחֵי יוֹסֵף כִּי מֵת אֲבִיהֶם וַיֹּאמְרוּ לוּ יִשְׂטְמֵנוּ יוֹסֵף וְהָשֵׁב יָשִׁיב לָנוּ אֵת כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר גָּמַלְנוּ אֹתוֹ:" (נ:טו).מחשש לנקמת יוסף באו לו בציווי אביהם כי יסלח להם ,ותחת נקמתו יהפכו לו לעבדים.מייד לאחר שהתורה מתארת את חששם,מופיעה אמירה ליוסף .האחים דואגים להביע בפני יוסף, כי אביהם הגדול דאג להבטיח את שלומם.כלומר יעקב ציוה לפני מותו ,כי יוסף ימחל לאחיו על רעתם אשר גמלוהו.

וַיְצַוּוּ אֶל יוֹסֵף לֵאמֹר אָבִיךָ צִוָּה לִפְנֵי מוֹתוֹ לֵאמֹר: זהו הציווי בו הציגו האנשים את ציווי אביהם.

תשובתו של יוסף אליהם "וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יוֹסֵף אַל תִּירָאוּ כִּי הֲתַחַת אֱ-לֹהִים אָנִי "(נ: יט)

היכן מצינו שיעקב ציווה את אחי יוסף ציווי זה?

מניתוח דברי חז"ל הן במדרשים והן בתלמודים,שנביא בהמשך נראה כי הם נותנים פתרון משותף.יפה לראות את הסגנונות השונים בדרך הבאת הדברים ובהצגתם בפרשנות "אביך ציוה". יש לציין כי המכנה המשותף בפרשנות חז"ל ככל שידי מגעת,כי שינו מפני השלום.

מסכת דרך ארץ פרק שלום: רשב"ג :גדול הוא השלום שמצינו שדברו השבטים דברי בדאות כדי להטיל שלום בין יוסף לאחיו שנאמר אביך צוה לפני מותו לאמר, ואין אנו מוצאין שצוה לו כלום.

תלמוד בבלי יבמות( סה :) וא"ר אילעא משום רבי אלעזר בר' שמעון: מותר לו לאדם לשנות בדבר השלום, שנאמר "אביך צוה ..כה תאמרו ליוסף אנא שא נא ".

הדגש בבבלי הוא שמותר לשנות מפני השלום, לכן התירו אחי יוסף לעצמם ושינו כי הציווי ניתן על ידי אביהם יעקב.

תלמוד ירושלמי פאה (א דף טז ) שדיברו הכתובים דברי בדאי כדי להטיל שלום בין יוסף לאחיו " אביך צוה לפני מותו לאמר כה תאמרו ליוסף אנא שא נא "ולא אשכחן דפקד כלום.

מדרש תנחומא (צו סימן ז) :ארשב"ג גדול הוא השלום שהכתיב הקדוש ברוך הוא דברי' בתור' שלא היו אלא בשביל השלו', אלו הן כשמת יעקב ויראו אחי יוסף כי מת אביהם ויאמרו לו ישטמנו יוסף (בראשית נ) מה עשו הלכו אצל בלהה ואמרו לה הכנסי אצל יוסף ואמרי לו אביך צוה לפני מותו כה תאמרו ליוסף אנא שא נא פשע אחיך, ומעולם לא צוה יעקב מכל אלו הדברים כלום, אלא מעצמם אמרו דבר זה, אמר רשב"ג כמה דיו משתפך וכמה קולמוסין משתברין וכמה עורות אבודים וכמה תינוקין מתרצעין ללמוד דבר שלא היה בתורה, ראה כמה גדול כח השלום,

אם נשים לב לירושלמי ולתנחומא אצלם הדגש על הכתובים שהסכימו לאמירה שלא הייתה ולא נבראה.אמירה כי יעקב ציווה ליוסף את הציווי שנאמר על ידי האחים.הכח של השינוי מפני השלום נובע מהתוקף שהתורה "שיתפה פעולה" עם אמירת האחים, שלא התבצעה בפועל.בתורה ישנו ציטוט כאילו צוואה זו התרחשה באמת.

בעקבות חז"ל הולך רש"י - שינו בדבר מפני השלום, כי לא צווה יעקב כן שלא נחשד יוסף בעיניו:

מדוע יוסף לא תמה מדוע לא ציווהו אביו באופן ישיר,כפי שציווהו "אל נא תקברני במצרים"?יתר על כן יעקב חי שבע עשרה שנה במצרים עם יוסף,למה לא הספיק יעקב לדבר עם יוסף בנושא זה? הרמב"ן נותן הסבר נפלא -הסבר זה עונה על כל השאלות ששאלנו:למעשה יעקב אבינו במשך שבע עשרה שנה לא ידע כלל כי האחים מכרו את יוסף.עדיין סבר לתומו, כי יוסף תעה בשדה וחטפו אותו מוצאיו ומכרוהו למצרים.האחים לא סיפרו ליעקב כי חששו פן יכם בשבט מוסר ,ואף יקללם ברכות ,כפי שקילל בבנים הגדולים .יוסף לא סיפר ברוב צדקותו כי לא רצה לנקום בהם ולגנותם.לכן יעקב לא דיבר עם יוסף בעניין ולא ציווה כי לא ידע בדבר זה.האחים חששו פן יבולע להם מאביהם עת יודע לא דבר המכירה.לכן התעטפו בשתיקה,ולא פנו אל אביהם שיעניק להם חסינות בפני נקמת יוסף.כששקלו במאזניים העדיפו להסתכן בנקמת יוסף העתידית ,ולא לקבל את קללת אביהם.כשאביהם נפטר נאלצו להתמודד עם הקונפליקט מול יוסף,שהיה נסתר וחבוי במשך שבע עשרה שנה.לאחר הקבורה,אז הם נאלצו לשנות בדיבורם.אמרו ליוסף, כי גילו ליעקב על המכירה לפני מותו,ויעקב ציוה ליוסף ,שלא יזיק לאחיו ולא ינקום בהם.אם נתבונן בכתובים לא נמצא בשום מקום,כי נודע ליעקב על מכירת יוסף בידי אחיו.גם בברכות יעקב לבניו- מזכיר להם את העבר ואת חטאתם. לא רואים שום אזכור בדברי יעקב על מכירת יוסף.לפי זה מדוע נזכרו בדבר רק לאחר הקבורה?

צרור המור ראו את יוסף שעמד על הבור שהשליכוהו בו וברך: ברוך שעשה לי נס במקום הזה. ראו ופחדו אולי יזכור הרעה אשר גמלו אותו.בנוסף זכות הצדיק הגנה עליהם. ועכשיו שראו שמת אביהם יראו ממה שעשו. רצו לפייס ליוסף שלא תקטרג עליהם מדת הדין, ולכן שבו בתשובה.

רואים אנו את ענוות יוסף וצדקותו-התנהגות שאחיו שבו בתשובה מכוחה.


הרב אביעד עקיבא

פינת ההלכה פלפול לפרשת: ויחי

מאת מורינו ורבנו: הרב בן ציון נשר

"ואתם חשבתם עלי רעה אלקים חשבה לטובה...".

ופירש אור החיים הק': "והרי זה דומה למתכוון להשקות חבירו כוס מות והשקהו כוס יין, שאינו מתחייב כלום, והרי הם פטורים וזכאים גם בדיני שמים". ועליו ישאגו כפירים, (עיין שו"ת "בית יצחק" יו"ד ח"א סי' ח' סק"ח), הרי תלמוד ערוך לפנינו במס' נזיר כ"ג א', "ומה מי שנתכוין לעלות בידו בשר חזיר ועלה בידו בשר טלה צריך כפרה...", ומבואר להדיא שהמתכוין לדבר איסור צריך כפרה, אף אם לא עלה בידו האיסור, והאיך אמר "שהם פטורים וזכאים".

וכבר קדם בכעין זה חד מקמאי, רבי יוסף בכור שור (תלמיד ר"ת) בפירושו לתורה פר' ויגש מ"ה ה',"ועתה אל תעצבו ואל יחר בעיניכם כי מכרתם אותי הנה כי למחיה שלחני אלקים לפניכם - כי למחיה לכם ולכל העולם שלחני אלקים וגזרת המקום היתה, ואם כיוונתם לאכול בשר חזיר עלה בידכם בשר טלה כי לא יאונה לצדיק כל און ובזאת ניכר כי הקב"ה חפץ בכם ומגלגל טובות על ידכם". וגם דברות קדשו צ"ע כנ"ל מהגמ' בנזיר.

ויש שרצו לחלק (עיין "ערבי נחל" פר' ויחי, ו"כלי חמדה" אות ג'), בין עבירות שבין אדם למקום לעבירות שבין אדם לחבירו, כי בעבירות שבין אדם למקום שהעונש הוא על מה שעבר אמימרא דרחמנא, ואע"פ שלא חטא במעשה צריך כפרה על המחשבה שחשב לעבור על רצונו של מקום, משא"כ חטא שבין אדם לחבירו הוא על מה שעשה לחבירו נזק או רעה או צער, ואם לא הגיע לחבירו שום צער הרי לא פגם כלום ואין עבירה בידו. לכן לא קשיא מהגמ' בנזיר כי שם מדובר באכילת דבר איסור, והוא עבירה על רצון ה', וקמ"ל שאף אם לא עלתה בידו בפועל, מ"מ חייב כפרה על הרצון שהיה לו לעבור על רצון ה', משא"כ באחי יוסף שחטאו בבין אדם לחבירו, ובזה אין חטא במחשבה כלפי חבירו. ויש שתירצו באופנים אחרים, הלא בספרתם. אלא שלכל הדברות קשיא, הרי קיי"ל שהריגת עשרת הרוגי מלכות היתה על חטא מכירת יוסף, וכדאיתא במדרשים ובפיוטים (ועיין רבנו בחיי), וא"כ מוכח שהיתה בידם עבירה במכירה.

ונראה דהנה במס' מנחות כ"ט ב', שנינו כשעלה משה למרום הראהו הקב"ה את רבי עקביא דורש כתרי אותיות, וכשבקש לראות את שכרו הראהו שוקלין בשרו במקולין, ושאל "זו תורה וזו שכרה" השיבו: "שתוק כך עלה במחשבה לפני". וב"עיון יעקב" פירש שמשמעות התשובה "כך עלה במחשבה", מפני שאמרו (בראשית רבה י"ב ט"ו), "מתחילה עלה במחשבה לברוא את העולם במדת הדין ראה הקב"ה שאין העולם מתקיים עמד ושיתף מדת הרחמים", אלא שגם מחשבתו של הקב"ה לדון את העולם ב"דין" צריכה שתבא לידי בטוי, ולכן הצדיקים הנבחרים נידונים בה, והיינו "במחשבה" של בריאת העולם.

ומה נפלאים לפי זה דברי הפיוט "אלה אזכרה", "שרפי מעלה צעקו במרה זו תורה וזו שכרה..., ענתה בת קול משמים אם אשמע קול אחר אהפוך את העולם למים, לתהו ובהו אשית הדומיים...". שכך שעורן, אמנם כן צודקים שרפי מעלה בטענה של "זו תורה וזו שכרה", ואם אמנם יעמדו על דעתם, יקבל קודשא בריך הוא את הטענה, ויבטל גזר דין של הרוגי מלכות, אלא שאז יחזור העולם ל"תהו ובהו", כי אם תתבטל ה"מחשבה" של הבריאה, שוב אין לה קיום והיא בטלה מאליה, וחוזר העולם לתהו ובהו.

לפי זה יש לומר כי מה שעונה יוסף לאחיו "אלקים חשבה לטובה", הוא כי אכן אין להם חטא בזה כי הכל יצא לטובה, ואך חטא ב"מחשבה" יש כאן, ובעבירות שבין אדם לחבירו אינו נחשב לחטא ואין צריך כפרה, אולם מכיון שצדיקים נידונים במדת הדין, והוא במה שעלה ב"מחשבה", לעת כזאת נידונים גם על "מחשבה" של עבירה, וזה נתכפר על ידי גדולי ישראל הרוגי מלכות.