צַהֲלִי וָרֹנִּי, יוֹשֶׁבֶת צִיּוֹן כִּי-גָדוֹל בְּקִרְבֵּךְ, קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל

המרכז הקהילתי איחוד שיבת ציון
Bookmark and Share
הודעות

שיעורים היום :
  • נושא: תלמוד-דף יומי בימי: ראשון בשעה: 07:30 מיקום: במרכז הקהילתי מיועד ל: גברים
  • נושא: תלמוד בבא מציעא בימי: ראשון בשעה: 10:30 מיקום: במרכז הקהילתי מיועד ל: למבוגרים[גימלאים
  • נושא: תלמוד-מסכת קידושין בימי: ראשון בשעה: 18:00 מיקום: במרכז הקהילתי מיועד ל: למתחילים
  • נושא: משניות ממסכת ברכות בימי: ראשון בשעה: 20:00 מיקום: במרכז הקהילתי מיועד ל:
  • נושא: הלכות שבת בימי: ראשון בשעה: בין מנחה לערבית מיקום: במרכז הקהילתי מיועד ל: גברים

זמני תפילה לשבוע בתאריכים
18/11 - 25/11

אמצע השבוע ימים א-ה

שחרית מניין א : 06:00

שחרית מניין ב : 7:00

מינחה : 16:31

ערבית : 16:51

שבת פרשת : ויצא

הדלקת נרות : 16:15

מנחה ערב שבת : 16:25

שחרית : 09:15

מנחה גדולה : 12:15

ערבית מוצ"ש : 17:16


האתר מוקדש לעילוי נשמת:
ת.נ.צ.ב.ה.

מעוניין להקדיש את האתר לעילוי נשמת קרוביך? צור קשר
(ח"י ש"ח לחודש)


יוארצייט
קישורים

על פרשת: ויגש

אחד באחד יגשו

אחד באחד יגשו

אנחנו מגיעים לשיא חדש במהלך המוביל לבניין עם ישראל. מאבק גלוי ונסתר מתחיל את הפרשה. יש כאן אקורד צורם הדורש פתרון. שתי מנגינות שונות שדורשות שיבוא החיבור המיוחל ביניהם.

בני רחל ובני לאה מגיעים לשדה הקרב האחרון בבירור הנוקב של בניין בית ישראל ונציגיהם עומדים זה מול זה. "ויגש אליו יהודה" - אל יוסף, ניגש - לשון המכוונת הן לדין, הן לתפילה, הן לפיוס והן למלחמה. יהודה עומד לפני יוסף כשכל האפשרויות הללו פתוחות לפניו, תלוי מה תהיה תגובתו של יוסף. יהודה לא מודע עדין שהוא עומד לפני יוסף האח האובד, אבל כנראה "מזלו ראה".

יוסף מודע לעוצמות של אחיו העומד לפניו. אחר דין ודברים רך וקשה כפי שמביאים המדרשים, הוא מבין שהגיע זמן להתוודע לאחיו. מדוע מתעכב יוסף לחשוף את זהותו? מדוע מחכה יוסף (על פי המדרשים), לשלב שבו יהודה מגיע עד לקצה, שבו הוא כבר מוכן להרוס את כל מצרים וממילא לפגוע בכל העולם (כיון שמצרים היא מרכז המזון העולמי בשנות הרעב הללו)?

לסיים את התהליך

לאחר שראה את התקיימות חלומו והוא מתמנה למלך ואחיו משתחווים לו,  מבין יוסף שלו יש את משפט הבכורה. הדבר תלוי בו למצוא את הדרך להביא סופו של התהליך שבו יתאחדו השבטים יחדיו, בני לאה ובני רחל ואיתם בני השפחות. הרי זו הייתה שליחותו ע"י אביו: "לך נא ראה את שלום אחיך ואת שלום הצאן"  בפרשת וישב (ל"ז י"ד) - להביא לשלום בין כל השבטים על מנת לדאוג לשלום הצאן - עם ישראל צאן קדשים. שליחותו הייתה אף מעבר לכך, מידי הקב"ה, כפי שאומר רש"י על המילים שם בפסוק "וישלחהו מעמק חברון" מעצה עמוקה של אותו צדיק אברהם הקבור בחברון לקיים את ברית הבתרים "כי גר יהיה זרעך".  אך שליחותו נקטעה ועוד לא באה למימושה, ואף סיומה של השליחות, בקשתו של יעקב: "והשיבני דבר" לא בוצעה.

יוסף מבין שכדי להביא לאיחוד בין השבטים שיוכלו אחר כך להקים את עם ישראל, העיתוי של חשיפת זהותו צריך להיות מדויק. יוסף מזהה אצל יהודה את המסירות שלו על בנימין ומבין שיהודה מוכן למסור את נפשו על בנה של רחל. הוא רואה שיהודה מוכן ל"עצור את העולם" כפי שהוא מסיים את דבריו: "איך אעלה אל אבי והנער איננו איתי...??" יהודה לא מוכן בשום אופן לתת לאפשרות של הפקרת בנימין להתקיים. יהודה מבין גם כן שגורלו של אביו וגורל עם ישראל, שהקמתו היא שאיפתו של יעקב, מונח כאן על כף המאזניים. אם לא יישאר זכר לבני רחל לא יוכל לקום עם ישראל וממילא שהעולם יחרב, אין לא קיום. 

יוסף מזהה את העיתוי ומזדהה בפני אחיו. הפועל "ויגש" שפותח את הפרשה,  מופיע שוב לאחר שהוא מזדהה: "ויאמר יוסף אל אחיו גשו נא אלי ויגשו". המילה שסמלה את כל הבירורים שעברו האחים אחד מול השני, דין ומלחמה, מובילה למשמעותה הנוספת: פיוס. האחים מגיעים עכשיו לקצה הבירור, אל האיחוד. יוסף מראה לאחיו שהוא מהול כמוהם, הוא שותף לברית. האיחוד שנראה כדבר בלתי אפשרי, אחרי בירורים נוקבים, מגיע סוף התהליך ומתגלה היכולת של השבטים להיות מאוחדים לבניית עם ישראל

. ארץ האיחוד ארץ גשן

וכאן מופיע דבר פלאי. לאחר שנגשו אחד אל אחד והתאחדו, המקום שבו מתחיל החיבור המשותף שבו יתחיל עם ישראל הוא דוקא בארץ גשן  שהשורש שלה הוא כמו המילה ויגש. זרע האיחוד של השבטים יישתל אמנם בארץ נכר - בארץ מצרים, אבל החבל הארץ הנקרא כמהות הגישה, הפיוס והאיחוד שזכו לה השבטים. ארץ גשן  ארץ החיבור המתבקש בין השבטים.

יוסף רוצה לסיים את השליחות ולהשיב דבר אל אביו. מייד לאחר שהוא מודיע: "אני יוסף!" הוא קודם כל שואל את אחיו: "העוד אבי חי?" - השליחות צריכה לבוא לסיומה. הרי יוסף כאשר קרא לו אביו לדבר השליחות ענה לו "הנני" - הוא כולו מסור לה. הנה גם שעברו כבר 22 שנים מאז שנשלח, הוא זוכר את הסוגיא שבה עסקו הוא ואביו לפני פרדתם, והוא זוכר כל פרט בשליחות שצריכה כבר להתבצע למרות כל העיכובים. הוא מבין שהוא זה שנשלח לקיים את אותה עצה עמוקה של הקב"ה להקים את עם ישראל בארץ לא להם. ו"כי למחיה שלחני אלקים לפניכם...לשום לכם שארית בארץ ולהחיות לכם לפליטה גדולה"

יוסף מדגיש לאחים, אני רוצה לסיים גם את השליחות של אבי: "מהרו ועלו אל אבי ואמרתם אליו כה אמר בנך יוסף שמני אלקים לאדון לכל מצרים רדה אלי אל תעמוד וישבת בארץ גשן והיית קרוב אלי..." - זכינו השבטים לגשת ולהתחבר. "אחד באחד יגשו ורוח לא יבא ביניהם. איש באחיהו ידבקו יתלכדו ולא יתפרדו" (כדברי הפסוקים באיוב מ"א ח' ט' שמביא כאן המדרש רבה). מכאן, מארץ גשן המסמלת את האיחוד המיוחל, יהיה פתח הצלה לכל המשפחה, שבעים הנפש אשר ליעקב אבי ומקום בטוח להקים בו את בית ישראל. 

החיבור המשותף מקבל גושפנקא סופית. האחים עולים אל אביהם ויעקב שולח את יהודה אל יוסף להורות לפניו גשנה (מ"ו כ"ח). באופן רשמי בתי המדרש מתאחדים למקום שמשם תצא הוראה כדברי רש"י. מכאן הדרך סלולה להופעת עם ישראל.

משנים עשר שבטים הם הופכים לשלושה עשר בגימטריא אחד כדברי המהר"ל. יוסף זוכה בפרשה הבאה להתחלק לשני שבטים אפרים ומנשה ש"כראובן ושמעון יהיו לי". ומגיעה האחדות השלימה שמתוכה מתפתח וצומח לו עם עולם

 


הרב דניאל ארנוולד

מלך שנתחדשו גזרותיו

אנו מתקרבים לסיומו של ספר בראשית. בפרשה שלנו מתחילה למעשה גלות מצרים כאשר יעקב ובניו יורדים למצרים. אך עדין השעבוד עצמו לא מתחיל. לכאורה נראה שארץ מצרים מקבלת את הגולים בני יעקב בזרועות פתוחות. אלא שבתחילת ספר שמות, לאחר שנפטרו יוסף ואחיו וכל הדור ההוא, ובנ"י פרים ורבים בארץ מצרים, אנו קוראים: "ויקם מלך חדש על מצרים" (שמות א' ח'). ידועים הפרושים שמביא שם רש"י בשם הגמרא: "רב ושמואל, חד אמר: חדש ממש וחד אמר: שנתחדשו גזרותיו". אפשר להבין את הפירוש הראשון, הגלגל התהפך והמלך האוהד התחלף במלך חדש בלי הרבה אהדה לעם ישראל. אך קשה הפירוש השני: "שנתחדשו גזרותיו", קשה להבין כיצד פרעה הטוב מקודם נעלם והופך את עורו? ועוד יותר קשה לפירוש זה מה שנזכר בהמשך: "שלא ידע את יוסף", ורש"י מסביר: "עשה עצמו שלא ידע", כיצד פרעה 'הטוב' שכה העריך והוקיר את יוסף, פתאום מפנה לו עורף?

ניצני השעבוד הראשונים

אבל בראייה מדוקדקת יותר בפרשתנו אנו רואים שניצני השעבוד מופעים כבר מתחילת ירידת ישראל למצרים. הירידה למצרים קשה מאד ליעקב. הוא צריך שכנוע מבחוץ ושכנוע פנימי. כיצד ירדו הוא ובניו למצרים ולא יושפעו ממעשי ארץ מצרים הרעים? יוסף מבין את חששו של יעקב אביו ולאחר שהתגלה לאחיו, הוא שולח איתם מסר לאביו: אני אב לפרעה ושליט בארץ מצרים אל תדאג מעירוב עם המצרים, תהיה בארץ גושן וקרוב אלי (מ"ה י').

מה תגובת פרעה ומצרים? האם באמת הם כל כך שמחים בהגעתם של העברים לארצם? הרי רק לפני זמן קצר לא יכלו לאכול עם העברים "כי תועבה היא למצרים" (בפרשה הקודמת פרק מ"ג פסוק ל"ב), והנה עכשיו פתאום "ויטב בעיני פרעה ובעיני עבדיו" (מ"ה, ט"ז)! קשה להאמין שאין פה איזה אינטרס מצרי בכך שאחי יוסף באו (שלפתע כבר אינם נקראים "העברים").

אומר ספורנו, שפרעה חשב שבזכות שבאו אחיו תהיה השגחתו של יוסף על הארץ לא כגר מנהיג אלא כאזרח, שחושב לשבת בארץ הוא וזרעו וישגיח טוב יותר על הארץ, כי עכשיו כשכולם במצרים הם כבר לא יהיו עברים אלא אזרחי מצרים ויוסף יהפוך לאחד משלהם. ומיד פרעה 'טוב הלב' מזמין את אחי יוסף שיבואו עם כל המשפחה, הבתים, ואם אבא לא ירצה - קחו ושאו אותו ובואו אלי (לא אל יוסף) ושבו בארץ מצרים ולא בארץ גושן (מ"ה י"ח).

ההחלטה הקשה

יעקב מחליט לרדת למצרים אך הקושי עצום עבורו. תחילה הוא יורד ומתפלל בבאר-שבע, לאחר מכן הוא לא יורד אלא נושאים אותו, אח"כ הוא "כל זרעו אתו", ולבסוף "כל זרעו הביא אתו" (מ"ה ה'-ז'). הוא נאלץ להשלים עם הגזרה באופו סביל אבל אח"כ מבין שגם צריך להיות פעיל. בשבעים נפש ירדו קבוצה מובחרת "לפי שהיו עובדים לקל אחד" (רש"י), אך הרבה הכנות דרושות לקראת המפגש עם "ארץ האפשריות הבלתי נדלות" של אז, ארץ מצרים. פרעה אולי חושב להפוך אותם לאזרחי מצרים, אך לא! יעקב שולח את יהודה לתקן לו "בית תלמוד", לא פנימי סגור, אלא "שמשם תצא הוראה". ודוקא בארץ גושן בנפרד מהמצרים. אך בשביל ארץ גושן צריך לעשות מעין "תרגיל" על פרעה שתכניותיו לגבי משפחת יוסף שונות. לשם כך מכין יוסף את אחיו למפגש עם פרעה ומדגיש להם כיצד לדבר איתו. פרעה "נאלץ" לתת את ארץ גושן אך עדין מחפש עילה למנות את אחי יוסף לשרי מקנה (מ"ז ב'-ו').

את העימות בין התפיסות של יעקב ופרעה אפשר למצוא ברמז במפגש ביניהם (מ"ז ז'-י'). הלשון הקצרה וה'דיפלומטית' שבה הם נוקטים, טומנת בתוכה הבדלי השקפות עולם. יעקב לא שש מן הסתם לפגוש את פרעה, ויוסף מביא אותו ומעמיד אותו לפני פרעה. פרעה שואל את יעקב "כמה ימי שני חייך"? ומרמז ליעקב שנראה לו מאד זקן: 'האם כל זה היה כדאי? לדבוק בה' ולבטוח בו? ראה כמה צרות פקדו אותך? בוא ותנוח אצלנו ועזוב את הכל'. יעקב עונה לו (ע"פ תרגום יונתן) 'ימי חיי היו קשים ורעים שברחתי מפני עשו, וישבתי בארץ לא לי, וגם כעת בעת שיבתי אני נאלץ לעזוב את ארצי ולבוא לכאן לארץ מצרים. גם כאן זו לא מנוחה. לא באתי לכאן לנוח ולעזוב את הכל. אני עדין אמשיך להיות מחובר לאבותי, למולדתי ולאמונתי בקב"ה'.

ואולי ברוח הימים שאנו נמצאים בהם אפשר לראות רמזים דומים לתחבולותיו של פרעה, בסמיכות האירועים. ח' טבת- תרגום התורה ליוונית, ט' טבת- מות עזרא ונחמיה, וי' בטבת- המצור על ירושלים. כך גם הייתה תוכניתו של פרעה ש"נתחדשו גזרותיו", בתחילה קיווה לערב ולבלבל את העברים בתוך ארצו בדומה לתרגום התורה ליוונית. אח"כ לאחר שמתו יוסף ואחיו וכל הדור ההוא בדומה למיתת עזרא ונחמיה, אפשר כבר להתעלם מיוסף כלא היה ולחדש את הגזרות שכבר היו בלב פרעה, ללחוץ את העם ולתת עליו שרי מיסים בדומה למצור על ירושלים. אבל גם ברגעי הקושי הללו של תחילת ירידת ישראל למצרים,"ותחי רוח יעקב" (מ"ה כ"ז) כי הוא יודע שמתוך השעבוד הנסתר והגלוי, צומחת לה לבסוף גאולת ישראל השלימה.     


הרב דניאל ארנוולד