צַהֲלִי וָרֹנִּי, יוֹשֶׁבֶת צִיּוֹן כִּי-גָדוֹל בְּקִרְבֵּךְ, קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל

המרכז הקהילתי איחוד שיבת ציון
Bookmark and Share
הודעות

שיעורים היום :
  • נושא: תלמוד-דף יומי בימי: ראשון בשעה: 07:30 מיקום: במרכז הקהילתי מיועד ל: גברים
  • נושא: תלמוד בבא מציעא בימי: ראשון בשעה: 10:30 מיקום: במרכז הקהילתי מיועד ל: למבוגרים[גימלאים
  • נושא: תלמוד-מסכת קידושין בימי: ראשון בשעה: 18:00 מיקום: במרכז הקהילתי מיועד ל: למתחילים
  • נושא: משניות ממסכת ברכות בימי: ראשון בשעה: 20:00 מיקום: במרכז הקהילתי מיועד ל:
  • נושא: הלכות שבת בימי: ראשון בשעה: בין מנחה לערבית מיקום: במרכז הקהילתי מיועד ל: גברים

זמני תפילה לשבוע בתאריכים
18/11 - 25/11

אמצע השבוע ימים א-ה

שחרית מניין א : 06:00

שחרית מניין ב : 7:00

מינחה : 16:31

ערבית : 16:51

שבת פרשת : ויצא

הדלקת נרות : 16:15

מנחה ערב שבת : 16:25

שחרית : 09:15

מנחה גדולה : 12:15

ערבית מוצ"ש : 17:16


האתר מוקדש לעילוי נשמת:
ת.נ.צ.ב.ה.

מעוניין להקדיש את האתר לעילוי נשמת קרוביך? צור קשר
(ח"י ש"ח לחודש)


יוארצייט
קישורים

על פרשת: ואתחנן

שמירת הגוף והנפש

נצטווינו בפרשה על השמירה המיוחדת -להישמר מאוד:הן הציווי "הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ מְאֹד" והן הציווי "ונשמרתם מאוד לנפשתיכם" .כמו כן הציווי "ונשמרתם" נאמר פעמיים בכל התנ"ך כולו.הפעם היחידה בתורה נאמרה בפרשתנו -ואתחנן,ופעם נאמרה בספר יהושע.פעם אחת נאמר על ידי משה רבנו,ופעם שניה נאמר על ידי תלמידו יהושע בן נון.הציווי הראשון:משה אמרו טרם מותו בעבר הירדן-לפני עבור בני ישראל אל הארץ.ציווי זה מבקש לשמור את ישראל ,כדי שחס וחלילה,לא יתקלקלו. הציווי השני:אמרו יהושע אף הוא טרם מותו והוא חלק מצוואתו של יהושע את העם.מטרת הציווי הוא גם כן לקחת אחריות, ולהישמר מפני הסכנות המתרגשות לבא.

להלן דברי משה(דברים פרק ד)  בפרשה והקשר הפסוקים בו ציוויים אלו נאמרו:הציווי "ושמור נפשך מאד",קודם לציווי "ונשמרתם".בין שני הציוויים מצויים עשרת הדברות, מלווים באזהרה מלפניהם ובאזהרה לאחריהם.לאמור כי לעולם לא ישתנו ,ואין רשות לאדם אפילו נביא לשנותם.(ט) רַק הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ מְאֹד פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ וּפֶן יָסוּרוּ מִלְּבָבְךָ כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ וְהוֹדַעְתָּם לְבָנֶיךָ וְלִבְנֵי בָנֶיךָ:(יג-טז) ויַּגֵּד לָכֶם אֶת בְּרִיתוֹ אֲשֶׁר צִוָּה אֶתְכֶם לַעֲשׂוֹת עֲשֶׂרֶת הַדְּבָרִים וַיִּכְתְּבֵם עַל שְׁנֵי לֻחוֹת אֲבָנִים:וְאֹתִי צִוָּה ה' בָּעֵת הַהִוא לְלַמֵּד אֶתְכֶם חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים לַעֲשׂתְכֶם אֹתָם בָּאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ:וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵיכֶם כִּי לֹא רְאִיתֶם כָּל תְּמוּנָה בְּיוֹם דִּבֶּר ה' אֲלֵיכֶם בְּחֹרֵב מִתּוֹךְ הָאֵשׁ:פֶּן תַּשְׁחִתוּן וַעֲשִׂיתֶם לָכֶם פֶּסֶל תְּמוּנַת כָּל סָמֶל תַּבְנִית זָכָר אוֹ נְקֵבָה:

אור החיים שמות(כב:יד) "אם בעליו עמו לא ישלם" -כלומר אם הבעלים מצויים השואל פטור. האם נשפטה בדין זה לעולם הבא, כשיבוא בעל הפקדון הוא אדון העולם, אשר הפקיד הנפש ביד האדם לשמור, (דברים ד ט) ושמור נפשך מאד, כשיבא לתבוע פקדונו מכל אחד.ובעמוד בעל הפקדון ויטעון טענה הנשמעת, תן לי הנפש כמו שנתתיה לך, האם יכולין הנפקדים ליפטר בטענת בעליו עמו? כי אמרו ז"ל (ב"מ צז) אפילו אמר לו השקיני מים ושאל ממנו חפצו הרי זה שאלה בבעלים, והוא הדין כל השומרים. הן האדון קדם לזון ולכלכל מיום היות האדם, והוא הנופח באף האדם נשמת חיים, ומתעסק בצורכי אדם, מלבד אשר יעשה לכללות העולם, מחדש בכל יום מעשה בראשית, לזה יקרא בעליו עמו מתחילה ועד סוף, והרי שומרי הנפשות פטורים, הגם שלא ישיבו הנפש כמו שנתנה? משתי סיבות לא יפטר בטענה זו. א.כי כאן פירש בפירוש שיתחייבו השומרים, וכל תנאי שבשמירה קיים. והטעם כי כל תנאי שבממון קיים. ב. כי שופטי ארץ לא ישפטו כל החיובים, אלא מעט מהרבה, וכל המשפטים, השופט כל הארץ ישפוט בצדק, ומי יאמר כי הפושע בנכסי רעהו והוא בבעלים, שלא ישפטהו השופט כמו שהוא שופט כמה וכמה שפטורין בדיני אדם, וחייבים בדיני שמים.                   רש"י כשלא תשכחום,ותעשום ,תחשבו חכמים ונבונים,אם תעוותום משכחה תחשבו שוטים.       רמב"ן מצות לא תעשה, הזהיר בה מאד,שנזהר בכל המצות ונשמור החוקים והמשפטים לעשותם, חזר ואמר רק אני מזהירך מאד להשמר ולשמור עצמך מאד לזכור מאין באו אליך המצות, שלא תשכח מעמד הר סיני מכל הדברים אשר ראו שם עיניך הקולות והלפידים את כבודו ואת גדלו ודבריו אשר שמעת שם מתוך האש, ותודיע כל הדברים אשר ראו עיניך במעמד הנכבד ההוא לבניך ולבני בניך עד עולם .ופירש הטעם כי השם עשה המעמד ההוא כדי שתלמדו ליראה אותו כל הימים ואת בניכם תלמדון לדורות עולם, אם כן עשו אתם ככה ואל תשכחו אותו:קודם הדברות שנאמרו שם, הזהיר במצות לא תעשה שלא נשכח דבר מן המעמד ההוא ולא נסירהו מלבנו לעולם, וצוה במצות עשה שנודיע בו לכל זרענו מדור לדור כל מה שהיה שם בראיה ובשמיעה והתועלת במצוה הזאת גדולה מאד, שאם היו דברי התורה באים אלינו מפי משה בלבד, אע"פ שנבואתו נתאמתה באותות ובמופתים אם יקום בקרבנו נביא או חולם חלום ויצונו בהפך מן התורה ונתן אלינו אות או מופת יכנס ספק בלב האנשים, אבל כשתגיע אלינו התורה מפי הגבורה לאזנינו ועינינו הרואות אין שם אמצעי, נכחיש כל חולק וכל מספק, לא יצילהו מופת מן המיתה בידינו, כי אנחנו היודעים בשקריו: "וגם בך יאמינו לעולם", כי כשנעתיק גם כן הדבר לבנינו ידעו שהיה הדבר אמת בלא ספק כאלו ראוהו כל הדורות, כי לא נעיד שקר לבנינו. אבל יאמינו בודאי שראינו כולנו בעינינו, וכל מה שספרנו להם .      כלי יקר רק השמר לך ושמור נפשך מאד פן תשכח וגו'. השמר לך ר"ל שמירת הגוף ולא הזכיר בו מאד כמו בשמירת הנפש אשר בשמירתה צריך האדם להזהר ביותר מבשמירת הגוף לכך אמר ושמור נפשך מאד: רבנו בחיי אחר שאתם יודעים בבירור שלא ראיתם שום תמונה מעתה יש לכם להזהר שלא תעשו שום תמונה שום פסל שהוא דבר הנפסל ולא תמונת כל סמל, כאומות שהם עובדים ומשתחוים לאיזו בהמה וחיה שהוא פוגע ראשונה בתחילת היום.רבי יוסף בכור שור אע"פ שאני מזהיר אתכם מאד שלא תשכחו, השמרו בנפשכם שלא תחייבו את נפשכם לומר - מאחר שהוא מזהיר עלינו כל כך שלא נשכח, נעשה לנו תמונות להזכיר ולהיות לזכרון, כי אין זה זכרון, שהרי לא ראיתם כל תמונה, שאינו לזכרון כי אם להשחתה, אבל בלבך יהא שמור:


הרב אביעד עקיבא

היכן הם תפילותיו של משה רבינו

בכי חינם של המרגלים והעם היו הגורם עפ"י חז"ל לבכייתנו במהלך הדורות ולחורבן הבית בעת הזאת. הבדל גדול יש בין בכיינות אשר מביעה חוסר אמון בקב"ה כפי שהיא מתוארת בחז"ל, לתפילות משרע"ה שככל הנראה היו במקומן. "אך בהדי כבשא דרחמנא למה לך" כלומר שיש דברים נסתרים  בפעולותיו של הקב"ה שלא נבין ולא נדע.  וזה אולי מלמדנו שיש זמנים ורגעים שלגביהם  גם התפילות ולו הנעלות ביותר לא מתקבלות .                                                                                                                                                                  עפ"י חז"ל משה רבנו התפלל  חמש מאות וחמש עשרה תפילות כמניין ואתחנ"ן . יש להניח שרוב תפילותיו של משרע"ה לא כללו רק את בקשתו להיכנס לארץ שהרי בכמה ורסיות ואופנים ניתן לבקש את אותה בקשה. ואכן, חז"ל מלמדים אותנו שאילו היה נכנס משה רבנו יחד עם בני ישראל לארץ ישראל כל תמונת ההיסטוריה שלנו הייתה שונה - ללא גלויות, ללא סבל ללא ניסיונות, וללא חורבן. ככל הנראה לשם כיוון משה רבנו את תפילותיו , להתחנן על מה שעתיד לקרות לעם ללא מנהיג, ולעם ללא רועה כמוהו. ואכן מתוך הסבר רש"י משה רבנו פונה לקב"ה וכל רצונו הוא להתפלל על עמו - "אתה החלות להראות את עבדך - פתח להיות עומד ומתפלל, אף על פי שנגזרה גזירה. אמר לו ממך למדתי שבי תלוי להתפלל עליהם "( רש"י דברים פרק ג פסוק כד).  ואם כן נשאלת השאלה האם לריק ולהבל טרח, ומה נעשה מהזמנים והעתים שעמד בהם בתפלתו, ומה עם אותם תפילות רבות.                                                                                                                                        זכורים לנו  בכאב רב ימי חורבן גוש קטיף אשר חלים אף הם בימים אלו של חורבן ואבל, כאשר דמעותיהם של אוהבי ארץ ישראל נגרו כמים אך ללא הועיל . הגזירה נגזרה וגם התפילות הרבות התחינות והבקשות מלאות הכאב והצער לא הועילו, ולא הפריעו את עליית הכורת אשר הכרית ללא רחם.                                                                                                                                                                 רבים הרגישו תסכול, שברון לב גדול ואף משבר באמונה, שהרי תמיד הודיעונו ולימדונו רבותינו  ששערי תפילה לא ננעלו. כיצד אם כן יתכן שתפילות כה רבות ירדו כך לטמיון חס וחלילה? ואם כן, הוא הדין לגבי תפילות על חולים ואהובים אשר לא פעם לא מועילות והגרוע מכל קורה.                                                                              פרשת ואתחנן מלמדת אותנו שיש להסתכל על הדברים בפרספקטיבה רחבה יותר. אכן, לא פעם נראה שתפילותינו לא הועילו ולריק יגענו, אך זה רק בהסתכלות צרה וזמנית. בהסתכלות היסטורית ארוכת טווח ובעלת ראייה כלל ישראלית אין ספק שהתפילות הינן בעלות ערך רב.                                                              תפילה זהו החוט המקשר בינינו לבין הקב"ה. חוט זה, כמו חוט ניילון שקוף אך חזק מאוד , מורכב מסיבים סיבים,וכל אחד מעם ישראל הוא סיב אחד מתוך כלל החוטים השקופים והבלתי נראים. אמנם, לא תמיד תפילותינו מתקבלות ואין רואים תוצאות מאחר והחוטים שקופים. יתכן שלמרות תפילות רבות בשער בת רבים המצב לא ישתפר, החולה לא יחלים, השנה תהיה שחונה, וגם זו שאחריה. אך החוט והקשר שם קיימים, גם אם אינם נראים, ופועלים את פעולתם החזקה עד מאוד.                                                                                          רבי זאב וולף הלוי מז'יטומיר היה אחד מגדולי תלמידיו של ר' דב בר 'המגיד ממזריטש'. והוא מלמדנו לאיזה נתיב ותועלת מופנות התפילות אשר לכאורה נראה כאילו אבדו בתהום הנשייה.

 "אמנם בעצה יגיד הכתוב, ללמוד לאדם דעת, כמוהו כמונו, אל ירע בעיני האדם, בהשפוך שיחו להתפלל עבור איזה דבר מצרכו, או מצרכי כללות ישראל, ולפעמים מבלה עתים וימים, ואחר כך לא הועיל כלום, ואם כן מה פעל עם תפלותיו... כי על כל פנים מדבק פנימיות מחשבותיו, לרוממות אלהות עם אותן הדבורים... ונמצא נותן אז הארה בזמן, לערך אותן התפלות והדבורים והעצות שנתן לנפשו, כי מן הידוע, שבחינת הזמן לית לה מגרמה כלום, כי אם אנחנו בני ישראל, במעשה המצות ולימוד תורה ותפלה, נותנים הארה בזמן... וזה שרומז הכתוב, ואתחנן אל ה', ולא נתקבלה תפלותי המרובים, כמנין ואתחנן, ותרצה לדעת אם כן מה פעלתי עם תפלתי, לזה בא כמתרץ ואומר, שעם כל זה תועלתו גדולה ונשגבה, שנתן חיות והארה להעתים והרגעים שעמד בהם בתפלותיו, ואם לא פעל מבוקשו, על כל פנים פעל ועשה הרבה, שהחיה את חלקי הזמנים, להיות להם במה להתפאר לפני הקדוש ברוך הוא, וזהו בעת ההיא, אפילו עת ההיא שאינו עת רצון לקבל תפלתי...(אור המאיר  דברים ואתחנן).                                                                                                                                                              עלינו לדעת שקשר התפילה שלנו עם ריבונו של עולם בכל הדורות החל מתפילותיו הרבות של משה רבנו בפרשת ואתחנן, הם הם אשר הועילו לנו ואפשרו לנו להתקיים, למרות שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו . לכן אל יאמר אדם מה תועיל תפילתי או מה הועילה תפילתי. גם אם איננו רואים את ישועת ה' באופן מיידי, כל תפילה וכל פנייה אל ריבונו של עולם במהלך הדורות התווספה ומלאה את 'שק התפילות והבכיות' אשר הוא יחד עם זכות האבות מהווים קשר בל ינותק בינינו לבין אבינו שבשמים

בכי חינם של המרגלים והעם היו הגורם עפ"י חז"ל לבכייתנו במהלך הדורות ולחורבן הבית בעת הזאת. הבדל גדול יש בין בכיינות אשר מביעה חוסר אמון בקב"ה כפי שהיא מתוארת בחז"ל, לתפילות משרע"ה שככל הנראה היו במקומן. "אך בהדי כבשא דרחמנא למה לך" כלומר שיש דברים נסתרים  בפעולותיו של הקב"ה שלא נבין ולא נדע.  וזה אולי מלמדנו שיש זמנים ורגעים שלגביהם  גם התפילות ולו הנעלות ביותר לא מתקבלות .                                                                                                                                                                  עפ"י חז"ל משה רבנו התפלל  חמש מאות וחמש עשרה תפילות כמניין ואתחנ"ן . יש להניח שרוב תפילותיו של משרע"ה לא כללו רק את בקשתו להיכנס לארץ שהרי בכמה ורסיות ואופנים ניתן לבקש את אותה בקשה. ואכן, חז"ל מלמדים אותנו שאילו היה נכנס משה רבנו יחד עם בני ישראל לארץ ישראל כל תמונת ההיסטוריה שלנו הייתה שונה - ללא גלויות, ללא סבל ללא ניסיונות, וללא חורבן. ככל הנראה לשם כיוון משה רבנו את תפילותיו , להתחנן על מה שעתיד לקרות לעם ללא מנהיג, ולעם ללא רועה כמוהו. ואכן מתוך הסבר רש"י משה רבנו פונה לקב"ה וכל רצונו הוא להתפלל על עמו - "אתה החלות להראות את עבדך - פתח להיות עומד ומתפלל, אף על פי שנגזרה גזירה. אמר לו ממך למדתי שבי תלוי להתפלל עליהם "( רש"י דברים פרק ג פסוק כד).  ואם כן נשאלת השאלה האם לריק ולהבל טרח, ומה נעשה מהזמנים והעתים שעמד בהם בתפלתו, ומה עם אותם תפילות רבות.                                                                                                                                        זכורים לנו  בכאב רב ימי חורבן גוש קטיף אשר חלים אף הם בימים אלו של חורבן ואבל, כאשר דמעותיהם של אוהבי ארץ ישראל נגרו כמים אך ללא הועיל . הגזירה נגזרה וגם התפילות הרבות התחינות והבקשות מלאות הכאב והצער לא הועילו, ולא הפריעו את עליית הכורת אשר הכרית ללא רחם.                                                                                                                                                                 רבים הרגישו תסכול, שברון לב גדול ואף משבר באמונה, שהרי תמיד הודיעונו ולימדונו רבותינו  ששערי תפילה לא ננעלו. כיצד אם כן יתכן שתפילות כה רבות ירדו כך לטמיון חס וחלילה? ואם כן, הוא הדין לגבי תפילות על חולים ואהובים אשר לא פעם לא מועילות והגרוע מכל קורה.                                                                              פרשת ואתחנן מלמדת אותנו שיש להסתכל על הדברים בפרספקטיבה רחבה יותר. אכן, לא פעם נראה שתפילותינו לא הועילו ולריק יגענו, אך זה רק בהסתכלות צרה וזמנית. בהסתכלות היסטורית ארוכת טווח ובעלת ראייה כלל ישראלית אין ספק שהתפילות הינן בעלות ערך רב.                                                              תפילה זהו החוט המקשר בינינו לבין הקב"ה. חוט זה, כמו חוט ניילון שקוף אך חזק מאוד , מורכב מסיבים סיבים,וכל אחד מעם ישראל הוא סיב אחד מתוך כלל החוטים השקופים והבלתי נראים. אמנם, לא תמיד תפילותינו מתקבלות ואין רואים תוצאות מאחר והחוטים שקופים. יתכן שלמרות תפילות רבות בשער בת רבים המצב לא ישתפר, החולה לא יחלים, השנה תהיה שחונה, וגם זו שאחריה. אך החוט והקשר שם קיימים, גם אם אינם נראים, ופועלים את פעולתם החזקה עד מאוד.                                                                                          רבי זאב וולף הלוי מז'יטומיר היה אחד מגדולי תלמידיו של ר' דב בר 'המגיד ממזריטש'. והוא מלמדנו לאיזה נתיב ותועלת מופנות התפילות אשר לכאורה נראה כאילו אבדו בתהום הנשייה.

 "אמנם בעצה יגיד הכתוב, ללמוד לאדם דעת, כמוהו כמונו, אל ירע בעיני האדם, בהשפוך שיחו להתפלל עבור איזה דבר מצרכו, או מצרכי כללות ישראל, ולפעמים מבלה עתים וימים, ואחר כך לא הועיל כלום, ואם כן מה פעל עם תפלותיו... כי על כל פנים מדבק פנימיות מחשבותיו, לרוממות אלהות עם אותן הדבורים... ונמצא נותן אז הארה בזמן, לערך אותן התפלות והדבורים והעצות שנתן לנפשו, כי מן הידוע, שבחינת הזמן לית לה מגרמה כלום, כי אם אנחנו בני ישראל, במעשה המצות ולימוד תורה ותפלה, נותנים הארה בזמן... וזה שרומז הכתוב, ואתחנן אל ה', ולא נתקבלה תפלותי המרובים, כמנין ואתחנן, ותרצה לדעת אם כן מה פעלתי עם תפלתי, לזה בא כמתרץ ואומר, שעם כל זה תועלתו גדולה ונשגבה, שנתן חיות והארה להעתים והרגעים שעמד בהם בתפלותיו, ואם לא פעל מבוקשו, על כל פנים פעל ועשה הרבה, שהחיה את חלקי הזמנים, להיות להם במה להתפאר לפני הקדוש ברוך הוא, וזהו בעת ההיא, אפילו עת ההיא שאינו עת רצון לקבל תפלתי...(אור המאיר  דברים ואתחנן).                                                                                                                                                              עלינו לדעת שקשר התפילה שלנו עם ריבונו של עולם בכל הדורות החל מתפילותיו הרבות של משה רבנו בפרשת ואתחנן, הם הם אשר הועילו לנו ואפשרו לנו להתקיים, למרות שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו . לכן אל יאמר אדם מה תועיל תפילתי או מה הועילה תפילתי. גם אם איננו רואים את ישועת ה' באופן מיידי, כל תפילה וכל פנייה אל ריבונו של עולם במהלך הדורות התווספה ומלאה את 'שק התפילות והבכיות' אשר הוא יחד עם זכות האבות מהווים קשר בל ינותק בינינו לבין אבינו שבשמים


הרב גולן נאוי

פינת ההלכה פלפול לפרשת: ואתחנן

מאת מורינו ורבנו: הרב בן ציון נשר

חכם אחד טייל להנאתו באחד המוזיאונים המפוארים באירופה, שהיה מלפנים ארמון מלכים, ובעודו מתבונן בשכיות החמדה, ומכוין לבו לדברי חז"ל "שאם יזכה יבחין בין מלכי ישראל למלכי עכו"ם", (ברכות נ"ח א'), עלה ונסתפק האם יש איסור "לא תחמוד" בחפץ של גוי, או שלאו זה נאמר רק כלפי ממון וחפץ של ישראל.

תשובה: על אתר חשבתי, הרי מקרא מלא דבר הכתוב הן בלוחות ראשונים הן באחרונים, "בית רעך" "אשת רעך" "וכל אשר לרעך", ומצאנו דרשה בגמ' בבא מציעא קי"א ב', "רעך - ולא נכרי" וא"כ הכא נמי נימא הכי, אבל נסוגותי אחור כי לא נאמרה בפירוש דרשה כזו לגבי לא תחמוד, וכי מפני שאנו מדמים נעשה מעשה. אלא שראיתי אח"כ ב"מנחת חינוך" מצוה ל"ח, שכתב כך כדבר פשוט "ונראה פשוט דאם חמד אצל העכו"ם אינו עובר בלאו הזה, כי רעך כתיב והוא למעוטי עכו"ם בכל מקום בש"ס הכא נמי". [ועיין בשו"ת "מחנה חיים" ח"ב או"ח סי' ל"ב, שהוכיח כי אין איסור לא תחמוד כשישראל חומד מגוי, עיי"ש שהוכיח כן מש"ס].

והנה נחלקו רבותינו הראשונים בעצם האיסור של "לא תחמוד", שבגמ' בבא מציעא ה' ב' שנינו: "לא תחמוד – לאינשי בלא דמי משמע להו", ובפשוטו הוא שבעיני בני אדם נראה שאין עוברים על לא תחמוד, אם נותן דמים בעד החפץ שלוקח מחבירו מחמת חמדתו, אבל באמת איסור התורה הוא גם כשנותן דמים. וכן פסק הרמב"ם בהל' גזילה ואבידה פ"א ה"ט: "כל החומד עבדו או אמתו או ביתו וכליו של חבירו..., והפציר בו עד שלקחו ממנו, אע"פ שנתן לו דמים רבים הרי זה עובר בלא תעשה שנאמר לא תחמוד". ועיין "מגיד משנה" שם, שציין שמקור מקומו טהור בסוגיא דב"מ הנ"ל. ואף הראב"ד משמע דס"ל הכי, שהשיג על הרמב"ם שאם הסכים המוכר ואמר "רוצה אני", אין הקונה עובר בלא תחמוד, ומשמע שאם אינו מסכים אף דיהיב דמי עובר. אולם דעת  התוספות בסנהדרין כ"ה ב' ד"ה מעיקרא, שכך היא האמת כדמשמע להו לאינשי, שרק אי לא יהיב דמי הוא דעובר בלא תחמוד, אבל אם נותם דמים אינו עובר. וכן דעת הסמ"ג לאוין קנ"ח, ועיין מהרש"א ומהר"מ שיף בסוגיין שבארו כן בדעת התוס'.

ובביאור מחלקותם כתב בשו"ת "שואל ומשיב" תנינא ח"ג סי' ס', ובהקדם מה שכתב בשו"ת "חכם צבי" סי' כ"ו, בשיטות הראשונים שגזל הגוי אסור בלאו, והקשה מהרש"ל הרי התורה בכללה ובפרטה לישראל ניתנה, ותירץ, שאיסור הגניבה הוא לא מחמת שגורם לרעהו רעה ועוולה, אלא עצם מעשה הגניבה הוא דבר מתועב , וציוותנו התורה שלא לעשות מעשים רעים ומכוערים, ולכן אסור גם לגנוב על מנת להקניט ועל מנת לשלם תשלומי כפל, כי עצם מעשה הגניבה נאסר, ולכן גם גזל הגוי נאסר לנו, כדי שלא נרגיל עצמנו לגנוב.

ולפי זה ממשיך השו"מ וחוקר כנ"ל גם באיסור לא תחמוד, אם הוא משום שגורם לחבירו רעה בזה, או שהוא משום שעצם החמדה והתאוה הן מידות רעות ומגונות. ומבאר שבזה נחלקו הראשונים, שדעת הרמב"ם והראב"ד היא, שאיסור לא תחמוד הוא לא משום שגורם רעה לחבירו אלא שעצם המעשה הוא דבר פסול ומגונה, ולכן אף כד יהיב דמי עובר בלא תחמוד, אע"פ שלא גרם רעה לחבירו שהרי נתן לו דמים. אבל התוס' והסמ"ג סוברים, שאיסור לא תחמוד הוא כדי שלא תגיע לרעהו רעה, וא"כ אם אין מחסר לו ממון ולא גרם לו רעה, לא עובר משום לא תחמוד.

ובלכתך בדרך הזאת, תמצא כי שאלתנו תלויה במחלקותם של רבותינו עליונים למעלה, כי לדעת הרמב"ם והראב"ד אף בשל נכרי איכא איסור לא תחמוד, כי הרי לא מצד הנחמד נאמר האיסור אלא מצד החומד, אבל לדעת התוס' והסמ"ג אין איסור בשל נכרי, כי לא תבוא לרעהו רעה עי"ז.