צַהֲלִי וָרֹנִּי, יוֹשֶׁבֶת צִיּוֹן כִּי-גָדוֹל בְּקִרְבֵּךְ, קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל

המרכז הקהילתי איחוד שיבת ציון
Bookmark and Share
הודעות

שיעורים היום :
  • נושא: תלמוד-דף יומי בימי: ראשון בשעה: 07:30 מיקום: במרכז הקהילתי מיועד ל: גברים
  • נושא: תלמוד בבא מציעא בימי: ראשון בשעה: 10:30 מיקום: במרכז הקהילתי מיועד ל: למבוגרים[גימלאים
  • נושא: תלמוד-מסכת קידושין בימי: ראשון בשעה: 18:00 מיקום: במרכז הקהילתי מיועד ל: למתחילים
  • נושא: משניות ממסכת ברכות בימי: ראשון בשעה: 20:00 מיקום: במרכז הקהילתי מיועד ל:
  • נושא: הלכות שבת בימי: ראשון בשעה: בין מנחה לערבית מיקום: במרכז הקהילתי מיועד ל: גברים

זמני תפילה לשבוע בתאריכים
18/11 - 25/11

אמצע השבוע ימים א-ה

שחרית מניין א : 06:00

שחרית מניין ב : 7:00

מינחה : 16:31

ערבית : 16:51

שבת פרשת : ויצא

הדלקת נרות : 16:15

מנחה ערב שבת : 16:25

שחרית : 09:15

מנחה גדולה : 12:15

ערבית מוצ"ש : 17:16


האתר מוקדש לעילוי נשמת:
ת.נ.צ.ב.ה.

מעוניין להקדיש את האתר לעילוי נשמת קרוביך? צור קשר
(ח"י ש"ח לחודש)


יוארצייט
קישורים

על פרשת: האזינו שבת -שובה

הצור תמים פעלו-בין כסא לעשור

בעיצומם של ימים אלו ימי הדין והסליחות,הימים שבין כסא לעשור. צריכים אנו לזכור את צור העולמים הצדיק בכל הדורות.בפרשת האזינו בורא עולם,מוזכר מספר פעמים בתואר צור.בכל התורה שבכתב כולה,רק בפרשת האזינו הכינוי צור מתייחס לבורא עולם.יתר על כן "ה-צור" בה' הידיעה, כתואר לבורא עולם הוא יחידי בתורה בנביאים ובכתובים.נציג פסוק זה ונעמוד על טיבו ומהותו: "הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ כִּי כָל דְּרָכָיו מִשְׁפָּט אֵ-ל אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא"(לב,ד) אנו קוראים פסוק זה ועומדים משתוממים,כיצד פסוק זה מתאר את בורא עולם.במשפט אחד קולע אל מהותו כדיין על.כשופט מושלם,שהכל אצלו במאזני המשפט.כל הנתונים לפניו,ומכריע בצדק ויושר.כיון שהפסוק מורכב עמדו על כך פרשנינו וחילקו אותו לנושאים: תרגום יונתן: אמר משה הנביא: כאשר עליתי להר סיני ראיתי אדון כל העולמים ה' מחלק את היום לארבעה חלקים: שלש שעות עוסק בתורה, ושלש שעות עוסק במִשׁפט, ושלש שעות מזווג בין איש לאִשׁה וגוזר לרומם ולהשפיל, ושלש שעות מפרנס כל הבריות. שכך כתוב:" החזק ששלמים מעשׂיו כי כל דרכיו מִשׁפט אלוה נאמן מלפניו עוולה לא תצא שצדיק וישר הוא. הבאתי את דברי יונתן בן עוזיאל בתרגום חפשי,עיקר הפרוש מתמקד בתיאורו של משה כיצד ה' מתנהל כל יום. כמובן שהדברים אינם כפשוטם,וצריך נגר ובר נגר שיעמיק בסודות אלו.לפי הפשט ה' מחלק יומו לארבעה נושאים:תורה,משפט,זיווג ופרנסה. נראה מדבריו שמבין את הפסוק ,שמתחלק לארבעה נושאים.עוד חזון למועד להאריך בדברים אלו.להלן נראה עוד מדברי המפרשים. א"ר חנינא, כל האומר הקב"ה ותרן יותרו חייו,שנאמר הצור תמים ..משפט[ב"ק ג' א']: א-ל אמונה - כשם שנפרעין מן הרשעים לעוה"ב אפילו על עבירה קלה שעושין כך נפרעין מן הצדיקים בעוה"ז על עבירה קלה שעושין, ואין עול, כשם שמשלמין שכר לצדיקים לעוה"ב אפילו על מצוה קלה שעושין כך משלמין שכר לרשעים בעוה"ז אפילו על מצוה קלה שעושין צדיק וישר הוא - מלמד שבשעת פטירתו של אדם כל מעשיו נפרטין לפניו ואומרים לו כך וכך עשית, במקום פלוני וביום פלוני והוא אומר הן ומצדיק עליו את הדין ואומר יפה דנתוני, שנאמר (תהלים נ"א) למען תצדק בדברך. [תענית י"א א']: מדברי חז"ל בתלמוד נראה גם כן ארבע חלוקות לפסוק:1.משפט-אינו ותרן.2.אמונה-תשלום השכר מתפרש על כל העולמות,עיקר שכר הצדיקים בעולם הבא,לכן מעדיף לתת עונש לצדיקים בעוה"ז .3.עול-עיקר עונשם של הרשעים בעוה"ב,לכן נותן להם שכר בעוה"ז.4.צדיק וישר-בשעת פטירתו של האדם דנים אותו על מעשיו,והוא מצדיק את פסק דינו.גם רש"י להלן הולך בעקבות חז"ל מחלק את פרושו לארבעה חלקים: רש"י הצור - אף על פי שהוא חזק, כשמביא פורענות על עוברי רצונו, לא בשטף הוא מביא,כי אם בדין כי תמים פעלו:א-ל אמונה - לשלם לצדיקים צדקתם לעולם הבא.ואף על פי שמאחר את תגמולם, סופו לאמן את דבריו:ואין עול - אף לרשעים משלם שכר צדקתם בעולם הזה:צדיק וישר הוא - הכל מצדיקים עליהם את דינו, וכך ראוי וישר להם. צדיק מפי הבריות. וישר הוא וראוי להצדיקו: רשב"ם :הצור תמים פעלו - שירה זו לעד היא. לפיכך מדברת השירה אחר שיבא לישראל פורענות חטאתם, הצור תמים פעלו, בכל פורענות שהביא עליכם צדיק וישר הוא .הצור במובן קיים לעד,ולכן צריכים לדעת בני האדם ,כי אינם יכולים להבין את פעולות ה'.בגלל המוגבלות האנושית וחייהם המוגבלים.זהו גם פרושו הראשון של האבן עזרא.הראב"ע מוסיף פרוש נוסף למילה צור, מלשון יוצר שקבע את צורת בני האדם,שה' עצמו אין לו צורה. פרשנות על דרך הסוד רמב"ן:הצור תמים פעלו - רמז למדת הדין..דרכיו משפט - הרחמים הם, ולא תבוא בפועל חסרון אך במשפט, כי המשפט לאל אמונה, ואין עול בצור, והמשפט צדיק והצור ישר. מסביר כי ה' דן גם במידת הדין, וגם במידת הרחמים.למרות שנראה כי שתי השיטות אולי סותרות זו את זו,ה' צדיק וישר,וזהו דין אמת. ריקאנטי : נרמזו בפסוקים אלו שבע ההויות, וייחד כולם בסוף הפסוק באמרו הוא, וכן אמרו בספר הזוהר [ח"ג רצז ע"א] אמר רבי אבא הבו גודל לאלהינו דא גדולה, תמים פעלו דא גבורה, כי כל דרכיו משפט דא תפארת, אל אמונה דא נצח, ואין עול דא הוד, צדיק דא יסוד, וישר דא צדק. הוא, הוא כלא שמא דקדוש ברוך הוא.. תולדות יצחק גם הוא מחלק את הפסוק לארבע: 1.צדיק וטוב לו 2.רשע וטוב לו3.צדיק ורע לו.4.רשע ורע לו.בכל הארבע חלוקות צדיק וישר הוא.כלומר מתבונן מהצד לא יבין את נימוקי המשפט. לכאורה יראה סתירות בין סוגים שונים של אנשים,או בין סוגים שווים של אנשים,לבין דיניו של הקב"ה לכל אחד. הצד השווה לכל הפרשנים,כי המשפט והצדק,הם עניינים כ"כ מורכבים.עד כי אדם אינו מסוגל להכיל רעיון זה , ולרדת לשורשו. על כן צריך אדם לדעת שיסמוך על בורא עולם,ולא יחשוב חס וחלילה שישנם טעויות.כי כך עצת יצה"ר שחושב אדם שאין צדק,אח"כ מתיר לעצמו לעבור עבירות.לכן ידע האדם לקראת ימי הדין, כי בורא עולם הוא הצדיק והישר ,וזהו שורש הענווה.מתוך הבנה זו יזכה ליראת שמים,ולשוב בתשובה. יהי רצון שה' יערה עלינו רוח של קדושה וטהרה ונזכה לשוב אליו בכל ליבנו. מאת הרב אביעד עקיבא
הרב אביעד עקיבא

פינת ההלכה פלפול לפרשת: האזינו שבת -שובה

מאת מורינו ורבנו: הרב בן ציון נשר

יום טוב של ראש השנה יחול אי"ה בימים חמישי וששי, נשאלתי האם גם מיו"ט לשבת יש דין וחיוב של "תוספת שבת", כמו שבכל שבת אנו מוסיפים מחול על הקדש, ונצטרך להפסיק ממלאכת אוכל נפש המותרת ביו"ט, מעט זמן לפני כניסת השבת, או שיש לומר מחול על הקדש מוסיפין, מקדש לקדש לא שמענו.

תשובה: בשו"ע או"ח סי' רס"א ס"ב נפסק: "יש אומרים שצריך להוסיף מחול על הקדש...". וכתב שם ב"משנה ברורה" סקי"ט: "שצריך להוסיף – בין בכניסתו ובין ביציאתו..., ואין על הזמן הזה לא לאו ולא כרת כי אם מצות עשה מה"ת, וילפינן בגמרא ר"ה ט' מדכתיב ביום הכפורים ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחדש בערב מערב עד ערב תשבתו שבתכם, ואמרינן יכול בט' מתענין ת"ל בערב, אי בערב יכול משתחשך ת"ל בתשעה, הא כיצד מתחיל ומתענה מבעוד יום כדי להוסיף מחול על הקדש, וגם ביציאתו מוסיף מדכתיב מערב עד ערב, ומדכתיב תשבתו שבתם ילפינן דכל מקום שנאמר שבות כמו שבת ויו"ט, גם כן צריך להוסיף ולשבות ממלאכה. וזמן תוספת הוא ע"כ קודם בין השמשות דביה"ש הוא ספק שמא הוא לילה וחייב עליהם אשם תלוי ולא צריך קרא לאוסופי".  

והנה נחלקו האחרונים בשאלה האם נשים חייבות בתוספת שבת ויו"ט, עיין "פרי מגדים" או"ח סי' תר"ח ב"אשל", שכתב שנשים חייבות בתוספת יום הכפורים וכן בתוספת שבת ויו"ט, אע"ג דהוי מצות עשה שהזמן גרמא שנשים פטורות, כיון דביום הכפורים גופו נשים מצוות, א"כ הוא הדין בתוספת, וכ"ש בתוספת שבת ויו"ט. אולם "חתם סופר" בחידושיו לר"ה ט' א', כתב שנשים פטורות מתוספת שבת ויו"ט, כיון דהוי מ"ע שהזמן גרמא ואין לנו ריבוי לחייב. ועיין למר בריה בשו"ת "כתב סופר" או"ח סי' נ"ו, שתמה על הפמ"ג דלעיל, דהתינח תוספת יום הכפורים ילפינן מפסוק שנשים חייבות, אבל תוספת שבת דליכא קרא מנלן דחייבות. [ויתכן שהמשנ"ב כיוון לתרץ קושיא זו, וכתב: "ומדכתיב "תשבתו שבתכם", ילפינן דכל מקום שנאמר שבות כמו שבת ויו"ט ג"כ צריך להוסיף ולשבות ממלאכה", וכוונתו שיש לנו ריבוי בפסוק עצמו]. ועיין ב"שפת אמת" בסוגיא דר"ה שם, שכיון דמרבינן נשים בקידוש היום, משום ההיקש כל שישנו בשמירה ישנו בזכירה, א"כ אפשר שהגילוי הוא לכל מילי דשבת, והוא הדין למ"ע דתוספת.

ונראה דהנה יש להסתפק בגדר הדין של תוספת שבת ויו"ט, האם משמעותה כעין גדר וסייג לשבת עצמה, ונועדה כדי להרחיק את האדם מן העבירה, שאם נתיר לו עשיית מלאכה עד הרגע האחרון יכול להכנס ח"ו לתוך השבת ויחללנה, אשר על כן אנו מצווים להרחיק ולהוסיף מחול על הקדש, או דילמא שדין תוספת שבת הוא ענין בפני עצמו, שצוותה אותנו התורה להוסיף על השבת או על היום טוב,  ולא אך משום דלא ליתי לידי חילול שבת או יו"ט. והנפקא מינה בחקירה זו היא שאלת חיוב הנשים בתוספת שבת, שאם נאמר שהתוספת היא גדר וסייג להרחיק מחילול שבת, הרי מכיון שגם הנשים מוזהרות על מלאכת שבת, ממילא שייכות בסייג זה שגם אותן יש להרחיק מהעבירה, משא"כ אם התוספת היא מצוה בפני עצמה, הרי זו מצות עשה שהז"ג ונשים פטורות. אלא א"כ נאמר כשפ"א, שההיקש של שמירה וזכירה מכליל את כל מצוות העשה של שבת.

ובזה תלויה שאלתנו  הנצבת קדים, שאם נאמר שהתוספת היא גדר וסייג לשמירת השבת והיו"ט, שלא יבואו ח"ו לידי חילולה, מסתבר שגם מיו"ט לשבת יש לגזור, כי ביו"ט מותר לבשל וצריך גם להדליק נר של שבת, וכדי שלא יעברו את הזמן יש להקדימו, ולהוסיף מחול על הקודש. משא"כ אם נאמר שהתוספת  היא מצוה בפני עצמה, יתכן שלא נאמרה מצוה להוסיף מקדש על הקדש.