צַהֲלִי וָרֹנִּי, יוֹשֶׁבֶת צִיּוֹן כִּי-גָדוֹל בְּקִרְבֵּךְ, קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל

המרכז הקהילתי איחוד שיבת ציון
Bookmark and Share
הודעות

שיעורים היום :
  • נושא: תלמוד-דף יומי בימי: ראשון בשעה: 07:30 מיקום: במרכז הקהילתי מיועד ל: גברים
  • נושא: תלמוד בבא מציעא בימי: ראשון בשעה: 10:30 מיקום: במרכז הקהילתי מיועד ל: למבוגרים[גימלאים
  • נושא: תלמוד-מסכת קידושין בימי: ראשון בשעה: 18:00 מיקום: במרכז הקהילתי מיועד ל: למתחילים
  • נושא: משניות ממסכת ברכות בימי: ראשון בשעה: 20:00 מיקום: במרכז הקהילתי מיועד ל:
  • נושא: הלכות שבת בימי: ראשון בשעה: בין מנחה לערבית מיקום: במרכז הקהילתי מיועד ל: גברים

זמני תפילה לשבוע בתאריכים
18/11 - 25/11

אמצע השבוע ימים א-ה

שחרית מניין א : 06:00

שחרית מניין ב : 7:00

מינחה : 16:31

ערבית : 16:51

שבת פרשת : ויצא

הדלקת נרות : 16:15

מנחה ערב שבת : 16:25

שחרית : 09:15

מנחה גדולה : 12:15

ערבית מוצ"ש : 17:16


האתר מוקדש לעילוי נשמת:
ת.נ.צ.ב.ה.

מעוניין להקדיש את האתר לעילוי נשמת קרוביך? צור קשר
(ח"י ש"ח לחודש)


יוארצייט
קישורים

על פרשת: במדבר

מתן תורה משחק מכור?

                                                 מתן תורה - משחק מכור ?

"ומה היתה מחשבה שהיתה בדעתו של הקב"ה? כך היה בדעתו, שכל אומה ומלכות שיבואו ויקבלו את התורה, יהו חיים וקיימים לעולם ולעולמי עולמים, שנאמר: "והלוחות מעשה אלהים המה והמכתב מכתב אלהים הוא חרות על הלוחות" (שמות, ל"ב, ט"ז), אל תיקרי 'חרות' אלא- 'חירות', אין לך בן חורין אלא מי שאין מלאך המות שולט בו" (אליהו זוטא,ד), במפורש משמע ממדרש זה שכל אומה ולשון שהיו מסכימים לקבל את התורה, יכולים היו לקבלה והיו נהנים 'מההטבות' הנ"ל הכרוכות עמה והרי מוכח גם מגמרות ומדרשים שאכן כך היה רצון ה': "כתיב, דברים לג: "ויאמר ה' מסיני בא וזרח משעיר למו הופיע מהר פארן...", וכתיב, חבקוק ג,ג: " אֱלוֹהַּ מִתֵּימָן יָבוֹא וְקָדוֹשׁ מֵהַר פָּארָן סֶלָה כִּסָּה שָׁמַיִם הוֹדוֹ וּתְהִלָּתוֹ מָלְאָה הָאָרֶץ", מאי בעי בשעיר ומאי בעי בפארן? א"ר יוחנן: מלמד שהחזירה הקב"ה על כל אומה ולשון ולא קבלוה, עד שבא אצל ישראל וקבלוה! (עבודה זרה,ב:). ובמדרש:"...שניהם מלאים סלת בלולה בשמן למנחה"- שלאומות ולישראל שלח הקב"ה נביאים מהם ובהם, הוי: 'למנחה' כמה דתימא: (במדבר יא) 'ותנח עליהם הרוח' ולכולם רצה הקב"ה ליתן תורתו שנא' (דברים לג) 'ויאמר ה' מסיני בא וזרח משעיר למו הופיע מהר פארן'. 'כף אחת'- מכולם לא בחר הקב"ה אלא בישראל שנא' (שיר השירים, ו) 'אחת היא יונתי תמתי'. ולמה בחר בהם הקב"ה? שכל האומות פסלו את התורה ולא רצו לקבלה ואלו רצו ובחרו בהקב"ה ובתורתו, שהיא ה' ספרים כנגד ה' אצבעות שבכף וקבלו י' הדברות בסיני הוי: 'כף אחת עשרה זהב'.(במדבר רבה, יד). וכן במדרשי ההלכה: " ויחנו במדבר. נתנה תורה דימוס פרהסייא במקום הפקר, שאלו נתנה בארץ ישראל, היו אומרים לאומות העולם אין להם חלק בה, לפיכך נתנה במדבר דימוס פרהסייא במקום הפקר, וכל הרוצה לקבל יבא ויקבל. יכול נתנה בלילה? ת"ל,שמות יט טז: ויהי ביום השלישי בהיות הבקר; יכול נתנה בשתיקה? ת"ל ,שמות יט טז: ויהי קולות וברקים". (מכילתא דרבי ישמעאל יתרו - מסכתא דבחדש פרשה א). כלומר, התורה נתנה במדבר, בקולות ולא בשתיקה ולאור היום, עמ"נ לאפשר לכל הרוצה לקבלה! וכן, שם בפרשה ה': "נתנה תורה, במדבר ובאש ובמים, לומר לך, מה אלו חנם לכל באי העולם, כך דברי תורה חנם לכל באי העולם". לכאורה, מדקאמר 'לכל' - משמע גם לכל האומות.                                                                                                                                                                                 -אולם, זה לא יתכן כלל! שהרי במפורש דורשת הגמרא, שהתנה הקב"ה עוד במעשה בראשית עם הבריאה, שרק אם עם ישראל יקבלו התורה, ימשיך העולם להתקיים ואם לא יקבלוה,הרי שיחזור העולם לתוהו ובוהו,להלן:"אמר חזקיה: מאי דכתיב תהלים עו,ט:" מִשָּׁמַיִם הִשְׁמַעְתָּ דִּין אֶרֶץ יָרְאָה וְשָׁקָטָה" אם יראה למה שקטה, ואם שקטה למה יראה? אלא: בתחילה - 'יראה', ולבסוף - 'שקטה'. ולמה יראה? - כדריש לקיש, דאמר ריש לקיש: מאי דכתיב בראשית א: ויהי ערב ויהי בקר יום הששי, ה"א יתירה למה לי? - מלמד שהתנה הקדוש ברוך הוא עם מעשה בראשית, ואמר להם: אם ישראל מקבלים התורה - אתם מתקיימין, ואם לאו - אני מחזיר אתכם לתוהו ובוהו (שבת דף פח.). והרי לא מוזכרת כאן אפשרות לאומות אחרות לקבלה!

וצריך ליישב הדברים עפ"י משל:  משל לרופא, שהיה לו בקבוק מלא בסם חיים ורצה לתנו לבנו אהובו. הרופא היה חכם ואמר: בביתי יש עבדים רעים, אם ידעו שרוצה אני לתת לבני מתנה נפלאה זו, ירע בעיניהם וירצו להורגו, עמ"נ לקחתה ממנו. מה עשה? לקח מעט סם רעיל ושמו על פתח הבקבוק. קרא לעבדיו ואמר להם: אתם נאמנים לפני, התרצו מסם חיים זה? אמרו: נראה קודם מהו, לקחו לטעמו ועד שלא הריחוהו רצו למות ממנו, אמרו בליבם: אם יתן לבנו סם זה ודאי ימות ואנו נירש את אדוננו, לכן אמרו לפניו: אדונינו, סם זה לא ראוי אלא לבינך, לכן קח ממנו אפילו את משכורתינו ותן לו כשוחד שיסכים לקבלו. 

כך הקב"ה הוא הרופא החכם וידע שאם לא יודיע לאומות על המתנה הנפלאה שרוצה למסור לבנו, ירצו תמיד להורגו,עמ"נ לקחתה ממנו, לכן פנה אליהם שיקבלוה ואמר להם שכתוב בה: לא תרצח,לא תגנוב וכו', דברים שאין הם מסוגלים לשומרם, לכן לא רצוה ועוד נתנו מתנות לישראל שהם ירצו לקבלה שנאמר: "עָלִיתָ לַמָּרוֹם שָׁבִיתָ שֶּׁבִי לָקַחְתָּ מַתָּנוֹת בָּאָדָם" (תהלים,סח,יט), וכך ירשו ישראל את התורה בלי ערעור ובלא קטרוג כלל. (עפי זוהר, בלק, קצ"ב. ועיין שם להרחבה). יהי רצון שנזכה בקרוב למתנה הכרוכה עם התורה, המוזכרת בראש ולכל המשתמע ממנה.

 

 

 


הרב יגאל זורבבלי

רב לכם שבת בהר הזה

  תחילת ההתרחשות  של ספר במדבר הינה בסמוך להר סיני.שם, כחלק מאותה התארגנות לקראת הכניסה לארץ, חלוקת  הנחלות ומחיבתן של ישראל, מונה הקב"ה את ישראל וקובע את אופן נסיעתם וחנייתם. כל קורותיהם של בני ישראל במדבר אמורים היו לארוך מספר חודשים ובאופן המרבי שנה לכל היותר. אז, היו אמורים להיכנס לארץ ועל פי חז"ל ביאה מעין זו הייתה מקרינה ומשפיעה על כל ההיסטוריה של עם ישראל ושל כל האומות גם יחד. אך בני ישראל לא זכו לביאה משובחת  מעין זו. אי אמון בארץ ישראל ובקב"ה גוררים את העם לחטוא בחטאים שונים ובעיקר בחטא המרגלים, ולשהות  במדבר ארבעים שנה. מציאות אשר גררה בעקבותיה חטאים נוספים והתדרדרויות רוחניות נוספות. על פי הרש"ר הירש, גם ירושת הארץ לאחר ארבעים שנה במאות השנים הבאות הפכה להיות עוד חלק מתקופת "חינוכו" של העם.                                                                                                                                                     רבים מן הפרשנים ניסו לעמוד על הסיבה אשר הביאה את עם יוצא מצרים להתדרדרות זו.כיצד יתכן שעם אשר ראה ניסים כה רבים מגיע למצב אשר בעצם עושה את הפך רצון ה'. היו אשר תלו את מקור הדבר בדברי התוכחה של משה רבנו בתחילת ספר דברים:  "בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בְּאֶרֶץ מוֹאָב הוֹאִיל מֹשֶׁה בֵּאֵר אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת לֵאמֹר:(ו) ה' אֱלֹקינוּ דִּבֶּר אֵלֵינוּ בְּחֹרֵב לֵאמֹר רַב לָכֶם שֶׁבֶת בָּהָר הַזֶּה:(ז) פְּנוּ וּסְעוּ לָכֶם וּבֹאוּ הַר הָאֱמֹרִי וְאֶל כָּל שְׁכֵנָיו בָּעֲרָבָה בָהָר וּבַשְּׁפֵלָה וּבַנֶּגֶב וּבְחוֹף הַיָּם אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי וְהַלְּבָנוֹן עַד הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר פְּרָת:(ח) רְאֵה נָתַתִּי לִפְנֵיכֶם אֶת הָאָרֶץ בֹּאוּ וּרְשׁוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֵיכֶם לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לָתֵת לָהֶם וּלְזַרְעָם אַחֲרֵיהֶם:( דברים פרק א)                                                                                                    "הכלי יקר" הרב שלמה אפרים מבאר את תוכחת משה – "רב לכם שבת בהר הזה פנו וסעו לכם. זו תוכחה ראשונה על שהאנשים שנאו את הארץ ונתישבו בהר זה ישיבה של קבע ולא פנו פניהם אל הארץ מקום מיוחד לקיום המצות, ... כי רב הוא באמת לכם ענין שבת ישיבה של קבע בהר הזה, פנו הסבו פניכם אל הארץ וסעו לכם אל עצמות מקור שלכם כי משם נוצר חומר של אדם הראשון כדרך שאמר לאברהם לך לך. ...כי אני אמרתי פנו וסעו שכשתלכו מן הר חורב מקום שלמדתם עליו תורה תפנו פניכם אל הארץ מקום שמירת התורה כי לא המדרש עיקר אלא המעשה. ואתם בלכתכם מחורב רוח אחרת היתה עמכם ליסע ממקום מיוחד לתלמוד תורה ואל מקום שמירת המצות לא פניתם פניכם ובמרדכם אתם עומדים לשנוא את הארץ, לכך אמר ונסע מחורב ונלך את כל המדבר כל אחד מכם ישית אל המדבר פניו ולא אל הארץ.                                                                                                       במדבר, אל מול הר סיני, היו ישראל עדים להשגחה צמודה ונגלית. זאת על מנת לבנות אט אט את הבניין האמוני של עם ישראל . כל זאת, על מנת שבבוא היום ידעו להתמודד בכוחות עצמם עם אתגרים אמוניים ומעשיים. ממש כתינוק אשר בצעדיו הראשוניים עלינו לסייע בעדו, אך לאחר שלמד להלך בכוחות עצמו, הולך לבדו ואחראי למעשיו. כך היו אמורים עם ישראל להגיע לארץ ישראל מתוך בגרות אמונית .                                                                                                                על פי חז"ל בקשו ישראל לשהות עוד במדבר על מנת שלא להתמודד מול ההתמודדויות העתידות-מלחמות, כיבוש הארץ, עבודת כפיים, בזיעת אפיך תאכל לחם.כל זאת ללא לחם מן השמיים וללא השגחה צמודה וניסית. מכל הדברים לעיל, יוצא אם כן, שהדרך לארץ ישראל מתחילה עם חששות וחוסר רצון לצאת מתחת צילו וחסותו של הקב"ה. חוסר רצון שבא לידי ביטוי באי רצונם לעזוב את בית המדרש אשר בחורב. שם יושב משה רבנו ועונה לעם אשר בא אליו לדרוש אלוקים.                                                                                                                                                לצערנו הרב, התנהלות זו הפכה להיות חלק מגישה בעם היהודי לדורותיו. חוסר יוזמה ועשייה, חוסר אמון בכך שהקב"ה מנהיג את העולם גם בהתרחשויות העולמיות הגדולות ולא רק ברמת הפרטים הקטנים.                                                     המלבי"ם  בפרושו לספר חגי מתאר מציאות שבה גודל הנס וההצלה של עם ישראל בשיבת ציון היתה בעלת זיקה ישירה למאמץ ולהשקעה של העם בגלות, הן מבחינת זמן הגאולה, והן מבחינת גודלה: "כי מעת הגלות הראשון לסנחריב התחיל זמן הגאולה העתידה ... והיה הדבר תלוי אם יזכו שאז היו נגאלים תיכף בימי חזקיה או בימי יאשיה ...וכאשר ראה ה' שאם היו נשארים בגלות בבל היו נטמעים בין העכו"ם והיו יוצאים מכלל הדת, שכבר התערבו זרע קדש בעמי הארצות ושכחו לשונם ותורתם, לכן פקדם פקידה מעט ע"י כורש ועלו עמהם אנשי כנה"ג ושבו את התורה ואת העטרה ליושנה, והגם שבעת ההיא לא היה עדיין זמן הגאולה העתידה, ... בכל זאת היה אפשריות שיהיה אז עת הגאולה אם היו שבים בתשובה שלימה לה' והיו עולים כולם כחומה, כמ"ש חז"ל ראוים היו ישראל ליעשות להם נס בימי עזרא וכו' אלא שגרם החטא, וכן כמה מדרשות חז"ל המורים על זה, ובעת נבנה הבית היה עדיין האפשריות תלוי ועומד, אם היו שבים בתשובה היה זרובבל המלך המשיח והמקדש היה מכון לשבתו עולמים..."                      על כך מבכה ישעיהו הנביא, שהקב"ה הכין את הקרקע לשיבת ציון,  ומצפה לעשייה של העם. אך העם לא נאות לעלות לארץ ישראל, למרות הצהרת כורש.  "מַדּוּעַ בָּאתִי וְאֵין אִישׁ קָרָאתִי וְאֵין עוֹנֶה הֲקָצוֹר קָצְרָה יָדִי מִפְּדוּת וְאִם אֵין בִּי כֹחַ לְהַצִּיל הֵן בְּגַעֲרָתִי אַחֲרִיב יָם אָשִׂים נְהָרוֹת מִדְבָּר תִּבְאַשׁ דְּגָתָם מֵאֵין מַיִם וְתָמֹת בַּצָּמָא"(ישעיהו פרק נ).                                                                                                                          לשבת בבית המדרש לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו, זו תמיד צריכה להיות השאיפה. אך שאיפה זו טובה כאשר הדבר אפשרי, הכרחי, נחוץ ומחויב המציאות. לא כאשר הוא בא על חשבון אידיאל לא פחות חשוב ממנו. אין אנו יכולים לאמץ אורח חיים זה מתוך התעלמות ממה ה' דורש ומבקש מאיתנו.


הרב גולן נאוי