צַהֲלִי וָרֹנִּי, יוֹשֶׁבֶת צִיּוֹן כִּי-גָדוֹל בְּקִרְבֵּךְ, קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל

המרכז הקהילתי איחוד שיבת ציון
Bookmark and Share
הודעות

שיעורים היום :
  • נושא: תלמוד-דף יומי בימי: ראשון בשעה: 07:30 מיקום: במרכז הקהילתי מיועד ל: גברים
  • נושא: תלמוד בבא מציעא בימי: ראשון בשעה: 10:30 מיקום: במרכז הקהילתי מיועד ל: למבוגרים[גימלאים
  • נושא: תלמוד-מסכת קידושין בימי: ראשון בשעה: 18:00 מיקום: במרכז הקהילתי מיועד ל: למתחילים
  • נושא: משניות ממסכת ברכות בימי: ראשון בשעה: 20:00 מיקום: במרכז הקהילתי מיועד ל:
  • נושא: הלכות שבת בימי: ראשון בשעה: בין מנחה לערבית מיקום: במרכז הקהילתי מיועד ל: גברים

זמני תפילה לשבוע בתאריכים
18/11 - 25/11

אמצע השבוע ימים א-ה

שחרית מניין א : 06:00

שחרית מניין ב : 7:00

מינחה : 16:31

ערבית : 16:51

שבת פרשת : ויצא

הדלקת נרות : 16:15

מנחה ערב שבת : 16:25

שחרית : 09:15

מנחה גדולה : 12:15

ערבית מוצ"ש : 17:16


האתר מוקדש לעילוי נשמת:
ת.נ.צ.ב.ה.

מעוניין להקדיש את האתר לעילוי נשמת קרוביך? צור קשר
(ח"י ש"ח לחודש)


יוארצייט
קישורים

על פרשת: בלק

פרשת בלק או פרשת בלעם?

הפרשה אמנם נקראת פרשת בלק, אך אין ספק כי הדמות המרכזית היא דמותו של בלעם. כמו כן מצינו בחז"ל (ב"ב יד:) את הביטוי: "פרשת בלעם". מדוע דווקא נקראה הפרשה על שם בלק ולא על שם בלעם הדומיננטי יותר? כמה תשובות בדבר:

א. על דרך הפשט - כידוע הפרשיות נקראו על שם מילים בעלי ייחוד מסוים, הקרובות ככל הניתן לתחילת הפרשיה. לרוב אלו מילים מהפסוק הראשון, וכך זוכה הפרשה לכינוייה. לעיתים אף נמצא, כי השם נלקח מהפסוק השני. הדבר קורא כי הפסוק הראשון אינו ייחודי, וחוזר מספר רב של פעמים בתורה, "וידבר ה' אל משה לאמר".

ב. על דרך החסידות - מובא בשם ר' בונים מפשיסחא כי פעם שאל שאלה זו, מדוע הפרשה על שם בלק ולא על שם בלעם? תשובתו הייתה כי בלק היה רשע שונא ישראל מובהק, שלא התבייש בשנאתו לישראל וברצונו להשמידם. הוא לא התעטף באצטלא הומנית אוהבת אדם - כלפי חוץ, ובפנים חורש רעה תמידית. אלא היה רשע שאפשר לומר לזכותו - כי פיו וליבו שווים. לעומתו בלעם היה רשע מרושע שונא ישראל מאין כמוהו. בפרשה מנסה הוא להצטייר כירא ה', השומע בקולו. אפילו יצאו לו ברכות במקום קללות, ברכות לישראל. למדונו חז"ל כי שונא זה המתעטף ביראת שמים, הוא השונא הגדול. הוא זה המחטיא הגדול שהחטיא את ישראל בסוף הפרשה. נחש זה הוא המסוכן והארסי שבנחשים. לכן כדי ללמדנו זאת - כי מי שאחד בפה ואחד בלב - הוא הרשע האמיתי ממנו צריכים לחשוש. לכן העדיפו שלא להזכיר את הפרשה על שמו של רשע ארור זה, שהוא סמל מובהק לרשעים.

ג. על דרך הסוד -  מסביר ר צדוק הכהן מלובלין בספרו "רסיסי לילה" - "הפרשה על שם בלק לא על שם בלעם כי בלק הוא היה המתעורר בזה [וסיומה ד"בלעם שב למקומו" היינו לעמו שאין לו שייכות לישראל. אבל "בלק הלך לדרכו" הוא הדרך הנזכר בכתוב לרדוף אחר קדושת ישראל דעל כן הזנה בנות מואב כי ניצוץ קדוש דדוד המלך ע"ה היה מכשכש במעיו ולא היה מניחו לשקוט מזה] ושם של כל סדרה שבתורה כפי מה שנהגו ישראל לקרותה הוא המכוון של כל הסדרה על דרך שאמרו בשמות בני אדם וכל השמות דלשון הקודש שהוא שורש החיות דאותו דבר. מסתמא כן גם בשמות ספרי הקודש כולם וכן בשמות פרשיות התורה. ואמרו (ברכות יב ע"ב) דביקשו לקבוע פרשת בלק בקריאת שמע היינו לכוונה זו שאף פושעי ישראל בכלל אחדות האומה ויש להם חלק בה' אחד ונבדלים מעמים כאמור. וחז"ל (בבא בתרא יד ע"ב) קראוה פרשת בלעם דמצד מה שנכתבה הפרשה בתורה שהוא דברי תורה ממש שהוא ההתגלות שבסוף וסוף מעשה במחשבה תחילה שורש ההתגלות נצמח מבלק. אבל חז"ל שדיברו ממנה כאילו היא חוץ מתורת משה קראוה על שם בלעם היודע דעת עליון כנזכר לעיל שהוא השגת הדעת שלא על דרך השגת משה רבינו ע"ה כלל. ומצד משה רבינו ע"ה וכל ישראל הכשרים שלא הגיעו למדרגת אין להם חלק לעולם הבא חס ושלום אין שייכות להם לזה כלל וכנכתב לעיל. ולכן זה נחשב לטורח ציבור דכלל הציבור אינם פושעי ישראל וזכרון כל פרשה זו הוא טורח להם".

אנו לומדים שלדעת ר' צדוק דווקא בלק היה אויב-ישראל יותר גדול מבלעם, ולכן נקראה הפרשה על שמו.  

אם כן מה עניינה "פרשת בלעם"?

תורת העולה לרמ"א- "אמרו (ב"ב י"ד ע"ב) "משה כתב ספרו ופרשת בלעם וספר איוב" ואמרו (במ"ר י"ד כ') לא קם בישראל כמשה עוד (דברים ל"ד י') אבל באומות העולם קם ומנו בלעם, ואף שיש למדרש זה כוונות רבות, מכל מקום מורה לנו על רוב ידיעתו וחכמתו. בודאי כל ענייניו היו חכמות וערמומיות להוציא מחשבתו אל הפועל ולא עשה שום דבר במקרה רק לתכלית מה, ועל כן עלינו לבאר ענינו ומתוכו יתבאר לנו גודל חסדי ה' אשר לא אבה לשמוע אל בלעם. והנה בהיות כי פרשה זו כוללת כל חלקי החכמה, אמרו (ב"ב י"ד ע"ב) משה כתב ספרו וספר איוב ופרשת בלעם, להורות כי כל החכמות הנגלים בספר איוב, שידוע שמגלה סודות מעשה בראשית ומרכבה ועניני לויתן, דברים שהן כבשונו של עולם ונאמרו על ידי השם יתעלה בעצמו כמו שנמצאו במעשה השם את איוב, וכן פרשת בלעם שנכללו בו כל החכמות ונאמרו דרך נבואתו כשהיה גדול, ואמרו שמשה כתב הכל, כי הכלל הוא התורה בה נכללו כל החכמות".

הר"י מיגש- "פירוש, אותה פרשה שנתנבא בה בלעם על ישראל "אראנו ולא עתה אשורנו ולא קרוב דרך כוכב מיעקב" נקראת פרשת בלעם, כי נבואת בלעם היא, משה כתבה עם ספרו שהיא התורה".

חידושי אגדות למהר"ל - "משה כתב ספרו ופרשת בלעם, וקשה והלא פרשת בלעם בכלל תורת משה הוא? ויראה לי שבא לומר כי משה בנבואתו הסכים על כל נבואות בלעם. שכך היה לו מפי הקב"ה, ולא תאמר שכתב משה בתורה שכך אמר בלעם אבל לא הסכים משה בנבואה, שכך נאמר לבלעם מפי הש"י. ולכך אמר שכתב פרשת בלעם שכך נאמר לבלעם מפי הש"י. ועוד שלא תאמר אע"ג שכתב מרע"ה נבואת בלעם בתורה, כיון שהיא נבואת בלעם אין זה תורה, כי מה ענין נבואת בלעם לתורה שהיא נבואת מרע"ה, ועל זה אמר משה כתב ספרו ופרשת בלעם וכמו שספרו תורה כך פרשת נבואת בלעם תורה והכל אחד".

נמצאנו למדים כי נבואתו נאמרה בכח הנבואה העליונה השמורה למשה, לכך זכה שיכתבו דבריו.  


הרב אביעד עקיבא

בלי עין הרע [של בלעם]

  רבי יהושע אומר:" עין הרע ויצר הרע ושנאת הבריות מוציאין את האדם מן העולם".(מסכת אבות פרק ב,יא).

"ומפורסם הוא בתלמוד שעין הרע, הוא עין הרואה את חבירו או את נכסיו דרך קנאה ושנאה והוא מזיק אותו ונכסיו, ועל כן אמרו בפרק המקבל [ב"מ קז א] וכן בפרק השותפין שרצו [ב"ב ב ב]:" אסור לאדם לעמוד על שדה חבירו בשעה שהיא עומדת בקמותיה", משום דקלי לה בעיניה... וכן בפרק המקבל [ב"מ קז ב] אמרו:" תשעה ותשעים מתים בעין הרע ואחד מת במיתת עצמו". ואל תתמה מזה שיצאו ניצוצות מהעין מזיקין...כן יש בני אדם זכי החוש מתפעלים מעין הרע, ועל זה אמר כי מי שיש לו עין הרע על חבירו, יצא מהעולם מהרה. כי כמו שמוציא הבל מעיניו לשרוף את חבירו ונכסיו, כל שכן שהוא נשרף באותו הבל ותשלוט בו הקנאה וירקבו עצמותיו, שנאמר: 'ורקב עצמות קנאה' [משלי יד ל].(מגן אבות לרשב"ץ על אבות פרק ב).

"מי שאינו שמח בחלקו ועויין את חברו העשיר ממנו מתי יעשיר עושר גדול כמוהו והוא גורם רע לעצמו. ולחברו כאשר אמרו חכמי הטבע. מכל אשר לרעהו, אויר עולה מן המחשבה ההוא ושורף את הדברים שעויין בהם בעיניו הרע. גם בקרבו ישרף אחר שמתאווה לדברים שאין יכולת מצוי בידו לעשות, המחשבה ההיא מקלקלת גופו כי יתקצר רוחו ומוציאתו מן העולם וזהו עין הרע..." (פירוש רבינו יונה,שם).

בבא מציעא דף קז: דברים ז':" והסיר ה' ממך כל חולי", אמר רב: זו עין. רב לטעמיה, דרב סליק לבי קברי, עבד מאי דעבד. אמר: תשעין ותשעה בעין רעה, ואחד בדרך ארץ. רש"י: כל חלי - דבר שכל החלאים תלוין בו, וזו העין, עין רעה.

עבד מה דעבד - יודע היה ללחוש על הקברות ולהבין על כל קבר וקבר באיזו מיתה מת: אם מת בזמנו אם בעין רעה. ומסביר המהר"ל בחידושי אגדות שם,את הגמרא הנ"ל:

"והסיר ה' ממך וכו'. יש לך לדעת כי ארבע יסודות הם בעולם ובהם העולם נוהג בשווי, ועל ידם יוצא העולם מן השווי ומקבל האדם שנוי והוא החולי. ומי שסובר "והסיר ה' ממך כל החולי", זו עין הרע, כי עין הרע יש בו כח אשר שורף ומקבל האדם היזק מן המזיק בעל עין הרע אשר יש לו כח אשיי שורף, וסבר, כי יסוד האש עיקר שעל ידו בא שנוי בעולם לפי כח היסוד הזה".

-נמצאנו למדים מן המקורות לעיל,כי השילוב של ראיה תוך כדי קינאה או שינאה, היא זו שגורמת לפעולת ההיזק בזולתו, בין בגופו בין בממונו ואפילו באורך ימיו.

"וַיֵּלֶךְ בִּלְעָם עִם בָּלָק... וַיְהִי בַבֹּקֶר וַיִּקַּח בָּלָק אֶת בִּלְעָם וַיַּעֲלֵהוּ בָּמוֹת בָּעַל וַיַּרְא מִשָּׁם קְצֵה הָעָם",(כב,לט). "וַיֹּאמֶר אֵלָיו בָּלָק לְכָה נָּא אִתִּי אֶל מָקוֹם אַחֵר אֲשֶׁר תִּרְאֶנּוּ מִשָּׁם אֶפֶס קָצֵהוּ תִרְאֶה וְכֻלּוֹ לֹא תִרְאֶה וְקָבְנוֹ לִי מִשָּׁם, וַיִּקָּחֵהוּ שְׂדֵה צֹפִים אֶל רֹאשׁ הַפִּסְגָּה..."(כג,יג). "וַיֹּאמֶר בָּלָק אֶל בִּלְעָם לְכָה נָּא אֶקָּחֲךָ אֶל מָקוֹם אַחֵר אוּלַי יִישַׁר בְּעֵינֵי הָאֱלֹהִים וְקַבֹּתוֹ לִי מִשָּׁם, וַיִּקַּח בָּלָק אֶת בִּלְעָם רֹאשׁ הַפְּעוֹר הַנִּשְׁקָף עַל פְּנֵי הַיְשִׁימֹן",(כג,כז).  לכן,לא בכדי 'תיצפת' בלעם ממקומות גבוהים על ישראל, כך יוכל לראות את כל המחנה ולהזיק בראיתו.

עוד בימי האבות נמצאו הוכחות כי חששו לעין הרע וגם אכן היא הזיקה!, כך אנו מוצאים כי שרה אמנו הטילה עין הרע בהגר שיפחתה ונפל עוברה: "כתיב (בתחילה):'ויבא אל הגר ותהר'. ומה ת"ל (אח"כ): 'הנך הרה וילדת בן'? אלא מלמד שהכניסה בה שרה עין רעה והפילה עוברה (הראשון)". (בראשית רבה פרשה מה).   וכן חשש יעקב אבינו מעיה"ר לכך הזהיר את בניו:" וירא יעקב כי יש שבר במצרים, ויאמר לבניו למה תתראו".  אמר יעקב לבניו: אתם גבורים אתם נאים, אל תכנסו בשער אחד ואל תעמדו במקום אחד, שלא תשלוט בכם עין הרע".(בראשית רבה פרשה צא).

-ובכל זאת,ישנם האומרים כי אין ממש בעניין זה וכי הוא 'הבל ורעות רוח' ואין לחשוש לו. ואכן ישנה התייחסות בספרות השו"ת לדילמא, שו"ת אגרות משה אבן העזר חלק ג סימן כו:" בענין עין הרע, ודאי יש לחוש אבל אין להקפיד הרבה כי בדברים כאלו הכלל:" מאן דלא קפיד לא קפדינן בהדיה...".  וכדוגמא לחשש מפני עיה"ר,הסתרת העובדה שהאשה בהריון, שישנם החוששים לו,עונה הרב:" אבל איני רואה בזה שאשה צעירה שהוא כדרך העולם להתעבר, שיהיה שייך עין הרע ואין להקפיד בזה... וגם רק בדבר שלא מצוי לפי דרך העולם שייך לחוש ולא לדברים מצויים".

ובדומה לתשובה זו, כך משיב,יבדל"א, הרב עובדיה יוסף,'יביע אומר',ד,י:" נשאלתי מבחור בן תורה מישיבת פורת יוסף פעה"ק ירושלים ת"ו, בענין צוואת ר"י החסיד ששני אחים לא ישאו ב' אחיות, ובהיות שהוצע לו שידוך כזה שהוא מתאים מכל הבחינות, נפשו לשאול הגיעה אם יש מקום להקל בזה. והנני להשיב בקצרה כמסת הפנאי:   בספר חסידים (סי' תעז):" שני אחים הנשואים שתי אחיות, אחד מהם ימות, או לא יצליחו, לכך לא ישאו, ואם נעשה הדבר כך אחד מהם יגרש את אשתו..." ולפע"ד אדרבה, בזה הזמן יש להקל מבזמן הש"ס, וכמו שמצינו בכמה עניני רוח רעה שבטלו בזה"ז, וכמ"ש התוס' חולין (קז:) גבי רוח רעה דשיבתא... והאכא נמי לענין עין הרע שאין לחוש כ"כ בזה"ז, ודלא קפיד לא קפדי בהדיה. בשורות טובות לכל עם ישראל, ובלי עין הרע!.

 

 

 


הרב יגאל זורבבלי

פינת ההלכה פלפול לפרשת: בלק

מאת מורינו ורבנו: הרב בן ציון נשר

בבית אחד השתובבו הילדים הקטנים בשבת, ועקב כך נפלה המזוזה מהמשקוף באחד החדרים, ונסתפקו האם מותר להשתמש באותו חדר בשבת או לא.

תשובה: בשו"ע יו"ד סי' רפ"ה ס"א נפסק: "מצות עשה לכתוב פרשת שמע והיה אם שמוע ולקבעם על מזוזת הפתח...". וכתב שם ב"פתחי תשובה" סק"א: "עיין "פרי מגדים" לאו"ח סי' ל"א, דאם נודע לו בשבת ויו"ט שאין מזוזה בפתחו ויש לו בית אחר, מחויב הוא לצאת, אבל אי לית ליה בית אחר, שרי לדור בתוכו, דומיא דציצית בסי' י"ג ע"ש, ונראה דהוא הדין אפילו בחול, אם אין מזוזה נמצא בעיר, דינו כמו בשבת ורשאי לדור בתוכו אם אין לו בית אחר, כמו שכתב מג"א בסי' י"ג סק"ח לענין ציצית, ועיין במג"א סי' י"ט סק"א ודו"ק".

וביאור הדברים, שבאו"ח סי' י"ג ס"ג פסק הרמ"א בשם המרדכי, שאם נפסקו לאדם הציציות שבטליתו בשבת, ולא נעים לו לשבת בבית הכנסת בלי טלית, מותר לו ללבוש הטלית הפסולה בלי ברכה, משום שגדול כבוד הבריות, ודוקא בשבת מותר אבל לא כשקרה מקרה כזה בחול. וב"מגן אברהם" שם סק"ח, הביא דברי המרדכי שהובאו "ביתה יוסף", שאע"פ שציצית היא מצות עשה מדאורייתא, ומצוה דאורייתא לא נדחית מפני כבוד הבריות, מ"מ הרי התורה לא אמרה "לא תלבש בגד בלא ציצית", אלא שיש מצות עשה להטיל בו ציצית ומכיון שאינו יכול להטיל בו ציצית בשבת אינו עובר, אלא שפשוט שעדיין יש איסור מדרבנן שלא ללבוש בגד בלי ציצית, לכן לא שרי אלא משום גדול כבוד הבריות, אבל בחול עובר בכל שעה על עשה שצריך להטיל ציצית כשלובשו. ועיי"ש מה שהקשה בגופן של דברים שמשמע במס' שבת קל"א ב', שאם לא הטיל ציצית עובר גם בשבת, וכמו כן תמה מדוע בחול יהיה אסור ללבשו, הרי משמע בברכות ד' כי כבוד הבריות דוחה עשה דאורייתא בשב ואל תעשה. עיי"ש. וא"כ גם בשאלת המזוזה אם נודע לו בשבת שאין מזוזה בפתחו, אם אין לו בית אחר מותר לו לדור כי בשבת הוא אנוס מלקבוע מזוזה. וא"כ בשאלתנו מכיון שיש עוד חדרים להשתמש בהם, יהיה אסור לדור באותו חדר שאין בו מזוזה.

אלא שיש ט"ס בפת"ש שם שציין לפמ"ג או"ח סי' ל"א, והדברים כתובים בסי' ל"ח "אשל" סקט"ו, וסובבים על מה ששנינו בתלמוד ירושלמי מסכת מגילה פ"ד הי"ב: "תפילה [תפילין] ומזוזה מי קודם, [והוא עני ואין לו אלא כדי לקנות אחת מהן, קה"ע], שמואל אמר מזוזה קודמת, רב הונה אמר תפילה קודמת, מה טעמיה דשמואל שכן היא נוהגת בימים טובים ובשבתות, מאי טעמא דרב הונה שכן היא נוהגת במפרשי ימים והולכי מדברים...". ופירש "קרבן העדה" שראייתו של שמואל שמזוזה קודמת לתפילין, משום שהיא נוהגת בימים טובים ובשבתות, "כשיש לו בית אחר אסור לדור בבית שאין בו מזוזה בשבת". ועל זה כתב פמ"ג שהוא דומיא דהנפסק בסי' י"ג לגבי ציצית וכנ"ל.

ולכאורה יש לתלות שאלה זו, אם המצוה היא לקבוע מזוזה און איסור לגור בבית שאין בו מזוזה, במחלוקת רש"י ותוס' במסכת עבודה זרה כ"א א', מה הפירוש מזוזה חובת הדר, דעת רש"י שהיא חובה על מי שגר בדירה ולא על הבית, ואילו התוס' סוברים שהחובה מן התורה היא על בעל הבית, עיי"ש. שאם היא חובה על הדר משמע שאסור לגור בבית שאין בו מזוזה, משא"כ אם היא חובה על בעל הבית, אין איסור לדור בבית שאין בו מזוזה אלא שיש מצות עשה לקבוע בה מזוזה. ועיין ב"שדי חמד" מערכת מ' סי' קט"ו, דמשמע מדבריו שאין איסור לדור בבית שאין בו מזוזה. ועיין עוד מש"כ בעניננו, בשו"ת "ציץ אליעזר" חי"ג סי' נ"ג, ובספר "בנין אב" ח"ג סי' ג'.