צַהֲלִי וָרֹנִּי, יוֹשֶׁבֶת צִיּוֹן כִּי-גָדוֹל בְּקִרְבֵּךְ, קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל

המרכז הקהילתי איחוד שיבת ציון
Bookmark and Share
הודעות

שיעורים היום :
  • נושא: תלמוד-דף יומי בימי: ראשון בשעה: 07:30 מיקום: במרכז הקהילתי מיועד ל: גברים
  • נושא: תלמוד בבא מציעא בימי: ראשון בשעה: 10:30 מיקום: במרכז הקהילתי מיועד ל: למבוגרים[גימלאים
  • נושא: תלמוד-מסכת קידושין בימי: ראשון בשעה: 18:00 מיקום: במרכז הקהילתי מיועד ל: למתחילים
  • נושא: משניות ממסכת ברכות בימי: ראשון בשעה: 20:00 מיקום: במרכז הקהילתי מיועד ל:
  • נושא: הלכות שבת בימי: ראשון בשעה: בין מנחה לערבית מיקום: במרכז הקהילתי מיועד ל: גברים

זמני תפילה לשבוע בתאריכים
18/11 - 25/11

אמצע השבוע ימים א-ה

שחרית מניין א : 06:00

שחרית מניין ב : 7:00

מינחה : 16:31

ערבית : 16:51

שבת פרשת : ויצא

הדלקת נרות : 16:15

מנחה ערב שבת : 16:25

שחרית : 09:15

מנחה גדולה : 12:15

ערבית מוצ"ש : 17:16


האתר מוקדש לעילוי נשמת:
ת.נ.צ.ב.ה.

מעוניין להקדיש את האתר לעילוי נשמת קרוביך? צור קשר
(ח"י ש"ח לחודש)


יוארצייט
קישורים

על פרשת: אחרי מות

גורל אחד יהיה לכם

על פי תיאור המקראות היה איוב איש תם וישר ירא ה' , ואף דאג להעלות עולות לה' אם חלילה עלה ערעור על לבב אחד מבני ביתו. לכאורה היה נכון לחשוב שרע לא יאונה לו. אך כך באמצע החיים שהכל זורם בצורה שלווה או לכל הפחות שגרתית , מגיע השטן "מִשּׁוּט בָּאָרֶץ וּמֵהִתְהַלֵּךְ בָּהּ" ומבקש להעמיד את איוב בניסיון. לא לפני שטוען שכל צדקתו נובעת מכך שטוב לו בחייו ( יש לו אישה , ילדים בריאים, בריאות, פרנסה), מה שכל אחד מאיתנו מבקש. ההמשך ידוע , איוב מתנסה בניסיונות קשים ביותר, והשאלה הזועקת לשמים היא למה ?!

גם המדרשים על פרשתנו , פרשת אחרי מות מזהים את אותו חוסר צדק לכאורה כאשר תמהים על מותם של שני בני אהרון ועל סופם הטראגי . המדרשים מביעים את חוסר הבנתם את מקריות הגורל ופגיעתו בצדיק ורשע כאחד.      "אחרי מות שני בני אהרן. זה שאמר הכתוב, הכל כאשר לכל, מקרה אחד לצדיק ולרשע, לטוב ולטהור ולטמא, ולזבח ולאשר איננו זבח, כטוב כחטא, כנשבע כאשר שבועה ירא (קהלת ט ב). שלמה היה מביט וצופה בכל הדורות בצדיקים וברשעים, ורואה דברים שמגיעים לרשעים, מגיעים לצדיקים… דבר אחר, כטוב כחוטא. כטוב, אלו בניו של אהרן. כחוטא, אותן שחלקו, קרח ועדתו שקרבו כדי לחלק על משה ונשרפו, שנאמר, ואש יצאה מאת ה' (במד' טז לה). ובניו של אהרן נכנסו להקריב, ותצא אש מלפני ה' ותאכל אותם (ויק' י ב) " (מדרש תנחומא ויקרא)                           קיומה של השגחה עליונה היא מן המוסכמות שביהדות אך תמיד לאור מאורעות כאלו ואחרים  חוזרת ומתעוררת השאלה אותה שאל משה רבנו את הקב"ה  "הודיעני נא את דרכיך'- אמר לפניו: רבש''ע,  מפני מה יש צדיק וטוב לו ויש צדיק ורע לו יש רשע וטוב לו ויש רשע ורע ?... " (ברכות ז.)                                                                                          אחת התשובות שנתנו חז"ל לגבי חוסר ההבנה את הקורה אותנו היא, שאין שכר בעולם הזה וזאת על מנת לא לשלול את זכות הבחירה שנתנה לנו לבחור בין טוב לרע. מסביר זאת הרב גורן בספרו תורת הפילוסופיה -  שיש הבדל בין ציבור ליחיד , כאשר שכר ועונש כוחם יפה בעולם הזה לציבור בלבד, ואילו ליחיד אין שכר ועונש בעולם הזה. גם לגבי עם ישראל אין הדבר נעשה אלא בהסתכלות ארוכת טווח והצדק האוניברסאלי מתגלה לעיתים רק בטווח הרחוק. אין זה אומר כמובן שלא תיתכן חריגה ורצון ה' יופעל גם בניגוד לכללים אלו.                                           אך עדיין לא מניחה את הדעת תשובה זו לגבי המקריות הפוקדת צדיק ורשע כאחד. שהרי קשה לומר שהכול יד המקרה. על נקודה זו עומד הרמח"ל ומבאר בספרו 'דעת תבונות' שכל הקורה אותנו בעולמנו נובע מהשגחת ה' ורצונו להשלים אותנו ומתוך כך את הבריאה. אלא שקיימות שתי הנהגות הפועלות בעולם, האחת- שכר ועונש, הגלויה והמתקבלת על דעתנו ושכלנו. השנייה היא הנהגה המכנה אותה הרמח"ל- הנהגת המזל. הנהגה שתפקידה גם לחזק את אמונתם של המאמינים וכן לקיים הנהגה אשר אינה גלויה וצפויה  "... ואמנם לכלל ההנהגה הזאת שאינה פונה אל הזכות והחובה, אלא פנייתה למה שמצטרך להשלמת הבריאה לפי מהותה, קראוה החכמים ז"ל, "מזל", יען אין ענינה אלא גזירה, ואינה תלויה בבחירת האדם ובזכותו. אמנם כבר אמרתי, אין דבר זה נוהג אלא בעולם הזה, אך בעולם הבא אין שם אלא שכר המעשים, מידה כנגד מידה, אפילו שכר דיבור נאה" דעת תבונות קס"ח                              "והנה זה עשוי כדי לתת שכר טוב יותר לצדיקים המתחזקים באמונתם, והוא מה שאמר הכתוב (חבקוק ב, ד), "וצדיק באמונתו יחיה". כי אי אפשר לשום אדם לעמוד על בורים של הדברים שהקב"ה עושה עמו, כי הוא ית' מתנהג פעם בדרך השכר ועונש ופעם בדרך המזל, כמו שביארנו. וכל דבר שיתחדש על האדם, הנה אין שם מי שישפוט אם מן השכר ועונש הוא, וכפי מעשיו, אם מן המזל הגוזר עליו; ויש בכל דבר ודבר פנים לכאן ולכאן, עד שהלב סוער מאוד ברוב מחשבותיו ושרעפיו בקרבו. אבל מי שהוא נאמן לה', צריך שיתקע יתד אמונתו חזק בל ימוט, לדעת שכל מעשה ה', יהיה באיזה דרך שיהיה, ישר ונאמן הוא ודאי, ואין עוולה ח"ו, ולא כרשעים שהיו אומרים, לא יתכן דרך ה'; אלא על משמרתו יעמוד לעבוד את בוראו בעבודה תמה, בהשוואה אחת בכל מידה ומידה שהוא מודד לו, ואז יקרא תמים ממש:                                                                                                               כללו של דבר - שני דרכים הם, דרך השכר ועונש ודרך המזל; והאדון ב"ה משתמש מהם לפי מה שהוא יודע היותו טוב לעולמו: (שם ק"ע)                                                                                                    האם ניתן להתכונן ולעשות משהו כנגד אותה הנהגה שאינה הנהגת שכר ועונש ? יש המפרשים שלא בכדי הוזכרו שני השעירים לאחר אזכור מות שני בני אהרון. שהרי מתו בר"ח ניסן ומה לניסן אצל יום הכיפורים ?                                                                                                                   על פי הרמב"ן השעיר אשר נשלח לעזאזל ממלא תפקיד בסתימת פיו של השטן המקטרג – " לפיכך היו נותנין לו לסמאל שוחד ביום הכפורים שלא לבטל את קרבנם שנאמר גורל אחד לה' וגורל אחד לעזאזל... והנה התורה אסרה לגמרי קבלת אלהותם וכל עבודה להם אבל צוה הקב"ה ביום הכפורים שנשלח שעיר במדבר לשר המושל במקומות החרבן והוא הראוי לו מפני שהוא בעליו ומאצילות כחו יבא חורב ושממון כי הוא העילה לכוכבי החרב והדמים והמלחמות והמריבות והפצעים והמכות והפירוד והחרבן ... ואין הכונה בשעיר המשתלח שיהיה קרבן מאתנו אליו חלילה אבל שתהיה כונתנו לעשות רצון בוראנו שצונו כך ... וזה טעם הגורלות.                                                                                                            אצל הקב"ה אין מקרים,אף על פי שלנו הם נראים ככאלה . זו גם התשובה שקיבל איוב , אין גזירה קדומה , גם אם הדברים מצויים מעבר להבנתו המוגבלת של האדם.


הרב גולן נאוי

ממוות לחיים קדושים

המאורע המזעזע, של מות שני בני אהרן, הוא האירוע המכונן את הפרשה שלנו. צל מעיב זה, עומד לו בפתיחת הפרשה וצורב לנו בנפש. אנו שומעים את הד הקושיה, המציקה בלב העם ובפרט הכמהים לדרישת- ה'. צעקה אילמת כשמעם את גודל האסון:  "האם כל המשתוקקים בקרבת ה' ופועלים לשם כך, אחת דינם למות בלא עיתם ח"ו"?

תשובת ה' לא איחרה לבוא. אמנם נדחתה להיכתב עד כאן, אבל נאמרה בסמוך ונראה, "אחרי מות שני בני אהרן".

 אמנם "כי בענן אראה על הכפרת", יש כאן מסך שמבדיל, אחרת לא יהיה קיום לכל הנמצא. יש הבדלה בין בורא לנברא, בין הרוחני הנבדל ובעלי הגוף. אבל יש דרך ללכת בתוך הענן. המשימה של אהרן: לבוא אל הקודש. ולהגיע אליו "בזאת" - באופן הנכון. יש הכנות רבות הדרושות כדי לזכות להגיע.

במותם ציוו לנו את החיים

אבל האם נותר בנו עוד כוח למשימה, לאחר שאנו נזכרים בקושי ובאבלות על שני הבנים היקרים?

על כך מעידה התורה "בקרבתם לפני ה' וימותו". הוי  אומר, הם אכן זכו להתקרב אל ה' ע"י עבודתם. אבל הם מתו. ועבודת ה' המבוקשת היא, "וחי בהם" כפי שזועק הפסוק בפרשתנו (י"ח, ה')  ולא שימות בהם, כדרשת חז"ל.

אנו מובלים בדרך החדשה הנפרצת לפנינו. תיאור הקורבנות המיוחדים שאותם יש להביא. הפר, האיל, שני השעירים והקטרת הקטרת. החלפת הבגדים. טבילות ווידויים. ומגלים את עצמנו פתאום בעיצומו של יום. "היום" בה' הידיעה. "כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם". מי הוא אותו יום נסתר? (שמתגלה לנו רק לקראת סוף הפרשיה! [פרק ט"ז פס' כ"ט])."והיתה לכם לחקת עולם בחדש השביעי בעשור לחדש...". יום הכיפורים. למה לא גילו לנו שמדברים עליו? היכן נעלם עד עכשיו והופיע פתאום?

יום שאינו מן המידה

רציתם לבוא להתקרב אל הקודש. אל הקדוש ברוך הוא, ש"לא יראני האדם וחי". אבל לקודש אין מימד של זמן, מקום וגוף. אז אין תקנה, אין אפשרות לקרבה?

מתגלה לנו חידוש מיוחד ומרעיש את הלב. יום שבו הכהן הגדול לובש את בגדי הלבן, מבטל את עצמו לחלוטין, נכנס לפני ולפנים אל מקום שאינו מן המידה כדברי חז"ל, ביום מיוחד, שמופיע מאי שם, מאור אין סוף. יש חיבור, השקה, מפליא לעשות. הקב"ה מצמצם את עצמו אלינו כביכול, ונותן לנו את האפשרות לחיבור.  

יום של כפרה "אחת בשנה". אחרי שמציאות היום המיוחד הזה, מופיעה בעולם, אחרי כל המהלך שאנו עוברים: יציאת מצרים וקריעת ים סוף, מתן תורה, הקמת המשכן ומינוי הכוהנים, חנוכת המשכן והקורבנות, מתגלה לנו פסגה של שאיפות, של מסוגלות לקרבה אל הקודש, בזכות היום הקדוש הזה.

קדושים תהיו

 אבל יש הדרגה, יש עבודה, "ואל יבוא בכל עת אל הקדש". צריך האדם לעבד את עורו ולהתקין את עצמו להיות ראוי לכך. היום הזה גם בא לכפר על העוונות שבדרך, כי מה לעשות אנחנו רק בשר ודם ומועדים לנפילה.   

דרך ההינזרות מאכילת הדם, ככתוב בהמשך פרשת אחרי מות, וההימנעות ממעשי ארץ מצרים וארץ כנען - גילויי העריות ותועבותיהם, אנו מגלים פן חדש באישיותנו הלאומית וממילא הפרטית: "קדושים תהיו". לא רק כציווי, אלא כעובדה. כהצבת מראה מול עיננו: ראו מי אתם ולאיזו מדרגה אתם שייכים. בואו תגלו את עצמכם. יש לכם לאן לשאוף! למה אתם שוקטים על השמרים?

מתוך זיכרון הנופלים, שמתו על קידוש ה', בקרבתם לפני ה', אנו מגלים את העצמיות שלנו. את היותנו עם קדוש, עצמאי, חופשי בארצנו מתועבות הגויים ומסוגל לגדולות ולשאיפה לקודש.

 

 

 

 

 


הרב דניאל ארנוולד

פינת ההלכה פלפול לפרשת: אחרי מות

מאת מורינו ורבנו: הרב בן ציון נשר

בעקבות התשובות האחרונות, נשאלתי במי שלא ידע שאסור לקנות בחנות ה"דיוטי פרי" מוצר של חמץ, וקנה שם בקבוק ויסקי משובח, וכאשר ראה מה שכתבנו, נפשו לשאו"ל הגיעה, כדת מה לעשות בבקבוק הנ"ל, האם יש לו איזה היתר בשתיה או בהנאה.

תשובה: מתחילה עלתה במחשבה, לפתוח בזכות תחילה. מכיון שהחנות  המדוברת היא בבעלות של חברה בע"מ, וכבר דנו רבותינו האחרונים האריכו למעניתם, מה מעמדה ההלכתי של חברה בע"מ, כי בדינא דמלכותא ובמשפטי העמים, החברה עצמה היא כגוף מת ואחריות בעלי המניות מוגבלת, והדיון נסוב בעיקר על יהודי שיש לו מניות בחברה כזאת הסוחרת בחמץ, וחילקו בין סוגי

המניות אלה שמקנות דעה בניהול לבעליהן, לבין אלה שאין למחזיקיהן זכות בניהול, שבהם נקטינן שלא נחשבים לבעל החמץ. ועיין מש"כ ב"שבי ציון" סי' י"א, שאף לו יהיבנא שאין בעל החברה נחשב לבעל החמץ, וזה יועיל שאינו עובר בבל יראה ובל ימצא, אבל אכתי יש לדון אם האיסור הוא על החמץ או על בעל החמץ, שאם האיסור הוא על החמץ גופו, גם חמץ שאין לו בעלים יהיה אסור בהנאה אחר הפסח, עיין "פרי מגדים" פתיחה כולל ח"ב אות ב', דלא פלוג רבנן בחמץ אחר הפסח, ובדבריו ב"אשל" סי' תל"ד סק"ט, וב"משנה ברורה" סי' תל"ד סקט"ז. [לפי מה שבררתי, החנות הנ"ל היא חברה בע"מ, אבל חברה פרטית בבעלות איש עסקים יהודי].

וכבר הזכרנו בתשובה הקודמת את דעת רבנו מנוח שהביא בשם שו"ת הרי"ף,  כי הקנס שקנסו חכמים בחמץ שעבר עליו הפסח, הוא רק לבעל החמץ שעבר עליו בבל יראה ובל  ימצא, אבל לישראל אחר שלא עבר לא קנסו. והראנו פנים מסבירות לשיטה זו, דסבירא ליה כי הקנס שקנסו חכמים הוא איסור הנאה מחודש, ונאסר רק למי שעבר על הלאוין ולא למי שלא עבר. עיי"ש. ואף שאין הלכה כשיטה זו, והקנס הוא לכל בר ישראל, מכל מקום אם המצא תמצא דרך נוספת להתיר, יהיה גם זה בבחינת חזי לאיצטרופי.

ואנכי הרואה בשו"ת "משנה הלכות" ח"ג סי' נ"ד, שנשאל האיך שותים היי"ש שמיושן כמה שניחם, ולא שמים לב שהוא ברוב המקרים חמץ שעבר עליו הפסח כמה פעמים. והביא דברי "מגן האלף" סי' תמ"ח שכתב: "וב"חק יעקב" כתב על המומרים שאסור לקנות מהם חמץ אחר הפסח, ולהיות שקשה ליזהר בזה במקומות שמוכרי משקין יי"ש ושכר הם מומרים, אמרתי ללמד קצת קולא בזה..., אמור מעתה דלא שייך קנסא רק במי שהוא בכלל ישראל, שנוכל לומר שקנס האיסור יגרום לו מניעת השהיה, אבל מי שיצא מן הכלל לגמרי שהוא כנכרי לכל דבריו..., א"כ לא שייך ביה הקנס שהרי בודאי לא יחליט מלהשהות בשביל הקנס..., אבל מי שיצא מן הכלל הרי הוא כנכרי לענין זה שאינו מבני ישראל שיועיל גדר למנוע האיסור". ועוד הביא משו"ת "שואל ומשיב" תנינא ח"ד סי' י', שכתב: "דלענין זה שנקנוס לכל העולם בעבור המומר בודאי לא שייך לקנוס כיון דלהמומר בעצמו לא שייך למיקנס דבודאי לא ישמע לנו וימכור החמץ לנכרים ולא יגיע לו הפסד מזה ולמה נקנוס להישראל בחנם". ולאחר שהביא המשנ"ה עוד פוסקים שדברו בזה, מסיק: "ללמד זכות אהני שאין מדקדקין בדבר, דמעיקר דינא נראה דיש להם על מה שיסמכו..., אמנם ודאי הירא לדבר ה', אין להכנס בפרצה דחוקה ולקנות דברים...". ועיי"ש שצידד עוד אם בדבר חריף שאי אפשר לאכול ממנו כזית חמץ בכדי אכילת פרס, יש איסור דבל יראה ובל ימצא, או רק איסור אכילה.

זאת העולה מהמדב"ר, שאף שקשה להתיר לכתחילה, מכל מקום המתיר אין מזניחין אותו, כי יש לו על מי שיסמוך.