צַהֲלִי וָרֹנִּי, יוֹשֶׁבֶת צִיּוֹן כִּי-גָדוֹל בְּקִרְבֵּךְ, קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל

המרכז הקהילתי איחוד שיבת ציון
Bookmark and Share
הודעות

שיעורים היום :
  • נושא: תלמוד-דף יומי בימי: ראשון בשעה: 07:30 מיקום: במרכז הקהילתי מיועד ל: גברים
  • נושא: תלמוד בבא מציעא בימי: ראשון בשעה: 10:30 מיקום: במרכז הקהילתי מיועד ל: למבוגרים[גימלאים
  • נושא: תלמוד-מסכת קידושין בימי: ראשון בשעה: 18:00 מיקום: במרכז הקהילתי מיועד ל: למתחילים
  • נושא: משניות ממסכת ברכות בימי: ראשון בשעה: 20:00 מיקום: במרכז הקהילתי מיועד ל:
  • נושא: הלכות שבת בימי: ראשון בשעה: בין מנחה לערבית מיקום: במרכז הקהילתי מיועד ל: גברים

זמני תפילה לשבוע בתאריכים
18/11 - 25/11

אמצע השבוע ימים א-ה

שחרית מניין א : 06:00

שחרית מניין ב : 7:00

מינחה : 16:31

ערבית : 16:51

שבת פרשת : ויצא

הדלקת נרות : 16:15

מנחה ערב שבת : 16:25

שחרית : 09:15

מנחה גדולה : 12:15

ערבית מוצ"ש : 17:16


האתר מוקדש לעילוי נשמת:
ת.נ.צ.ב.ה.

מעוניין להקדיש את האתר לעילוי נשמת קרוביך? צור קשר
(ח"י ש"ח לחודש)


יוארצייט
קישורים

על פרשת: נח

נח הברית

בפרשת נח אנו נתקלים במושג חדש ומשמעותי,שלא נתקלנו בו קודם.שמו של המושג הוא "הברית". וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתָּךְ וּבָאתָ אֶל הַתֵּבָה אַתָּה וּבָנֶיךָ וְאִשְׁתְּךָ וּנְשֵׁי בָנֶיךָ אִתָּךְ(ו,יח) המילה ברית היא מילת מפתח לעסקה הנערכת בין שני צדדים.לאחר שהצדדים מסכמים את החובות של כל צד,כורתים ברית בינם לקיום ההסכם.הברית היא ההסכם המחייב ביותר,ובעל התוקף הרב ביותר.היום מילה זו התייחדה לברית המילה,הנקראת הברית בה' הידיעה.לא כך היה בזמן התורה, בזמן זה הברית הייתה נפוצה מאוד.הן בין אדם לחברו והן בן אדם למקום.אנו רואים כי המושג ברית,חדל לשמש היום בלשוננו,במשמעותו המקורית והיא קיום ההסכמים החשובים ביותר. בהשוואה בין ציווי אדם הראשון בגן עדן,וגירושו משם.לבין הברית הנכרתת בין ה' לנח ולבניו. כשאנו עומדים ומתבוננים,רואים הבדל תהומי בין אדם לנח.ההבדל הוא שאצל אדם הראשון לא נזכרה המילה ברית כלל וכלל.לעומתו אצל נח המילה ברית בהטיותיה מוזכרת שמונה פעמים. אם נושא הברית חשוב כל כך ,מדוע נח הינו הראשון,הנערכת איתו ברית?למה רק לאחר שעברו עשרה דורות מאדם עד נח, ה' כורת ברית עם בני האדם? ראב"ע לאות כי השם נשבע לו שלא ימות במבול הוא ובניו. ברית זו דהיינו הבטחת קיום השבועה. ניתנה לו עבור השבועה שה' נשבע לו ,הסיבה שלא מוזכרת שבועה היא כי לעיתים התורה נוקטת לשון קיצור כמו במרגלים.טעם ברית, הסכמה ודבר שבחרו שנים, מגזרת "ברו לכם" ויש אומרים כי ברית גבול כרות. רמב"ן בדרך הפשט בעת שיבא המבול תהיה ברית קיימת אתך, שתבא אל התיבה אתה וביתך ושנים מכל הבשר להחיות, כלומר שתחיו שם ותתקיימו לצאת משם לחיים. והברית הוא דבר השם כשיגזור אומר בלא תנאי ושיור ויקיים. כלומר ברית זוהי תעודת ביטוח ,על כך שה' יקיים דברו.היות ויש מבול והסיכון עצום ורב,ה' מבטיח שלא יינזק כלל וכלל. ועל דרך האמת, הברית מעולם היא, והמלה נגזרת מן בראשית ברא... והנה בריתי כמו ברייתי. כלומר ברית מלשון בריאה שה' ברא את העולם עם חוקי הברית האלו.מיד לאחר המבול ה' מצווה לצאת מן התיבה.הוצאת כל החיה והבהמה,שיפרו וירבו בארץ. נח בונה מזבח לה',לוקח מהבהמה והעוף הטהורים,ומקריבם קרבן לה'.קרבנו הוא בבחינת "וירח ה' את ריח הניחח" .מתקבל ברצון רב ,וה' מחליט לתת הטבות לאנושות כולה.ברכת פרו ורבו, וניתנים כמה מצוות לאנושות כולה. הבטחת הברית חוזרת בפסוקים אלו שבע פעמים.סה"כ שמונה פעמים הברית מוזכרת כולל הבטחת הברית לפני המבול. נזכיר שנים מפסוקי הברית לאחר המבול.הראשון הוא הפסוק המדגיש מקים את בריתי ,דהיינו מקיים דברי:וַאֲנִי הִנְנִי מֵקִים אֶת בְּרִיתִי אִתְּכֶם וְאֶת זַרְעֲכֶם אַחֲרֵיכֶם(ט,ט).הפסוק טרום המבול בלשון "והקימותי..איתך" לשון עתיד ליחיד ,אצלנו לשון הווה.כמו כן ההבטחה כאן בלשון רבים. זֹאת אוֹת הַבְּרִית אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וּבֵין כָּל נֶפֶשׁ חַיָּה אֲשֶׁר אִתְּכֶם לְדֹרֹת עוֹלָם(ט,יב). לאחר שנח בטח בה' ללא סייג,וה' קיים לו את דברו.הראה לו ה' אות המבטיחה קיום הברית לעתיד,בו יותר לא יתחולל מבול. רמב"ן מפשט הכתוב נראה כי הקשת נוצרה עתה לקיים את הברית עם נח "אשר אני נותן" לשון הווה.מצד שני על כרחנו :על פי חכמי הטבע נראה שזוהי תופעה פיסיקלית טבעית .השתברות קרני השמש באוויר הלח יותר מגוון צבעים.על פי חכמי הטבע נראה כי הקשת נוצרה עם בריאת העולם.ליישב דבריהם צריך "את קשתי נתתי" לשון עבר,מזמן בריאת העולם.לשון הווה המוזכר הוא רק לומר שמעתה ואילך ישמש כאות לקיום הברית.זוהי דרך כורתי הברית ליצור אות שתהא עבורם עד לקיום הברית.צורת הקשת לא מכוונת כלפי מטה,אלא להיפך.להראות שאין חיציה מכוונים כלפי האדם .וכן דרך הנלחמים להפוך אותו בידם ככה כאשר יקראו לשלום למי שכנגדם. ועוד שאין לקשת יתר לכונן חצים עליו: תדע כי פירוש הכתוב כן, את קשתי שהיא מדת הדין הנתונה בענן בעת הדין תהיה לאות ברית: ה' מבטיח לפני המבול לקיים ברית עתידית בין נח ובין הקב"ה.מיד לאחר המבול, ה' פונה לנח ובניו,ומבטיח לקיים את הברית.אחר כך גם מובטחת ברית עתידית,שלא ירד עוד מבול על הארץ.גם ניתנת אות מאת ה' ,והיא הקשת בענן,להזכיר כי ישנה הבטחה. נח הוא הראשון ,שזכה לברית בינו ובין ה',ובין ה' לאנושות כולה.אברהם אחריו זכה לקבל ברית עם ה',בתמורה לקיום המצוות,על זרעו-עם הבחירה וארץ ישראל-ארץ הבחירה.יהי רצון שנזכה לקיים את דברי "הברית",אשר כרת ה' עם ישראל. בקיום המצוות,בשלמות האנושית ובכל המעלות הכלולות .
הרב אביעד עקיבא

יופיו של יפת ואוהלו של שם

יופיו של יפת ואוהלו של שם לפרשת נח

 

ספר בראשית מגולל בתוכו את סיפור הבריאה וההתפתחות האנושית ובתוך כך את יצירתו של עם ישראל.  אך כידוע איננו בנים יחידים לה' ולא רק אנו נוצרנו כדי לקרוא בשם ה'.

על-פי חז"ל ביקש הקב"ה ללמד את כל האנושות אמונה בה' ואכן כך היה. אלא שמהר מאוד התברר שלא כולם מתאימים בשלב זה למשימה "וינחם ה' ".

לשאר העמים יינתנו שבע מצוות בני נח. ולעם ישראל תינתן התורה על כל תרי"ג מצוותיה.

לאחר צאתו של נח מהתיבה הוטלה המשימה על בניו - "שְׁלֹשָׁה אֵלֶּה בְּנֵי נֹחַ וּמֵאֵלֶּה נָפְצָה כָל הָאָרֶץ:". להבדיל מחם אבי כנען אשר קולל בעקבות מעשיו, שני בני נח  הנותרים  בורכו על-ידי אביהם.

" וַיִּיקֶץ נֹחַ מִיֵּינוֹ וַיֵּדַע אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לוֹ בְּנוֹ הַקָּטָן: וַיֹּאמֶר אָרוּר כְּנָעַן עֶבֶד עֲבָדִים יִהְיֶה לְאֶחָיו: וַיֹּאמֶר בָּרוּךְ ה' אֱלֹהֵי שֵׁם וִיהִי כְנַעַן עֶבֶד לָמוֹ: יַפְתְּ אֱלֹהִים לְיֶפֶת וְיִשְׁכֹּן בְּאָהֳלֵי שֵׁם וִיהִי כְנַעַן עֶבֶד לָמוֹ: בראשית פרק ט כד-כז

אברהם אבינו יצא משֵם וממילא ידוע לנו מה תפקידו בעולם , אך מה תפקידו של יֶפֶת אם כך. שמו של יפת נגזר מתפקידו באנושות.   ומתוך כך יש לברר מהו יופי ?

כמובן שיופי בהגדרה הכוללת כולל אלמנטים כגון הרמוניה סימטריה השתלבות הדברים יחד בצורה הומוגנית ומתאימה, ריבוי צבעים ומאפיינים. לא דברים פשוטים כמו שחור ולבן

עפ"י הרש"ר הירש המילה יפת היא לשון פיתוי. ושני פרושים נסבלים כאן:

  1. אלוקים בדרכיו יפתה את יֶפֶת על מנת שישכון באוהלי שם ובבא הזמן יאמינו גם צאצאי יֶפֶת באל אחד  כמאמר הרמב"ם בהל' מלכים י"א הל' ד' אודות תפקידם של הנוצרי והמוסלמי.
  2.  הקב"ה ייתן ליפת את היכולת לפתה את העמים אך המטרה כמובן לסחוף אותם ולהשכינם באוהלי שם ולחסות תחת חסותו של הא-ל.                                                                                                                           

כל תולדות האנושות עד ימינו מהוות מאבק רצוף על נבואה זו. על במת ההיסטוריה הופיעו שתי צורות תרבות אשר חינכו את העמים ושיפרו את השקפותיהם . שתיהן נועדו להעלות את האדם ואת רמת האנושות אל האלוקות, להשפיע , לבטל ולהכניע את בהמיותו של חם.                       

 היוונות  שהיא שיאה של תרבות יפת "בְּנֵי יֶפֶת גֹּמֶר וּמָגוֹג וּמָדַי וְיָוָן וְתֻבָל וּמֶשֶׁךְ וְתִירָס:(בראשית י' ב) והיהדות שהיא שיאה של תרבות שם.

תרבות יוון הפנתה את מבטו של האדם פנימה. עוררה בו את רגש הכבוד העצמי. עד כה היה האדם גס רוח צר אופקים, חשוך ומשועבד לאמונות טפלות פחדים כאלה ואחרים. תרבות יוון עוררה את השכל והרגש לשאוף להשכלה, להשתוקק לידיעות נשגבות ולפתח חיי רוח ומדע. התבוננות בטבע בעצמים הרמוניים ביופי הבריאה ולשאוף לאותה הרמוניה, יופי והתפתחות שכלית וגופנית. תרבות יוון משחררת את האדם מן הכבלים שבהם היה כבול, מאצילה עליו תרבות, מעדנת את רוחו ותרבותו וממילא ממלא אותו חדוות חיים, כנדבך וכשלב חשוב של התקדמות האנושות. למרות הנאמר לעיל, אומרת הגמרא : אף על גב דיפת אלקים ליפת - אין השכינה שורה אלא באהלי שם (בבלי יומא י'). מסתבר, שתרומתו של יפת לאנושות יכולה להיות רק בגדר נדבך וכשלב בהתקדמות האנושות, אך לא כאידיאל וכמטרה שאם לא כן תרבות זאת עלולה להביא להרס האנושות. כשהמטרה והשאיפה היא יופי ושלמות גופנית בלבד, מגיעים למצב שבו  אם תינוק בוכה בבדיקת יכולותיו בזריקה מגובה אזי אינו ראוי לחיות כפי שנהגו ביוון העתיקה. או כאחת האסכולות ביוון אשר טענה שמי שאינו יווני נחשב כברברי או כנחות מעמד ודרגה. הסתעפות  והשתלשלות דברים אלו הביאה להרג עם ושואה קשה בעמנו .

 תרבות יוון פיתחה באדם את תחושת היופי שבאדם ובבריאה (מטרתה ותכליתה אמנם נסתיימה ביצירת עולם יפה ומתוקן לנוחותו של האדם ולהנאתו (ע"ז ב: "לעתיד לבא..." ). אך זהו רק שלב בהתקדמות לקראת התכלית הסופית ,לקראת אידיאל שבו חוברים יחד בהרמוניה הרצון לשלמות רוחנית וגופנית גם יחד.יופיו של יפת ראוי רק באוהלי שם , שאם לא כן לא רק שלא תהיה התקדמות אלא נסיגה בהתנהלות ובהתנהגות של המין האנושי כפי שראינו.  היהדות מבקשת יופי (הרמוניה ) מבית ומחוץ. "יפת אלוקים ליפת וישכון באהלי שם" ההרמוניה (יופי) הגדולה והחשובה ביותר הינה החיבור בין הרוח לגוף השאיפה לרומם את הגוף כחלק מהרצון לרומם את הנפש . כאשר רבים נוהים אחר השטחיות חסרת תוכן והיגיון  בהיותם להוטים אחרי גינונים חיצונים וסיפוק יצרים.לא פעם במסווה של "לשים את האדם במרכז" . תפקידינו לעמוד על המשמר ולראות כיצד מקדמים את הרעה וממשיכים להתקדם ולשאוף לאחדות ולאמונה באל חי . לדעת ששיאם של ההרמוניה והיופי באים לידי ביטוי בהרמוניה ובחיבור בין הרוח לגוף.


הרב גולן נאוי

בדרך לעידן חדש

האנושות מתקדמת ועוברת בירורים. כוח חיים עצום ניתן ביד האדם - היכולת להביא תולדות חדשים לעולם - והוא אינו יודע לשמור עליו במקומו. גם שאיפת הרכוש האישי אינה יודעת גבול, והחמס מכריע את הכף. כאשר לשום דבר אין גבול גם המים אינם מוצאים את גבולם, והמבול בא ומכלה את הכל.

רק תמצית אנושית נשארת לפליטה. איש צדיק אשר הצליח לשמור על עצמו ומשפחתו, למרות כל השפעות הדור. מדוע בשלב זה של ההיסטוריה, נופלת האנושות בעיקר בשני חטאים אלו, (בצירוף לעבודת האלילים אשר כבר הוחלה בימי אנוש כדברי רש"י ו י"א)? הכיצד הופכים לרועץ שני כוחות אנושיים מבורכים, האמורים לסייע לבניין העולם?

כוחות דוחפים

שני כוחות עצומים אלו, כוח קיום המין, וכוח הקניין, במהותם הפנימית אינם יודעים שובע.

הרצון להביא תולדות לעולם, הוא כוח החזק מהאדם היחיד עצמו, כוח שמטרתו קיום העולם כולו. מצווה ראשונה היא זו, שמצטווה בה האדם:  "פרו ורבו ומילאו את הארץ". בני האדם מקיימים את הציווי, אבל לוקחים נשים "מכל אשר בחרו" ואינם מסוגלים להגביל את עצמם.

הקניין והרכוש של האדם מפתח אותו ונותן לו מעמד וקיום, מתוכם הוא יכול לקדם ולשכלל את מצבו ומצב העולם. האנושות, כילד קטן שנולד לא מזמן, משתוקקת להתפתח ולהתעצם. הילד אינו מצליח להבחין בתחילה מה שייך לו ומה שייך לזולתו ועלול לחטוף את מה ששייך לאחר. המצב אליו הגיע האנושות העושה את צעדיה הראשונים, מחייב שינוי והצבת גבולות, כשם שהמחנך מציב לילד המתחנך.

גבולות מקדמים

גבולות ברורים מגיעים לעולם לאחר המבול: שבע מצוות בני נח. הן נותנות הגבלות ברורות בעניין קיום המין והרכוש. נראה במבט ראשון שגבולות מעכבים וגורמים למחסומים בהתפתחות האנושית. אבל דווקא חוסר הגבולות הביא להכחדת האנושות, והגבולות הם אלו שמחנכים לעידון ולשימוש נכון בכוחות לשם פיתוח עולם בריא.  

אומר ה"שפת אמת" שדור המבול חטא בענייני דרך ארץ, ונח זכה לדרך ארץ הקודמת לתורה. ואכן שבע מצוות בני נח מהותן איסורים בסיסיים ביחסי אלוקים ואדם ובין אדם לחברו. יש בהן לימוד דרך ארץ, בתיקון מידות טובות וזהירות מפגיעה בשני, אבל עדיין העולם אינו מוכשר לקבל את התורה, שעתידה להתחיל את הופעתה אצל האבות ולהינתן כולה לעם ישראל.

שלוש מגמות

לאחר המבול האנושות מתחלקת לשלוש קבוצות, אשר נולדו משלושת בני נח: שם חם ויפת. חלוקה זו אנו רואים כבר בהיכרותנו הראשונה עם דמותם ושמותם, ומלמדת אותנו שזו אינה חלוקה סתמית. כל אחד מהם סימן באישיותו ובשמו מגמה, אשר לאורה חינך וגידל את בניו אחריו.

 שם ששמר על צניעות אביו ומסר על כך את נפשו, בחר לו לברר את שם העולם - מהו מהותו ופנימיותו המוצנעת של העולם, לאן מגמתו ומה תכליתו, שהרי שם הדבר הוא מהותו (כדברי המהר"ל) ומלמד על נשמתו.

יפת שרק סייע סיוע טכני חיצוני לשם בשמירת כבוד אביו, חינך את בניו לאסטטיקה וליופי החיצוני של העולם.

ואילו חם אשר פגם בצניעותו של אביו, חינך את בניו אחריו לרדיפה אחרי חמימות התאווה ותשוקות הגוף כפי שמורה שמו.

לא כל האנושות השכילה להתחנך לאורן של שבע המצוות. עדיין יש נפילות בדרך, כדוגמת דור הפלגה ושאיפותיו הבלתי מרוסנות לבנות מגדל וראשו בשמים. אבל דווקא ע"י המגבלות שבמצוות, יש כאן פריצת דרך חדשה, בעיקר ע"י שם ובית מדרשו, המביאים ברכה חדשה לעולם אשר עתידה להתגלות בעוד עשרה דורות.

האנושות מתקדמת ועוברת בירורים. כוח חיים עצום ניתן ביד האדם - היכולת להביא תולדות חדשים לעולם - והוא אינו יודע לשמור עליו במקומו. גם שאיפת הרכוש האישי אינה יודעת גבול, והחמס מכריע את הכף. כאשר לשום דבר אין גבול גם המים אינם מוצאים את גבולם, והמבול בא ומכלה את הכל.

רק תמצית אנושית נשארת לפליטה. איש צדיק אשר הצליח לשמור על עצמו ומשפחתו, למרות כל השפעות הדור. מדוע בשלב זה של ההיסטוריה, נופלת האנושות בעיקר בשני חטאים אלו, (בצירוף לעבודת האלילים אשר כבר הוחלה בימי אנוש כדברי רש"י ו י"א)? הכיצד הופכים לרועץ שני כוחות אנושיים מבורכים, האמורים לסייע לבניין העולם?

כוחות דוחפים

שני כוחות עצומים אלו, כוח קיום המין, וכוח הקניין, במהותם הפנימית אינם יודעים שובע.

הרצון להביא תולדות לעולם, הוא כוח החזק מהאדם היחיד עצמו, כוח שמטרתו קיום העולם כולו. מצווה ראשונה היא זו, שמצטווה בה האדם:  "פרו ורבו ומילאו את הארץ". בני האדם מקיימים את הציווי, אבל לוקחים נשים "מכל אשר בחרו" ואינם מסוגלים להגביל את עצמם.

הקניין והרכוש של האדם מפתח אותו ונותן לו מעמד וקיום, מתוכם הוא יכול לקדם ולשכלל את מצבו ומצב העולם. האנושות, כילד קטן שנולד לא מזמן, משתוקקת להתפתח ולהתעצם. הילד אינו מצליח להבחין בתחילה מה שייך לו ומה שייך לזולתו ועלול לחטוף את מה ששייך לאחר. המצב אליו הגיע האנושות העושה את צעדיה הראשונים, מחייב שינוי והצבת גבולות, כשם שהמחנך מציב לילד המתחנך.

גבולות מקדמים

גבולות ברורים מגיעים לעולם לאחר המבול: שבע מצוות בני נח. הן נותנות הגבלות ברורות בעניין קיום המין והרכוש. נראה במבט ראשון שגבולות מעכבים וגורמים למחסומים בהתפתחות האנושית. אבל דווקא חוסר הגבולות הביא להכחדת האנושות, והגבולות הם אלו שמחנכים לעידון ולשימוש נכון בכוחות לשם פיתוח עולם בריא.  

אומר ה"שפת אמת" שדור המבול חטא בענייני דרך ארץ, ונח זכה לדרך ארץ הקודמת לתורה. ואכן שבע מצוות בני נח מהותן איסורים בסיסיים ביחסי אלוקים ואדם ובין אדם לחברו. יש בהן לימוד דרך ארץ, בתיקון מידות טובות וזהירות מפגיעה בשני, אבל עדיין העולם אינו מוכשר לקבל את התורה, שעתידה להתחיל את הופעתה אצל האבות ולהינתן כולה לעם ישראל.

שלוש מגמות

לאחר המבול האנושות מתחלקת לשלוש קבוצות, אשר נולדו משלושת בני נח: שם חם ויפת. חלוקה זו אנו רואים כבר בהיכרותנו הראשונה עם דמותם ושמותם, ומלמדת אותנו שזו אינה חלוקה סתמית. כל אחד מהם סימן באישיותו ובשמו מגמה, אשר לאורה חינך וגידל את בניו אחריו.

 שם ששמר על צניעות אביו ומסר על כך את נפשו, בחר לו לברר את שם העולם - מהו מהותו ופנימיותו המוצנעת של העולם, לאן מגמתו ומה תכליתו, שהרי שם הדבר הוא מהותו (כדברי המהר"ל) ומלמד על נשמתו.

יפת שרק סייע סיוע טכני חיצוני לשם בשמירת כבוד אביו, חינך את בניו לאסטטיקה וליופי החיצוני של העולם.

ואילו חם אשר פגם בצניעותו של אביו, חינך את בניו אחריו לרדיפה אחרי חמימות התאווה ותשוקות הגוף כפי שמורה שמו.

לא כל האנושות השכילה להתחנך לאורן של שבע המצוות. עדיין יש נפילות בדרך, כדוגמת דור הפלגה ושאיפותיו הבלתי מרוסנות לבנות מגדל וראשו בשמים. אבל דווקא ע"י המגבלות שבמצוות, יש כאן פריצת דרך חדשה, בעיקר ע"י שם ובית מדרשו, המביאים ברכה חדשה לעולם אשר עתידה להתגלות בעוד עשרה דורות.

 


הרב דניאל ארנוולד

פינת ההלכה פלפול לפרשת: נח

מאת מורינו ורבנו: הרב בן ציון נשר

"מכל הבהמה הטהורה תקח לך" (ז' ב'), וברש"י: "טהורה, העתידה להיות טהורה לישראל, למדנו שלמד נח תורה".

הקשה ה"לבוש", הרי שנינו בסנהדרין נ"ט א', "נכרי שעוסק בתורה חייב מיתה", וא"כ האיך למד נח תורה. ובהשקפה ראשונה אמרתי, כי כל האיסור הוא רק לאחר שניתנה תורה לישראל, אבל קודם מתן תורה אין איסור, וממקומו הוא מוכח שהרי מקור האיסור הוא כדאמרינן התם, מקרא "תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב", ודרשינן "לנו מורשה ולא להם", איבעית אימא מדין "ירושה" שהיא ירושה לישראל ואז עובר הגוי משום גזל, ואיבעית אימא משום "מאורסה" ואז עובר הגוי משום אשת איש. ולפי זה ברור שאך מרגע שניתנה לישראל הוא דחל עליה דין ושם ירושה וכמו כן דין ושם מאורסה, אבל לפני שישראל קבלוה, הרי החזירה הקב"ה על כל האומות ויכלו לקבלה, ופשוט שאין להם איסור ללמדה קודם שישראל קבלוה.

שוב ראיתי שבעצם היסוד שהאיסור הוא רק לאחר מתן תורה, כבר קדם ב"פרשת דרכים" דרוש הראשון, מידי דברו במחלוקת הראשונים האם לאבותינו היה דין ישראל גם קודם מתן תורה, שלכאורה יש להביא ראיה ממה שלמדו תורה, כדאמרינן בבראשית רבה צ"ד ג', שלמד יעקב אבינו עם יוסף פרשת עגלה ערופה, ודחה: "אין ללמוד מכאן דהיה להם דין ישראל אפילו להקל, דאם לא כן מי התיר ליעקב ויוסף לעסוק בפרשת עגלה ערופה, והלא הלכה רווחת עכו"ם שעסק בתורה היה חייב מיתה, ולא הותר להם ללמוד אלא בשבע מצות דידהו, כדאיתא בפרק ד' מיתות, משום דמידי הוא טעמא אלא משום דכתיב תורה צוה לנו משה מורשה, לנו מורשה ולא להם, וחייבים עליה משום גזל, ואיכא מאן דאמר משום גילוי עריות, ואל תיקרי מורשה אלא מאורסה, וכל הני טעמי לא שייכי אלא מסיני ואילך שניתנה תורה, אבל מקמי הכי לא שייכי כלל, באופן דאין להכריח סברת מהר"ש יפה ז"ל, דדין ישראל היה להם אפילו להקל".

ויתכן לומר עוד דהנה הקשו שם בגמ', ממה שהיה ר' מאיר אומר "מנין שאפילו נכרי ועוסק בתורה שהוא ככהן גדול, שנאמר אשר יעשה אותם האדם וחי בהם, כהנים לויים וישראלים לא נאמר, אלא האדם, הא למדת שאפילו נכרי ועוסק בתורה הרי הוא ככהן גדול", ותירצו: "התם בשבע מצוות דידהו", ופשוט דלאו דוקא ז' מצות אלא בכל מה שמחוייב ושייך בבן נח מותר לו ללמוד, כדי לדעת את המעשה אשר יעשה. ומכיון שבני נח נודרים נדרים ונדבות כישראל (מנחות ע"ג ב'), הרי צריך לדעת איזו בהמה ראויה לקרבן ואיזו לא ראויה, ושפיר מותר לו ללמוד את פרשת הבהמה הטהורה. ואפשר שיש לדקדק כן בדברי המדרש, כך שנינו ב"שוחר טוב" בריש תהילים: "אשרי האיש, מדבר בנח, איש צדיק שלא הלך בעצת שלשה דורות..., כי אם בתורת ה' חפצו, אלו ז' מצות שנצטוו בני נח, ובתורתו יהגה יומם, שהגה דבר מתוך דבר, ואמר מה טעם ריבה המקום בטהורין יותר מן הטמאין, אלא שהיה רוצה להקריב לו מהן". וחילקן המדרש לשני דברים האחד – בתורת ה' חפצו, והשני – בתורתו יהגה, ובאור הדברים כי מה שלמד נח תורה, היה זה בשבע מצות דידיה, וכדאמרו בגמ' שמותר לו לעסוק בהן, ועוד זאת "בתורתו" יהגה, היינו בדינים שהוא יכול לקיימם כמו הקרבת קרבנות, שמכיון שהדבר נוגע לו "בתורתו" אם יוכל להקריב ואיזה להקריב, לכן הגה בתורה בסימני טהרה של בהמה, כי הדבר נוגע לדינים שלו, ובהם מותר לו ללמוד תורה דומיא דשבע מצות דידיה.