צַהֲלִי וָרֹנִּי, יוֹשֶׁבֶת צִיּוֹן כִּי-גָדוֹל בְּקִרְבֵּךְ, קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל

המרכז הקהילתי איחוד שיבת ציון
Bookmark and Share
הודעות

שיעורים היום :
  • נושא: תלמוד-דף יומי בימי: ראשון בשעה: 07:30 מיקום: במרכז הקהילתי מיועד ל: גברים
  • נושא: תלמוד בבא מציעא בימי: ראשון בשעה: 10:30 מיקום: במרכז הקהילתי מיועד ל: למבוגרים[גימלאים
  • נושא: תלמוד-מסכת קידושין בימי: ראשון בשעה: 18:00 מיקום: במרכז הקהילתי מיועד ל: למתחילים
  • נושא: משניות ממסכת ברכות בימי: ראשון בשעה: 20:00 מיקום: במרכז הקהילתי מיועד ל:
  • נושא: הלכות שבת בימי: ראשון בשעה: בין מנחה לערבית מיקום: במרכז הקהילתי מיועד ל: גברים

זמני תפילה לשבוע בתאריכים
18/11 - 25/11

אמצע השבוע ימים א-ה

שחרית מניין א : 06:00

שחרית מניין ב : 7:00

מינחה : 16:31

ערבית : 16:51

שבת פרשת : ויצא

הדלקת נרות : 16:15

מנחה ערב שבת : 16:25

שחרית : 09:15

מנחה גדולה : 12:15

ערבית מוצ"ש : 17:16


האתר מוקדש לעילוי נשמת:
ת.נ.צ.ב.ה.

מעוניין להקדיש את האתר לעילוי נשמת קרוביך? צור קשר
(ח"י ש"ח לחודש)


יוארצייט
קישורים

על פרשת: בראשית

האדם נזר הבריאה

האדם נזר הבריאה , חלק אלוה ממעל, נוצר לאחר שהקב"ה מבקש ליצור אדם בצלמו וכדמותו . ביום השביעי משהגיעה מלאכת המחשבת - "הבריאה " לכלל הגשמה, מתגלית חירותו של הקב"ה כאשר גזר על עצמו שביתה כביכול. כך גם האדם, כצלמו של הקב"ה יהא גם יוצר בעל דעת וחירות. והיה אם ידע לשלוט ביצרו, חירותו תהיה אמיתית, ואם לאו לפתח חטאת רובץ - החירות תהפוך להפקרות, ואת האמת תתפוס דרך שקרית אשר רק למראית עין נחשבת כאמיתית ונכונה. לא בכדי מביאה התורה מיד בתחילה, קודם לסיפורי האבות, את נפילתו וחטאו של האדם. מטרתה, לספר את סטייתו האפשרית של האדם בעל הבחירה מן האמת ומן הדרך הישרה והסלולה, אל דרך חתחתים, אשר מי ישורנה. בפתח הדברים מצווה הקב"ה את האדם לעבד ולטפח את הגן- ולכבוש את יצרו בבואו לאכול מיגיעו, "ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו , כי ביום אכלך ממנו- מות תמות! " מדוע צווה האדם בציווי זה ומדוע בקשה התורה לפתוח דווקא במעידתו של האדם ולספר לנו את רגעיו המביכים בשעותיו הראשונות עלי אדמות. שני מרכיבים מרכזיים מסבים לאדם אושר, הנאה וסיפוק. הסיפוק ממלא אותנו אושר לטווח ארוך ורחוק יותר. ואילו הנאה כמו מאכל בילוי וכדומה, תקפה יותר לזמן קצר. ההנאה הינה פעילות גופית וחושית אשר דועכת יחסית במהירות, וכדי לשמור על רמת אושר הנובעת מהנאות כגון אלו יש לספק לאדם הרבה מאותו הסוג. לא פעם החוסר באותו מקור הנאה גולמי יכול ליצור תחושה של חוסר הנאה ומכאן הדרך לדכדוך, חוסר נחת, ואיבוד שמחת החיים קרובה לבא. לסיפוק לעומת זאת יש נטייה לשרוד לאורך זמן, פעילות התנדבותית עשייה למען הכלל ודאגה לאחר, גורמת לאדם סיפוק, אשר לא במהרה דועך ואינו פוגע באושרו ובמצבו הנפשי בצורה קיצונית כאשר לא קיים. למען האמת אחד הסימפטומים העיקריים של דכדוך וחוסר שמחת חיים הוא ההתמקדות בעצמנו. הנבירה והחיפוש אחר הנאתנו הופכת אותנו לעבדים ליצרנו ולחולשותינו, לכן חוויות הנובעות מההתמקדות בעצמי ואינן מאוזנות בתהליכים ארוכי טווח עלולות להפוך לנו לרועץ. התקופה המודרנית מעלה על נס גם בחברה הדתית את חווית "ההתחברות אל העצמי" מתוך מטרה להפוך אותנו ליותר שלמים ומאושרים גם בקיום המצוות. אחת התופעות החודרות לאחרונה לחברה הדתית והאמונית הינה, אותו רצון לעשות ולקיים מצוות אשר מסתדרות לנו בהבנה האנושית והאישית, קרי "להתחבר". ולמה שאינני מתחבר אליו, פחות מחייב, או לחילופין נעשה בצורה כפייתית ומאולצת. בתחילת דרכו של האדם בגן העדן של החיים ניתנה לו משימה אחת אשר תרחיק אותו מההתמקדות בעצמו, בטוב וברע לו ( עץ הדעת טוב ורע ) וַיִּקַּח ה' אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן עֵדֶן לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ: וַיְצַו ה' אֱלֹהִים עַל הָאָדָם לֵאמֹר מִכֹּל עֵץ הַגָּן אָכֹל תֹּאכֵל: וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת: לאדם ובעצם לאנושות כולה, נתנה משימה אשר תמלא את יומו ותסיט אותו מההתמקדות בעצמו. שמירה על עולמו של הקב"ה על גן העדן שלו, ושלנו. אלא שהאדם קלקל, ובעצם עד היום תפקידנו כממשיכי דרכו לתקן את אשר קלקל. אם בשאיפות חיינו נבקש רק השגת יעדים אישיים הטובים לנו ללא חשיבה על עולמו של הקב"ה ועל שאר ברואיו הרי שלא הפנמנו את חטאו של האדם הראשון. יתר על כן, אם כל עבודת ה' שלנו תהיה ניסיון לחפש בה את החיבור והרצון להפיק מכך הנאה כזו או אחרת, מובטח לנו שדרך זו מובילה לאותו מקום של הרס עצמי הנובע מהרצון להנאה קצרת מועד אשר בסופה מגיעה תחושת החוסר והחיסרון. הרב קוק כרואה את הנולד מסביר ומזהיר שהפתרון נטוע בחינוך ובאידיאלים אשר אנו כאומה צריכים לעשות נר לרגלינו "הישרות הטהורה אומרת, שכל עמל המדע צריך שיהיה מכוון אל היסוד האידיאלי לתן לרצון האנושי את הפנים היותר טהורים הראוים לו, לעדן את הרצון, לאמצו, לקדשו, לטהרו, להרגילו בחנוכים שונים שתהיה שאיפתו תמיד רוממה ושגיבה. יתעסקו המדעים איך להוציא מן הכח אל הפועל את כל הפרטים, שהרצונות הטובים והישרים השולטים בעולם שואפים אליהם, והם הם כל צרכי החיים ההגונים החמריים והרוחנים, אבל מרום פסגת מטרתם הכללית צריך להיות עדינותו של הרצון עצמו, בהירותו השכלית של הרצון והתאדליות עצמיותו. ואוי לה לאנושיות כולה כשהיא סרה מדרך הישרה, ותחת ליסד את המרכז של כל ההשלמות על הבסיס של עלוי הרצון תניח את הרצון עצמו בגסותו, בלא עבוד ועלוי. וכל עמלה יהיה רק למלא את התאוות הרצוניות. שהן זורמות כנחל גפרית וכל מיני גיהנם שולטין בהן. אז נופלת היא האנושיות בכללותה ברשתה הנורא והמכוער ... (אורות התשובה/ פרק טו - יסודות התשובה לפרט ולכלל ב')
הרב גולן נאוי

פינת ההלכה פלפול לפרשת: בראשית

מאת מורינו ורבנו: הרב בן ציון נשר

"ואל קין ואל מנחתו לא שעה...". (בראשית ד' ה').

צריך עיון מדוע לא נתקבל קרבנו של קין, הן אמת שהביא שלא מן המובחר, וכדפירש"י לעיל (פסוק ג') "מפרי האדמה – מן הגרוע", האם מי שמקיים מצוה שלא בהידור, ייחשב כאילו לא קיים כלל גם את גוף המצוה, והכא נמי גוף מצות קרבן יש בידו.

ויתכן לפי מה שפירש הגר"א ב"אדרת אליהו", שקרבנו של קין היה "בכורים", וחטאו היה שלא הביאם בזמן אלא "מקץ ימים", ולכן לא נרצה קרבנו. אלא שעדיין צריך עיון, שמפשט הכתוב משמע שמפני חוסר ההידור לא נתקבל לרצון, ולא מפני האיחור בזמן ההבאה.

והנה שנינו במסכת בכורים פ"א מ"ג: "אין מביאין ביכורים חוץ משבעת המינים, ולא מן התמרים שבהרים, ולא מן הפירות שבעמקים, ולא מזיתי שמן שאינו מן המובחר", ובתלמוד ירושלמי שם שנינו: "פשיטא הדא מילתא, הפריש בכורים חוץ משבעת המינים לא קדשו, מה פליגין בתמרים שבהרים ובפירות שבעמקים, רבי זעירא ר' יסא בשם רבי לעזר לא קדשו, ר' אילא בשם ר' אמי, איתפלגון ר' יוחנן ור' שמעון בן לקיש, רבי יוחנן אמר לא קדשו רשב"ל אמר קדשו". ולפי זה יש לומר שיש דין מיוחד בבכורים, שהמביא שלא מן המובחר, הרי הוא כמביא שלא משבעת המינים ולא חלה על הפירות קדושה כלל, ואין זה רק דין רגיל של "הידור מצוה", שהוא דין נפרד הנוסף על גוף קיום המצוה, ולהכי המקיים מצוה שלא בהידור יצא עכ"פ את גוף החיוב, משא"כ בכורים שיש בהם דין מיוחד של "הידור", ואם הביא שלא ממין ההידור לא יצא כלל ידי חובה, ולהכי לא נתקבל קרבנו של קין לרצון לפני ה'.

יתר על כן יש לומר שלא אך בבכורים נאמר דין זה שההידור הוא מגוף החיוב, אלא בכל הקרבנות כולם יש את הכלל הזה בהידור. דהנה במנחות ס"ד א', אמר רבה, היו לפניו שתי חטאות אחת שמינה ואחת כחושה, שחט שמינה ואח"כ שחט כחושה חייב, כחושה ואח"כ שמינה פטור, ולא עוד אלא שאומרים לו הבא שמינה לכתחילה ושחוט", ומשמע שאפילו בשבת אומרים לו  הבא שמינה ושחוט, ולכאורה יפלא הרי את גוף המצוה יוצא בהקרבת הכחושה, והשמינה היא רק להידור, והאיך ההידור בפני עצמו ידחה שבת. וע"כ צריך לומר שדין מיוחד הוא בקרבנות שצריך להביא את היותר מובחר, ולא יוצא ידי חובה כל זמן שלא הביא את המובחר. [ועיין שבת י"ב ב', בר"י שקרא והטה, וכתב על פנקסו לכשיבנה בית המקדש אביא "חטאת שמינה", ולא סגי בחטאת רגילה, כי יש חיוב מיוחד להביא היותר מובחר, והוא מעצם החיוב ולא אך מדין הידור].

שוב ראיתי כי כבר דנו האחרונים בענין זה דכחושה ושמינה בקרבנות, בספר "פסקי תשובה" סי' קע"ז הביא בשם הגאון דרוגאטשוו, לחלק שאם אין הכחושה ניכרת לא איכפת לן, אבל אם ניכרת יש לפסול משום הקריבהו נא לפחתך. גם בספר "ציונים לתורה" כלל י"ג, דן אם כחוש פסול או לא, ובתוס' במעילה י"ט א' כתבו שכשר ויצא בכחוש, ויש שחילקו שאם יש שמינה לפנינו ושחט הכחושה לא יצא, ואם יש בפנינו רק הכחושה הרי הקרבן כשר, וכעין זה כתב המבי"ט ב"קרית ספר" הל' שגגות פ"ב. ואף לפי זה יש לומר שהרי לקין היה את כל פרי העץ שבעולם, ובודאי היה לפניו "שמינה" ולא רק "כחושה", [ועיין תרגום יונתן פ"ד פסוק ט"ז שעד החטא של קין היו פירות העולם טובים כפירות גן עדן, ולפי זה היה צריך להשתדלות מיוחדת להביא מן הגרוע, ודו"ק]. ולכן מובן מדוע לא שעה הקב"ה אל מנחתו של קין שלא הביא מן המובחר.